שוחד הוא עבירה חמורה השייכת לקטגוריית "פשעים" (ויקיפדיה). דוגמה המובאת באתר: "שוחד לאיש ציבור, על-מנת שיקבל החלטות בתוקף תפקידו באופן הרצוי לנותן השוחד".
לפי סעיפם 290 ו-291 לחוק העונשין, דין עובד ציבור הלוקח שוחד - מאסר שבע שנים עם אפשרות קנס; דין נותן שוחד - מחצית העונש האמור לעיל.
במה שנוגע לאזרחים מן השורה, השוחד הוא פשע מגונה שחלים עליו עונשים חמורים. בניהול המדינה, הוא נהייה במהלך השנים לכלי מקובל.
אציין דוגמאות בודדות לכך.
אריאל שרון הפך אותו, בצד איומים (שאף הם עבירה פלילית), למכשיר מרכזי בהעברת החלטות גורליות לעתיד המדינה ולחיי אזרחיה - בשיטת "המקל והגזר", המוכיחה את יעילותה. מיותר להזכיר הדרך בה התקבלה החלטת ההינתקות בממשלה ובכנסת; אך ראוי לציין, שעצם התוכנית, ההפוכה להתחייבות שרון והליכוד בבחירות, היתה בגדר שוחד למופקדים על אכיפת החוק ולתקשורת, ששכרו - אי העמדת שרון ובניו לדין על עבירות חמורות (ביניהן גם קבלת שוחד אישי).
שרון לא המציא את השיטה. קדמו לו רבים וטובים. יצחק רבין העביר אישור "הסכם אוסלו 2" בכנסת ב-1995 ע"י קניית גונן שגב (יבואן "הסוכריות") ואלכס גולדפרב ("המיצובישי"). שניהם נבחרו מטעם "צומת" של רפול, אך תמורת תפקידי שר וסגן שר חצו את הקווים. רק באמצעות שוחד זה, על חוד קולותיהם, עברה ההחלטה.
תזכורת: הסכם אוסלו המקורי הגדיר עקרונות כלליים, כגון "קץ לאלימות" (!!); בהסכם אוסלו 2 נקבע היישום, במסגרתו נמסר נשק והועברו שטחים ("הפעימות") לפלשתינים.
התוצאות ידועות.
שתי הערות בהקשר זה:
א) עקב גילוי חשבון הדולרים של לאה רבין בחו"ל ב-1977 אולץ רבין להתפטר ממועמדות לראשות הממשלה. חומרת הדבר, שהפגם המוסרי שבו מוטל בספק (כיום אין הוא עבירה), בטלה בשישים לעומת העברת "אוסלו 2" באמצעות שוחד - אך זאת לא הביאה לשום סנקציה כלפיו; להיפך, הוא זכה בשבחים מכל עבר, בארץ ובעולם - בדומה לשרון בפרשת ההינתקות.
ב) בהקשר ל-"חגיגות רבין" התקיימות כעת בעשור להרצחו - אני תמה האם פרשה זאת כלולה ב-"מורשת רבין" הנלמדת בבתי הספר.
עניין נוסף, שהוא בין הגורמים לעיתוי כתיבת הדברים, הוא פרישתו של מתן וילנאי מהבחירות לראשות מפלגת העבודה. במסגרת הסכם בינו לבין פרס, הובטחו לו בתמורה לפרישה שותפות מלאה בהנהגה ותפקיד שר ביטחון בממשלה שפרס אמור היה להקים בעתיד - בהמשך לזכייתו בראשות מפלגת העבודה, בזכות פרישת וילנאי מהמירוץ. דהיינו - הענקת תפקיד ציבורי מרכזי בתמורה למה שנראה כוודאות של זכייה בתפקיד ציבורי מרכזי אחר.
אילו פרישת וילנאי מהמרוץ, וקביעתו ע"י פרס כ-"מספר שתיים" ושר הביטחון המיועד, נעשו בתום לב, מתוך שיקול ענייני של תועלת למדינה ולאזרחיה - לא היה מקום להכריז על שניהם בו-זמנית.
ההסברים המגומגמים של שני האישים, לעומת הדברים שנאמרו אך לפני שבועות בודדים, מצביעים על הבוז העמוק שהם רוחשים לתבונת הציבור ולזיכרונו.
זאת עסקת שוחד הדדית, "כשרה למהדרין". פרסומה, שללא ספק נעשה לפי דרישת וילנאי, מעיד גם על מידת האמון שהוא רוחש כלפי שותפו הבכיר ביחס לקיום התחייבויותיו.
לקחים, לקראת הבחירות הקרבות, והקומבינות הצפויות מייד אחריהן:
למחוקקים הישרים הבודדים שמכהנים בכנסת ישראל - עליהם ליזום בדחיפות חוק שיאסור שוחד פוליטי של נבחרי ציבור, קבלתו ונתינתו כאחת, עם סנקציות פליליות חמורות כמו אלה הקבועות בחוק כלפי "כל האדם". גם פעילות נבחרים המנוגדת להתחייבותם לבוחרים בבחירות, צריכה להיחשב כעבירה פלילית שאין החסינות חלה עליה. הצבעותיהם המושחתות צריכות להיפסל.
הנושא הוא בעל חשיבות עליונה לניסיון "לנקות האורוות" של הפוליטיקה הישראלית מהרפש הרב שהצטבר בה, ועקב כך לעתיד כולנו. יש סיכוי מה שעם חשיפה ציבורית מתאימה, יקשה על יתר "נבחרי העם" להתנגד להצעה מסוג זה, שאמורה לבסס בחוק את אשיות הדמוקרטיה.
לציבור המצביעים - "לבוא חשבון" עם המועמדים בבחירות לא לפי הדברים היפים שישמיעו במסע הבחירות, אלא לפי מעשיהם בעבר - לרבות טוהר מידותיהם ונאמנותם לערכי הדמוקרטיה. בכלל זה, גם התייחסותם לחוק האמור, אם אומנם יוצע.
