אני לא יודע כמה מכם, אחי הקוראים, ניסו לישון בקיץ כשזבוב טורדני עשה על פרצופם צלילות קמיקאזה. זה מטריף. אי אפשר לישון. תהיו עייפים כמה שלא תהיו, להירדם לא תצליחו. הסיוט הזה מסתיים רק אחרי שהזבוב המתאבד נלכד. הזעם כלפיו כל כך חזק, שרק מעיכתו תרגיע ותאפשר שינה.
מבחינת הפלשתינים, הזבוב הטורדני הזה הוא אנחנו. ורק מעיכתנו תחזיר לפלשתינים את הכבוד, השלווה והיכולת לישון סוף סוף כדי לאסוף כוח, ולבנות חברה נורמלית. ועד שלא ימעכו אותנו, "לישון" הם לא יצליחו.
הנרטיב הפלשתיני פשוט: הנאצים רצחו ביהודים והעולם חש נקיפות מצפון בגין אדישותו, "והחליט" לפצות אותם על חשבוננו. זה ה"והגדת לבינך" שלהם. מבלי להיכנס לשאלה אם היתה או לא היתה שואה, יש ביניהם מכחישי שואה, כולל אבו מאזן. הפלשתינים אומרים: אין לתקן עוול בעוול. היהודים גזלו את אדמתנו. גירשו אותנו מבתינו. והצדק הטבעי אומר: אין לאפשר לגזלן ליהנות מפירות גזילתו. ולכן שומה עלינו לעשות הכל כדי להשיב את האדמה שנגזלה מאיתנו ב-48'. עד אז אסור לנו לפתח אוריינטציה שבמרכזה הנאות החיים.
הפליטות, העוני, המחסור, הדלות והמסכנות, נשתמרו כל השנים, כדי שישמשו ארגומנטים רבי עוצמה, שבאמצעותם הם מייחצ"נים את הטרור. עובדה שרבים ממדושני העונג במערב רואים את המסכנים האלה בטלוויזיה, ומפתחים הבנה לרצח ילדים נשים וטף.
בראיון לעיתון "הארץ" אומר מחמוד א-זהאר: "החמאס מתייחס אל גבולות 67' רק כשלב ביניים במאבק. חלק מהישראלים חושבים שכשאנחנו מדברים על הגדה ועזה, משמעות הדבר שוויתרנו על המלחמה ההיסטורית. זה לא המצב". ולמי שלא הבין, גם נסיגת היהודים לגבולו 67', לא תביא שקט.
ולמרות שהמסר בהיר, אצל רבים מהיהודים שום פעמון לא מצלצל, ושום נורה לא מהבהבת. הסיבה: הטקסטים מהסוג הזה הולחנו על ידי מלחיני אידיאולוגיה, מהשמאל הנאור. אלה חיברו להם מנגינות של שירי ערש. כל פעם שמנהיג פלשתיני מדבר על הקזת דם יהודים עד לכינונה של "פלשתין הגדולה", כמה דקות אחרי זה אנחנו שומעים נחירות אקסלוסיביות. ש..ש..ששש השמאל נירדם.
פיגוע כמו שקרה בשבוע שעבר בחדרה, ושבועיים קודם בצומת גוש עציון, הוא "שירות יקיצה". השמאל מתעורר לרגע, שומע שמדובר בפיגוע שבו קיפחו את חייהם יהודים, ומסתובב לצד השני. בקיצור, המציאות שבה אין פער בין הצהרות על המשך המאבק, לבין פיגועים, אין בכוחה לכרסם באידיאולוגיה שהעשירה את סוחרי המצבות בשני העמים.
ולא רק הפיגועים והצהרותיו החוזרות ונשנות של מחמוד א-זהאר ודומיו היו צריכים להעיר את אחינו מהשמאל מחלומותיהם המתוקים. מיד לאחר הפיגוע בחדרה בישרו דרשני המסגדים בקבטיה, על עוד ניסיון מוצלח לרצוח יהודים. המוני פלשתינים יצאו לרחובות לחגוג, ואימו של הרוצח ספקה ידיה אל על, והודתה לאלוהים על הזכות שנפלה בחלקה לגדל ולחנך שאהיד. לתקשורת אמרה: "אני גאה בו".
תגובה כזו של צהלת המונים למשמע ידיעה על רצח חפים מפשע, ותחושת גאווה של אם הרוצח, לא תמצאו באף עם או אומה, למעט הערבים. מדובר בשינאה תהומית. גם זה צריך להדליק נורה אדומה מול עיניהם העצומות של השמאל הרדום.
ואם זה לא הקיץ את אנשי השמאל מחלום השלום, הנה נתבשר העולם שרואה את האיראנים שוקדים על הפצצה הראשונה, כי "דינה של ישראל להימחק מהמפה"!
זה כבר לא שירות יקיצה באמצעות פיגועים, אלא שירות יקיצה באמצעות שוקר חשמלי.
מי שממשיך לישון אחרי התחייבות כזו של המטורף מטהרן, לא מבין איפה הוא חי ולא הפנים את לקחי השואה. האזרח הישראלי השייח' ראאד סלאח אמר את מה שרבים מהמוסלמים חושבים: "ישראל היא אפיזודה".
ההבדל היחיד בין אחמדינג'אד לבין היטלר, הוא זמני. אחרי שיסיים עם פרויקט הפצצה, כבר לא יהיה הבדל. המנהיג האיראני הוא אדם דתי, ובין יראי שמיים מקובלת האקסיומה ש"מי שמפחד מאחד, לא מפחד מאף אחד".
אסור לסמוך על העולם. הוא לא השתנה. מנהיג יהודי שמאמין, מהמר על מדינת ישראל. אף אחד לא יעשה את העבודה במקומנו. גינויים נשמע. אולי פה ושם סנקציות - לא יותר מזה. מפני שאת גלגלי העולם מניעים אינטרסים כלכליים. ערכים של אחווה ושלום תקועים במוחם של יהודים סוציאליסטים שמתעקשים למות יפים.
בשירו "בוקר טוב איראן" מזהיר אביב גפן את הציבור הישראלי, שאם לא נתעורר בזמן מהכפייה הדתית, נמצא את עצמנו דומים לאיראן.
והינה אנחנו שומעים מאיראן "בוקר טוב ישראל". מסתבר שהציבור הזה, שהזדהה עם שירו של גפן, פיתח חסינות נגד שירות היקיצה המוסלמי. כשמדובר בשינה בה חולמים על "מזרח תיכון חדש", אפילו שוקר חשמלי לא אפקטיבי.
