רעיון חינוכי (דברים, ז, יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אתָם וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ: (רש"י): 'והיה עקב תשמעון, אם המצות הקלות שאדם דש בעקביו, תשמעון'. מה הקשר בין 'עֵקֶב' לבין 'עָקֵב'?
(אור החיים): פירוש 'עֵקֶב', הוא סוף ותכלית; כדרך שמצינו שישתמשו חז"ל בלשון זה בלשון המשנה (סוטה מ"ט): 'בעקבות משיחא וכו'', כי בגמר זמן ביאתו יקרא 'עקבות' (מלשון 'עָקֵב').
(ילקוט שמעוני): זהו שאמר הכתוב: 'לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי' (תהלים, מ"ט, ו), אמר דוד: רבש"ע, איני מתירא מן המצות החמורות שבתורה מפני שהן חמורות (ואדם נזהר לא להכשל בחמורות); אבל מתירא אני מפני (המצוות) הקלות שמא עברתי עליהם מפני שהם קלות, ואתה אמרת 'הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה'; לכך נאמר 'והיה עקב תשמעון', (להזהיר על המצוות הקלות).
לאדם אין את הכלים לחשב שכרן של מצוות. (רבנו בחיי): "ולפיכך יש לו להזהר שלא ישקול המצות לפי הבא במחשבתו, לומר אניח מצוה זו מפני זו, שהרי דרכי המצות בידיעת השכר שלהם נבצרים הם ונשגבים מדעת הבריות ושכלנו יקצר להשיגם ואין אתנו יודע אותם". ממילא כל חישוב שלנו בשכרן של מצוות יתאים לנטיות הלב שלנו ולאו דווקא לאמת.
ההבטחה של משה רבנו, "... וְשָׁמַר ה' אֱלֹקֶיךָ לְךָ אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ" (פס' יב), מתייחסת למציאותנו בארץ הקודש. מציאות זו אינה מובנת מאליה כפי שראינו במאמר הקודם וכפי שאנו רואים בעינינו יום יום. מדוע? מה גורם להתרופפות האחיזה שלנו בארצנו? התשובה: [יז] כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם. כלומר, ההפחדה שלנו את עצמנו מפני ריבוי האויבים שלנו ועוצמתם - מרופפת את אחיזתנו בארץ...
לא לפחד ולא להפחיד [יח] לֹא תִירָא מֵהֶם זָכר תִּזְכּר אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעה וּלְכָל-מִצְרָיִם: ומה שעשה לפרעה, האימפרטור הגדול של הזמן ההוא [יט] ...כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְכָל-הָעַמִּים אֲשֶׁר-אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:
נשמע מאד מבטיח; יש גם התניות, או שזה יקרה בלי קשר להתנהגות שלנו? התנאי הוא: [כא] לֹא תַעֲרץ מִפְּנֵיהֶם כִּי-ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵ-ל גָּדוֹל וְנוֹרָא: להיות מודעים שה' בקרבנו ולא לפחד מהם.
הפחד הוא יועץ רע. הוא גורם לנו לאבד את שיקול הדעת ואת קור הרוח. הפחד שלנו הוא מרכיב של עוצמה בידי האויב.
איך אפשר לא לפחד כאשר אין מבחינים שה' בקרבנו, ומצד שני יודעים שהם מתעצמים בקצב מואץ, ומפתחים נשק להשמדה המונית, והכל מכוון נגדנו??? ובכלל, אנחנו ראויים שיעשה לנו נסים כמו לאבותינו? הרי נדמה לנו שנסים היו פעם; היום הכל טבעי...
אכן לא מבחינים בהשגחת ה' יתברך עלינו ונדמה שהכל טבעי כי [פרק ח, יז] "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כּחִי וְעצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה". אם הכל תלוי בכוחי ועוצם ידי - באמת המצב לא טוב; אין לנו הכח להתמודד מולם ולנצח. אבל אם משנים מודעות ל- [יח] וְזָכַרְתָּ אֶת-ה' אֱלֹקֶיךָ כִּי הוּא הַנּתֵן לְךָ כּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה: אז אין ממה לפחד.
להשיב את הבטחון צריכים להיות מודעים לכך ש- [פרק ט, ה] לֹא בְצִדְקָתְךָ וּבְישֶׁר לְבָבְךָ אַתָּה בָא לָרֶשֶׁת אֶת-אַרְצָם כִּי בְּרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ וּלְמַעַן הָקִים אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב:
קצת מוזר לאדם המודרני (ועוד יותר לפוסט מודרני) לקבל את הרעיון כי אנחנו כאן להשלמת תהליך שהחל לפני למעלה משלושת אלפים ושבע מאות שנים. יש בנו נטיה לחשוב כי אנחנו חיים ומעצבים את ההיסטוריה החדשה, זו שהתנתקה מן הישנה ואינה רוצה לשמוע עליה בכלל. זה גם מה שמלמדים במערכת החינוך, בשיעורי היסטוריה, אם מלמדים שם משהו.
וזו בדיוק הבעיה שלנו: אם זו הנחת היסוד - אין לנו כלים להתמודד מול הטענות של אויבינו, ולא משנה עד כמה אינן אמת. כאשר הנחת היסוד היא שאנחנו כאן כתוצאה מהחלטת האו"מ שהחליט כפי שהחליט מסיבות היסטוריות כאלה ואחרות - מה אשמים הפלשתינאים בבעיותינו הלאומיות? הם לא אשמים ואין לנו מה להשיב על הטענה שאנחנו פולשים זרים בארצנו.
(פרק י, יד) הֵן לה' אֱלֹקֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל-אֲשֶׁר-בָּהּ: זוהי המציאות הקבועה בעולם, והוא מחליט למי לתת איזו ארץ. כבר לפני אלפי שנים הוא החליט שזו ארצנו וכל המערער על כך - מתווכח עם הריבונו של עולם.
מתוך מודעות כזאת כל היחס אל המציאות משתנה. החלטות האו"ם, הכח הצבאי, תמיכת המעצמות, כל אלה אינם קובעים דבר לגבי הנוכחות והשליטה שלנו בארץ שהבטיח ה' לאבותינו. גם עוצמתם או חולשתם של אויבינו אינה קובעת דבר. מה שקובע זו העוצמה שלנו וזו תלויה במודעות ש- [י, טו] רַק בַּאֲבתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל-הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה: כלומר, אנחנו נמצאים בסוף (=עקב) תהליך היסטורי ותפקידנו הוא להתחבר אליו. לא לפעול במנותק ממנו. נעשה זאת וכל העניינם יסתדרו על פי הבטחת ה' בתורה.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
___________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'
