בהמשך לכתבתי הראשונה בנושא התקווה ולאחר שקראתי מספר רב של תגובות ברצוני להגיב תגובה מרוכזת אחת שלבטח תיתן תשובה לכל הנושאים שהועלו על ידי כל המגיבים.
ראשית, ברצוני להתייחס לכבוד האדם באשר הוא אדם. כל אדם, ללא כל קשר לדתו, צבעו, גזעו, אמונתו, ודעותיו הפוליטיות, הוא בעל זכויות שוות כלפי האל. כלפי החוק הבינלאומי. כלפי כל התייחסות שהיא בכל חוק וחקיקה באשר היא, תהיה כאן ועכשיו או בעתיד לבוא. כל חקיקה אחרת או התייחסות אחרת, ולא חשוב איזה מדינה או חברה, חוקקה חוק שונה או התייחסות היסטורית אחרת, בראי ההיסטוריה, אותה חקיקה תחשב כגזענית.
לא חשוב מה אתם או אני חושב. כל מחשבה שיש חברה נעלה יותר היא חשיבה פסולה מעיקרה. ראו מה קרה לחושבים כך, הנאצים הגרמנים או הפשיסטים למיניהם, או הסטליניסטים למיניהם או כל חברה טוטליטארית אחרת אשר פגעה בזכויות הפרט כפרט. בכבודו של הפרט. לאן הגיעו אותן חברות אשר חשבו שהן חברות על. ראו את גרמניה הנאצית או את החשיבה הטוטאלית של המשטרים הקומוניסטיים למיניהם. הם נעלמו והוקעו לאורך ההיסטוריה.
בכוונה אני לא נוגע כאן בהיסטוריה העתיקה של האימפריה הרומית או היוונית הקדומה או כל חברה אחרת אשר חשבה כי החברה שלה היא הנעלה בחברות. כל אדם הוא שווה לזולתו. אין כל הבדלים. זכותו של כל אדם בחברה ובמדינה בה הוא חי לקבל שוויון זכויות מלא וללא יוצא מן הכלל. אין להפלות בין אזרחים שונים באותה מדינה וכל אזרח באשר הוא אזרח שווה הוא בפני החוק. זה נכון, אם אתם מסכימים איתי או לא מסכימים איתי.
תארו לעצמכם שאתם כיהודים או אזרחים ישראלים מגיעים למדינה מסוימת ושם יפלו אתכם לרעה בכל התחומים בגלל היותכם יהודים. האם תרגישו בנוח? כמובן שלא ומיד תשאגו כי המדינה ואזרחיה אנטישמים שונאי יהודים ותרעישו אמות הסיפים. כלומר, מה שאתם רוצים לקבל כיחס מאחרים אתם צריכים לתת כיחס למיעוטים הנמצאים בקרבכם.
כדאי להפנים זאת טוב טוב מכיוון שברגע שיימאס הדבר בקרב עמי העולם, המחשבות הללו של אנו הנעלים, אנו הטובים, אנו מעל כולם, אנו כמדינה וכעם שכל כך נפגע וכל כך הושפל, שנרצה לשכוח מיד את רגשות העליונות שלנו. ראו מה קרה למדינה הנאצית של גרמניה. וכמובן להבדיל אלפי הבדלות.
לגבי המלחמה למען האידיאולוגיות השונות:
אתם יודעים כמה אנשים נהרגו עבור אידיאלים שונים אשר נעלמו לאחר מספר שנים. מאות מיליוני בני אדם נהרגו או הוצאו להורג או נפלו קורבן למלחמות עבור אידיאלים אשר נעלמו.
הנה כמה דוגמאות: הקומוניסטים הרגו מיליוני בני אדם והוציאו להורג מיליוני בני אדם למען האידיאל הקומוניסטי. בתקופת המהפכה הרוסית נהרגו למען המהפכה עשרות מיליונים. סטאלין הרג כ-40 מיליון בני אדם למען האידיאל הקומוניסטי. היכן הקומוניזם והיכן האידיאל? הזיכרון היחידי שנשאר מאידיאל זה, הוא שינאה למה שהוא מייצג.
הדבר אינו שונה מהמהפכה הקומוניסטית ומהפכת התרבות בסין. או בשאר המדינות שמיליוני בני האדם נהרגו בהן למען האידיאל הקומוניסטי.
קחו דוגמה אחרת את התנועה הנאצית בגרמניה והמדינה הנאצית הנאורה. את טוהר הגזע ועליונות הגזע הגרמני. היכן הם והיכן תורתם שרצחה מיליוני בני אדם, ולא רק יהודים. גם רוסים, גם צוענים, גם בשאר הנחותים בעמים מול העליונות הגזעית הנאצית.
קחו למשל את האידיאל הפשיסטי של הרודן הפשיסטי של ספרד, פרנקו, אשר בגלל אמונתו הפשיסטית נהרגו מיליוני בני אדם במלחמה חסרת משמעות, והכל למען האידיאל הפשיסטי של פרנקו, שנעלם כלא היה. רק הזיכרונות של הרוצח פרנקו נשארו.
כך לאורך כל ההיסטוריה במשך אלפי שנים מתקופת האשורים ועד לרומאים והיוונים ועד ימינו. לכן אל תהרגו למען אידיאלים חולפים פן תהרגו למען אידיאל אשר לפתע פתאום נעלם כלא היה או פשוט השתנה או פס מן העולם. אידיאלים אלו חולפים ומשתנים כאופנה, חולפים מן העולם וזורעים רק הרס וחורבן, הרג סתמי בשל אידיאולוגיות זמניות החולפות מן העולם. אידיאולוגיות אלו הומצאו ונכתבו על ידי בני אדם והן לא דברי אלוהים חיים. אלוהים ברא את כל האנשים שווים ולא ברא אידיאולוגיות. האידיאולוגיות נוצרו על ידי בני אנוש ושום דבר לא מקודש בהן.
לגבי המדינה הדמוקרטית - אני מקווה שישראל אכן רוצה להיות דמוקרטית. דמוקרטיה יכולה להתקיים רק כאשר כל אזרחי המדינה רוצים בכך. נותנים יד לכך. כאשר כל אזרחי המדינה שווים בפני החוק והחוק מתייחס למעשיהם בשוויון מוחלט. אין במדינה דמוקרטית אזרחים סוג ב' או ג'. כאשר כל אזרחי המדינה מרגישים שהם שווים במדינתם, יש שיתוף פעולה מלא להצלחת המדינה הדמוקרטית.
את שיתוף הפעולה הזה מניעים אזרחי המדינה וחוקיה. כל עוד לא כל אזרחי המדינה חשים שזאת מדינתם וכי הם לא אזרחים שווים בחובות ובזכויות, לא מתקיימת המדינה הדמוקרטית. אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית ולא מדינה סיעתית משוסעת בין כל אזרחיה. מדינה שוויונית אשר כל אזרחיה רוצים לראות בטובתה. יש מדינות בעולם שבהן יש לאומים שונים בעלי זהויות שונות, שפות שונות ואפילו בעלי זהות דתית שונה, אך הם למדו לחיות ביחד ולכבד אחד את התרבות של השני. לכן חיים מאות שנים בכבוד הדדי כגון בלגיה בעלת שני עמים ושפות שונות לחלוטין, שוויץ בעלת ארבעה לאומים ושפות שונות ואף זהות לאומית שונה ואף השתייכויות דתיות שונות וחיים מאות שנים ביחד ובהרמוניה יפה.
נכון, תגידו שאלה עמים אירופים ולנו יש מלחמה עם הערבים עם המוסלמים. רק כאשר שני הצדדים גם יחד יבינו שאין ברירה, רק אז ילמדו לחיות ביחד, רק אז יכבדו אחד את השני, אך הדרך עוד רחוקה, עדיין לא נשפך מספיק דם ועדיין הארץ לא רווייה מספיק דם משני הצדדים. רק כאשר שני הצדדים יהיו רוויים מספיק בדם הבנים הילדים והנשים, רק כאשר שני הצדדים יותשו לחלוטין, רק אז תבוא ההכרה כי יש למסד מערכת יחסים יציבה, אז כבר יעלה דם הקורבנות עד לחנק מוחלט. לצערי, אנו עדיין לא הגענו לכך אך אנו לא רחוקים ממרחץ דמים אדיר אשר יציף את גרונותינו. רק אז נלמד משני הצדדים לכבד אחד את השני, רק אז, תוך כדי תשישות מוחלטת, נגיע בחוסר ברירה לשלום אמיתי ולכבוד הדדי לשלום וכבוד של אין ברירה בהתחלה ולאחר מכן שלום וכבוד הדדי, לאחר שנכיר אחד את השני. רק אז תשקוט הארץ להרבה שנים.
לבסוף - המנון התקווה המנון זה, שרבים יצאו להגנתו, נוצר בשנת 1876 על ידי משורר די אלמוני. הוא לא נכתב כלל לצרכי המנון. כל כולו היה שיר פשוט. השיר התקבל כהמנון הלאומי של התנועה הציונית בקונגרס הציוני ה-18 בשנת 1933. לפני 72 שנים, שזה כלום בהיסטוריה הלאומית שלנו וכלום בהיסטוריה העולמית.
עם קום המדינה אומץ על ידי הכנסת הראשונה להמנון המדינה, מדינת ישראל. בסך הכל לפני 57 שנים שזה אפס בהיסטוריה בכלל ובפרט בהיסטוריה שלנו כעם יהודי. ההמנון נכתב על ידי אדם, לא על ידי אלוהים. אין בו שום דבר מקודש. אין לו ערך היסטורי.
לא אני הראשון שמעלה את הסוגיה שההמנון עבר זמנו ויש לכתוב המנון חדש. עשרות עמים ב-20 השנים האחרונות ועשרות מדינות ב-100 השנים האחרונות החליפו המנונים ואף יותר מכך, והם לא פחות לאומיים מאיתנו. אף חייל ישראלי לא נלחם ולא נהרג למען ההמנון. מי שכך חש יש לו בעיה. החיילים לחמו במלחמות ישראל ונהרגו ונפצעו בגלל הגנתם על המולדת. הם הגנו על הבית, על משפחתם, על חופש ארצם, נגד רצון אויבי המדינה להשמידה ולא לחמו ונהרגו למען ההמנון הזה או אחר.
אוי למי שנלחם ונהרג למען ההמנון. אני לחמתי במלחמת יום הכיפורים למען ההגנה על מולדתי וארצי ולא למען שיר זה או אחר. אני נפצעתי למען המדינה למען המולדת ולא למען שיר שנקרא התקווה. כך גם האחרים וחובבי המנונים השונים לא עניינו אותי ואת שאר הלוחמים.
אני מציע שלא נהרג למען שירים או אידיאולוגיות חולפות מן העולם אלא נילחם למען עצמאותנו המדינית, הכלכלית, למען רווחת האזרח החיי במדינתו, למען שיוויון, למען כבוד האדם, הפרט וחירותו. אם פחות נמות משני הצדדים על אידיאולוגיות והמנונים, אז תבוא הישועה לעם ולשני העמים החיים בה.
לסיום, הכינויים שמאלן או ימני - ובכן, לא אתייחס לכינויים הנ"ל כי הם מגוחכים. רק אומר שכאשר אני כותב בעד אישיות או זהות ימנית אז אני ימני טוב ואני הורס המדינה מצד השמאל, וכאשר אני כותב נגד הימנים אז אני שמאלני הרוצה להרוס את המדינה ויש לגרשני מן הארץ. לידיעת שני הצדדים, הימנים והשמאלים, אני גר כאן זה 50 שנים+. בתי ישראלית דור חמישי. אני לחמתי למען המדינה, בניתי אותה ורואה בה את מולדתי לטוב ולרע. לא עזבתי אותה בתקופות הקשות ולא אעזוב אותה גם כיום. אני אוהב אותה ואלחם בה ובכל הפלגנים המבקשים להשמידה, מבית ומבחוץ.
מי שמעוניין לדעת סוף סוף את דעותיי אז הן מהמרכז ימינה ואני לא מתבייש בגללן. אני לא מתכוון להילחם בעד אידיאולוגיה זאת או אחרת מכיוון שאני יכול למות סתם כך בשביל אידיאולוגיה שתיעלם למחרת, אך אני אלחם בחורמה למען כבוד האדם וחירותו, בעד שיווין מלא בין כל אזרחי מדינתי שאותה אני אוהב. וסליחה שאני לא עונה לציפיות לא של הימין ולא של השמאל. והעיקר, שכולכם תהיו לי בריאים.
