יש לנו נטייה לקוות שהזמן מרפא ומשכיח, אולם עשר השנים שעברו רק הזכירו וחידדו. זיכרונות נעימים של תקווה לעתיד, ומגעו המלטף של משק כנפי ההיסטוריה מהול בעשייה למען העם והמדינה בחינוך, בתשתיות ובביטחון - מתערבבים עם הכעס ששב ותוקף. הכעס על מי שיכולים היינו להיות ונבצר מעימנו, ובעיקר על המחדל הגדול.
מיד לאחר הרצח הקימה הממשלה ועדת חקירה ממלכתית בראשות השופט שמגר לבדיקת האירועים. בתום עבודה מסרה הוועדה דוח שעסק ברצח, והכיל ראיות ועובדות טכניות רבות. אבל מה שהוביל לרצח ואיפשר אותו - נעדר ממנו.
כמי שיודע מי מנסחים נושאים משפטיים לישיבות הממשלה, אני יכול רק להעריך כיצד הוכן המנדט לוועדת שמגר, שהוגבל לענייני האבטחה בלבד, כך שלא תעסוק בחודשים שקדמו לרצח. לא ניתן מנדט לחקור את ההסתה שהשתוללה בחופשיות ברחובות, מובלת על-ידי רבנים שוחרי מדון ופוליטיקאים שוחרי שלטון ולא ניתן מנדט לבדוק את מחדלם של גורמי אכיפת החוק שאמונים היו על שלומו של ראש הממשלה.
ההסתה הכשירה את הקרקע לרצח, תוך שהיא מציירת את יצחק וממשלתו כבלתי לגיטימיים. ההסתה בכסותה הרבנית דיברה בשם האלוהים, ובכסותה הפוליטית דיברה בשם שלמות הארץ ועתיד העם, תוך ניסיון להצביע על ראש הממשלה כאויב העם והמדינה. על כך לא נסלח לעולם.
יצחק רבין הבין את ההכרח שבפיתרון פוליטי, שבבסיסו תהליך שלום שמוביל להפרדה בין הישראלים לפלשתינים. אז עוד לא קראו לזה "הינתקות", אבל רבין ידע שהדרך להגיע להפרדה בינינו לבינם, היא בהסכם מדורג, שאז עוד קראו לו "אוסלו" ולא "מפת הדרכים". רבין הקדים להבין ושילם על כך בחייו.
כשקיבל אריאל שרון את האחריות שבתפקיד ראש הממשלה, מיהר לרדת ממרפסת כיכר ציון ולאמץ את דרכו של יצחק, תוך כדי הפעלת מכבסת המילים המתאימה. היום כבר מודים רבים בממשלה ובעם, כי מעשיו של יצחק הביאו ליצירת מציאות ישראלית חדשה ונכונה יותר.
הלם והפתעה היכו את כולם לאחר הירצחו של יצחק. אבל אני יודע, כפי שיודעים זאת רבים אחרים - הדברים היו ידועים מראש.
לא אחת הרעים יצחק את קולו בפגישות עם ראשי מערכת אכיפת החוק, שחלקם משמשים גם היום בתפקידים בכירים, ואמר שיש לטפל במסיתים שהתגודדו ליד ביתו, שחסמו את השר בנימין בן-אליעזר בדרכו למליאת הכנסת, שתקפו את יצחק בווינגייט ובחנוכת מחלף כפר שמריהו. האזהרות נשמעו מיצחק ומאנשים נוספים, אך נותרו חסרות התייחסות וטיפול. בכך הופקר יצחק על-ידי מי שאמורים היו להשתמש בחוקי המדינה כדי להגן עליו.
האחראים על אכיפת החוק גלגלו עיניהם לשמיים והגדירו את המסיתים כעשבי פרא שוטים, תוך שהם מתעלמים מנטייתם של עשבי פרא לגדול ולהפיץ את תורתם בכל רוח. על המחדל הזה - שילם יצחק בחייו.
ממשיכי דרכו של יצחק צריכים לתמוך בכל ממשלה שהולכת בנתיב דרכו להקמת ישות פלשתינית שתחיה לצד ישראל בשלום תוך שמירת הביטחון. על כולנו לזכור, שהנושא המרכזי, שיש לעסוק בו בעקבות הרצח, אינו הגן של גאולה, אינו ההתייחדות או העברת הזרע של הנבל ללריסה ואפילו לא חור זה או אחר בגופייתו של רבין. העיקר היה ויישאר אותם חודשים אפלים, שקדמו לרצח, על אובדן השליטה בהם, על המחדל הנורא של גורמי אכיפת החוק, שנתנו להשתוללות ולפעולות הבלתי דמוקרטיות להגיע לנקודת הרתיחה, ששיאה היו אותן לחיצות בן העוולה על ההדק.
בחודשים האחרונים יכולנו לראות עד כמה גבר קולם של "עשבי הפרא" שהולכים והופכים לגידולי קבע. הפעם זה נגד אריאל שרון. נראה כי ראש הממשלה שרון הבין את שגיאותיו של אריק מהמרפסת, אולם עדיין נותרה בעינה השאלה האם הבינו את מחדלם גם מי שאמונים על ביטחונו?
