חמש רקטות "קסאם" נחתו באזור שדרות בתחילת השבוע. בתגובה ירו תותחי צה"ל על "מרחבי השיגור", ומטוסי חיל האוויר עשו "בומים" על-קוליים מעל רצועת עזה. ברגע של גילוי-לב, אמר אלי מויאל, ראש עיריית שדרות, ל-Ynet, כי "תגובת צה"ל מעודדת את הפלשתינים להמשיך ולייצר רקטות נגדנו. צריך לשתק אותם בכלל ולא להגיב על ההתקפות שלהם. כללי המשחק החדשים מעמידים אותנו במצב לא טוב".
גילה את אמריקה, ראש העיריה. במקום ללכת ל-Ynet, שיילך לשכנו מחוות שקמים, שסירס את מערכת הביטחון ככל יכולתו על-מנת להציל את משפחתו מאימת הדין. שכנו כבר חלב עד תום כל תשואה אפשרית משברי רקטת "קסאם", שנמצאה בחוותו (האם זה נפל בשטח שלו, או בשטח שסיפחה המשפחה לחווה?).
במלחמה נגד הטרור הובסנו מזמן – עוד מלחמה, שמערכת הביטחון הכושלת והמסואבת, שצמחה לנו לתפארה בהוצאות עתק, הצליחה להפסיד בה. ברחנו בנחישות וברגישות מרצועת עזה, והיא רודפת אחרינו. ממש כפי שחזה הנביא עמוס מתקוע, "כאשר ינוס האיש מפני הארי ופגעו הדב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש (ה', 19). בשבוע שעבר דיווח "מעריב", כי יש חשש, שגם אזור כפר-סבא ייכנס לרשימת המקומות, שמהם תדווח מערכת "שחר אדום" לזיהוי יציאת רקטות.
"זו לא התגובה שלה ציפינו אחרי מטח הקסאמים", אמר מויאל ל-Ynet בשמחת-תורה. "נקבעו כללי משחק עם הפלשתינים ולפיהם נרצח בכיר, הם יורים קסאמים, וצה"ל יורה על-מנת שלא לפגוע. עושה בומים על-קוליים, ותותחים יורים בשטחים פתוחים".
כלומר, כדי שתושבי שדרות ימשיכו בשתיקתם, שמסייעת לראש הממשלה אריאל שרון להמשיך לשלוט ללא מצרים, הציבו באזור ברוב רעש תותחים, שיורים לפעמים על ריק, והוסיפו להם מטוסים, שעושים "בומים". שיהיה שמח. זה עולה הון עתק, דרך אגב – והכל כמו לא-כלום. חזרנו לדפוסי התגובה הישראליות על מעללי הרשות הפלשתינית בימים העליזים של ההזיות אחרי אוסלו – עושים כאילו, ויורים על מטרות ריקות, או על מגרשים פנויים. כבר אז היו שמועות, שהדברים תואמו עם מפקדים פלשתינים בשטח – על-מנת שיותירו כמה בניינים ריקים, כדי שחיל האוויר יוכל לרקט אותם.
בפלמ"ח קראו לזה "התקפה סיבובית": עושים הרבה תנועות והרבה רעש, ולמעשה, לא מסכנים את הכוחות ולא את האויב. "הגשש החיוור" המציאו לזה שם הולם יותר, "ישראבלוף". אך גם הגששים לא תיארו לעצמם, שהשיטה תגיע כל כך מהר לביטחון ישראל.
מאז ומתמיד לא הצליח צה"ל למצוא תגובה הולמת על מעשי טרור. פעולות התגמול פשטו את הרגל, למעשה, כבר בתחילת שנות החמישים, ונותרו אמצעי להשפיע על-דעת הקהל הישראלית בלבד מאז ועד עתה. כך היה בשנות השישים (מפעולת תאופיק ועד הפעולה בסמוע); כך היה במלחמת ההתשה לאחר מלחמת ששת הימים; כך היה בשנות השבעים; וכך קורה עכשיו. במקום להפעיל חשיבה יצירתית, שתקדים את המחבלים, ותמצה את יתרונותינו הטכנולוגיים עליהם – מסתפקים בתגובה שגרתית וצפויה, שהשפעתה מעטה ביותר. משהו כמו FGN – פול גז בניוטרל.
ערב גירוש היהודים מחבל קטיף והבריחה ממנו הבטיחו לנו, שכאשר לא נהיה שם, נהיה משוחררים להגיב בכל העוצמה על התקפות המחבלים אם יבואו מרצועת עזה. איך אמרו הגששים, "אמרו..." בפועל, מערכת הביטחון הוכיחה – בעיקר, תחת הכוונתו של ראש הממשלה שרון – כי למרות כל השקעות העתק בה, היא אינה מסוגלת להתמודד עם הבעיה, ואינה יכולה לספק הגנה הולמת לתושבי ישראל. זה מוגבל עדיין לנגב המערבי, אך האיום ברור. גורמי ביטחון אמרו – לפי Ynet – אחרי הירי על שדרות, "לא מודדים מטח בנזק או בנפגעים. כל פעולת טרור תזכה לתגובה חריפה".
אם זו "תגובה חריפה" – הרי ממשלת שרון מזמינה במחדליה הביטחוניים התקפה על השרון ועל גוש דן.
