דניאל ברנבוים הוא, ללא ספק, אחד מגדולי המוסיקאים בדורנו. עוד בצעירותו - במולדתו ארגנטינה ואח"כ בישראל, נודע כילד פלא. מאוחר יותר התפרסם כפסנתרן ומנצח, והנהיג את הטובות שבתזמורות העולם.
רבים במעמדו היו מסתפקים בכך, אך הוא העדיף להשתמש בעובדת היותו ידוען על-מנת לדחוף דעות פוליטיות בהן הוא מאמין. ענקי מוזיקה כטוסקניני או קורט מזור השמיעו קולם כנגד עריצות ובעד חופש, וזכו בתהילת עולם הן כמוסיקאים והן כבני אדם.
דרכו של ברנבוים שונה: יש לו דעה נחרצת בסכסוך הישראלי-פלשתיני, ומבלי לחיות כאן ומבלי להיות מעוניין לרדת אל העובדות ואל שורשי הסכסוך, הוא מתייצב לצד הפלשתינים ונגד מולדתו לשעבר. את דעותיו הביע בעל-פה ואף בכתב (בשיתוף עם פרופסור סעיד המנוח, מומחה "נייטרלי" בנושא), והוא מפגין את הזדהותו עם הצד הפלשתיני גם במעשים. זכותו של האיש לחשוב כרצונו, ואם הוא מעדיף לשנוא את מולדתו ולהעדיף את אויביה, יערב לו. עליו לזכור, עם זאת, כי כישוריו כמוסיקאי אינן מעניקות לו תבונה מיוחדת בתחומים אחרים, ועל-כן דיעותיו אינן נחשבות יותר מאלו של שף, חייט צמרת או כל אמן/אומן אחר.
ניצול שמו לשם הגדלת התהודה לדיעותיו הפרטיות אינו מעשה ראוי. ספק אם ההיסטוריה תזכור אותו כהומניסט דגול - לכל היותר ייזכר כמוסיקאי מוכשר בעל אישיות שנויה במחלוקת. בכל מקרה, טוב היה לו ברנבוים ואמנים אחרים היו נשארים בתחום אומנותם ומפגינים שם את גדולתם.
