עיתון מעריב מפרסם (11.11.05) ראיון עם מאבטחו של רבין, ראש צוות האבטחה, ששמו שגור במקורה של כל ציפור בישראל. אך מעריב טוען כי החוק מחייב העלמתו. לא אציין כאן את שמו של אותו אדם, המוכר לכל היורמים בישראל, אך ראוי לציין כי הראיון והכתבה על האיש נראים לכאורה כ"ספין" תעמולתי שאינו מקרי.
בציבור הועלו לאחרונה חשדות שקשה לעכלם, כי אותו מאבטח היה מעורב אפילו בהריגת רבין, בעיקר בשל צירוף עובדות אחדות: הגעת רבין לבית החולים רק 21 דקות לאחר שהוכנס בחופזה למכוניתו, במרחק דקת נסיעה מבית החולים איכילוב, והטענה שהוא הגיע לבית החולים לא במכוניתו אלא באמבולנס לטיפול נמרץ; גילויו הטרי של חור שלישי בחולצת רבין; הטענות בדבר כדור שנורה במנוח מלפנים ולא מגבו; וסיפורה של לאה רבין, כי אנשי שב"כ שהסיעוה מזירת הרצח טענו שהיה זה תרגיל בלבד, וכי כל הדרך אל מטה שב"כ לא התקשרו עם איש – דבר המרמז על היעדר כל חשש בליבם ועל ביטחונם כי אין זה אלא תרגיל גרידא.
כותב שורות אלו אינו יודע את העובדות, אך נראה כי יש מי שכתבה על אודות אותו מאבטח, והסיפור על קידומו בשב"כ, נראים לו כאמצעי לפיזור החשדות.
לפני שבוע פורסם ראיון שערך האתרוגן, אמנון אברמוביץ, עם דרור יצחקי, ראש אגף האבטחה בשב"כ בימי רצח רבין. קודם-לכן פורסם ראיון עם כרמי גילון, ראש שב"כ באותם ימים. יצחקי דורש חקירת הרצח מחדש ואילו גילון אינו מסכים לכך – ברור מדבריו כי אין לבלבלו בעובדות - אך שניהם מציגים את התנהגות המאבטחים בשעת הרצח כליקוי-מאורות רגעי, ככשל נקודתי וכתאונה שלא היתה צפויה. האומנם כך היה?.
האזרח ק', המוכר לי כאזרח נאמן שהאמת נר לרגליו, אינו מעוניין בפרסום שמו כאן אך מסכים בחפץ-לב למסירת זהותו לראש שב"כ, אם הלה ידרוש זאת. לאחר רצח רבין נענה ק' לקריאתה של ועדת שמגר, שמונתה לחקירת הרצח וכל הקשור לאבטחת אישים, והציע את עדותו בקשר לכשלים באבטחה. ק' ידע לספר על שני מקרים שבהם נכח אישית, שאת האחד תיאר במכתבו לוועדה ואילו את האחר השמיט, מחשש פן הוועדה תראה את דיווחו-בכתב כלא-אמין.
המקרה הראשון אירע כ-3 חודשים לפני הרצח. ק' נכח בשביתת השבת של חוגי הימין, לפני משרד ראש הממשלה. היתה זו שעת ערב, במקום נאספו מאות רבות והמארגנים הציבו שם אוהלים גדולים. באחד האוהלים האזינו רבים לדבריו של אריאל שרון, שנחשב אז "אבי ההתנחלויות", ואילו השב"כ הגדירו זה שנים רבות כ"אישיות מאובטחת", שבכל עת צמודים אליה מאבטחי שב"כ. ק', שבנושאי ביטחון יש לו עין בוחנת, הבחין כי מאבטחיו של שרון נטשוהו. לאחר שבחן את הנוכחים ומצא כי איש מביניהם לא היה מאבטח של שב"כ, יצא ק' מן האוהל ומצא שם, במרחק עשרות מטרים אחדות, את אחד המאבטחים מפטפט בנחת עם ידיד. אומנם, הנאספים באוהל נמנו רובם ככולם עם אוהדי שרון, אך ברור שלמאבטחים היה אסור לסמוך על כך – ותקיפת האישיות המאובטחת שרון באותו מעמד היתה דבר שקל לבצעו.
המקרה השני אירע שבועות אחדים לפני רצח רבין, במוצאי סוכות או שמחת תורה. ק' נסע עם אשתו במכוניתם בכביש החוף לתל אביב, מצפון לדרום, בפקק תנועה זוחל עקב חזרת הנופשים לבתיהם במוצאי החג. לפתע נעקף ע"י שיירת שב"כ, שבה נסע קדילאק כסוף כזה ששימש גם את ראש הממשלה. ק' לא הבחין האם היה זה יצחק רבין או שמעון פרס, אך החליט להיצמד לשיירה המאובטחת ועשה כך לאורך עשרות קילומטרים, שבמהלכם עקפה השיירה את ה"פקק" הזוחל. מדי פעם עצרה השיירה עקב חסימת הכביש או בגלל אור אדום ברמזור, ובכל עצירה יצא מהמכונית האחרונה מאבטח חמוש ברובה M-16, לאבטח את השיירה מאחור. אותו מאבטח לא נתן דעתו למכונית הנצמדת לשיירתו, וברור כי איש מהמאבטחים לא הודיע למשטרה במכשיר הקשר על הרכב המתעקש להיצמד לשיירה ולדרוש "לנערו" בצומת הקרוב ולבדוק את זהות נוסעיו ואת כוונותיהם. מבחינתם של המאבטחים, אותה מכונית המתעקשת להיצמד לשיירה היתה בגדר איום אפשרי של מכונית תופת או של מתנקש. ק' נפרד משירת שב"כ כאשר זו פנתה לעבר רמת אביב, מקום מגוריהם של רבין ופרס.
אם נתעלם מהטענות המתרבות בדבר קונספירציה כלשהי בקשר לרצח, ומהחשדות המופרחים לחלל האויר לרוב בדבר מעורבות שב"כ בקונספירציה כזו - משמעות הדברים שראה ק' היא, שרצח רבין לא היה רק תוצאת כשל נקודתי מקרי או ליקוי רגעי, אלא גם תוצאה של זלזול מאבטחי שב"כ במילוי תפקידם באופן נרחב יותר, והפרת-משמעת שגרתית, תכופה וחמורה מאין-כמוה.
ק' דיווח לוועדת שמגר על המקרה הראשון, והתכוון לתאר גם את המקרה השני בעת מתן עדותו, כאשר מקבלי העדות יווכחו לדעת שאין להם עסק עם מופרע או בדאי. ואולם, הוועדה נמנעה מבדיקת עדות זו, חרף מינויה לחקור "... בכל הקשור... לאבטחת האישים...".
ועדת שמגר, שסבלה ככל ועדת חקירה מפניות רבות, חלקן מאת מופרעים למיניהם, נעזרה באוספי-עדויות, משפטנים בכירים שראיינו תחילה את העדים ובחרו את אלה מהם שהיו ראויים להיחקר ע"י חברי הוועדה עצמם.
בהקדמה לדוח של ועדת שמגר נכתב, כי כל פניה לוועדה נקראה גם ע"י חבריה בעצמם. במילים אחרות, דיווחו של ק' נקרא ע"י חברי הוועדה, על-פי עדותם-הם. ואולם, ק' לא נחקר ע"י אוספי העדויות או ע"י הוועדה, ודיווחו לא זכה להתייחסות כלשהי של שב"כ.
התעלמותה של ועדת שמגר מהעדות על הפקרות ששררה באבטחת האישים, לפני רצח רבין וכחלק מהתרשלות שיטתית (ואולי גם כחלק מנהלי אבטחה לקויים), היתה איפוא ביוזמתם של חברי הוועדה ולא שגיאה של מנגנון-העזר.
ככל הנראה, הוועדה אף לא העבירה עדות זו לשב"כ, לצורך בדיקה פנימית ולאיתור כשלים והסקת מסקנות. השערה זו נשענת על ההגיון. אילו הועברה העדות אל ראש שב"כ, היתה התעלמותו ממנה ניתנת להסבר רק אם היתה אחת מידיעות רבות על רשלנותם של אנשי שב"כ במקרים שקדמו לרצח רבין. ריבוי כזה של עדויות היה מצדיק ניפוין והתעלמות מחלק מהן שאינו תורם למה שהיה ידוע בלאו-הכי. ואולם, בדוח הוועדה לא נאמר דבר, למיטב ידיעתי, על גילויים בדבר רשלנות רבתי כזו בקרב המאבטחים. המסקנה היא איפוא שוועדת שמגר התעלמה, ברשלנותה-היא – רק רשע יאמר כי היה זה בזדון ובמתכוון - מעדות מפורשת על רשלנות והפקרות שפשו בקרב המאבטחים, ללא קשר לטענות בדבר קונספירציה. אם אכן כך היה, מעלה הוועדה בתפקידה לחקור – על-פי כתב המינוי - "בכל הקשור... לאבטחת האישים...".
דברים אלה מובאים לא רק לידיעת הציבור, המוצף בימים אלה מידע אמיתי או שגוי בקשר לרצח ולנסיבותיו, אלא גם לידיעתם של כרמי גילון ודרור יצחקי.
כשלים נוספים בפעולת הוועדה, והפסול שנמצא במינויים של כל חבריה, יתוארו במאמר נפרד. כותב שורות אלו כבר יודע מראש את כינויי הגנאי שבהם יזכה, מאת אלה שאין לבלבלם עם עובדות.
