להלן משמעות שמות המקומות בהם חנה ישראל ומשם נסע לפי רש"י, ברם רש"י מצא צורך להבהיר תחילה משמעות האמירה כי משה דבר אל כל ישראל, רצה בכך הכתוב לומר: כי אילו הוכיח מקצתם כלומר חלק מהם, אלה שלא נכחו כלשון רש"י שנמצאו בשוק, היו אומרים: אתם הייתם שומעים מ"בן עמרם" (בלשון מזלזלת) ולא השיבותם דבר מכך וכך, אילו היינו שם, היינו משיבים אותו. לפיכך כנס משה את כֻלָּם ואמר להם: הרי כֻּלְכֶם כאן, כל מי שיש לו השגה ישיג ובכך לא השאיר מקום לדברי לעז ופתחון פה, והחל ברמזיו על-ידי ציון שמות המקומות: במדבר, שם התלוננו ישראל לאמור: מי יתן מותנו במדבר (שמות טז/ג) בערבה שם חטאו במואב בבעל פעור בזנותם עם המדיניות. מוֹל סוּף (ים סוף) שם אמרו: המבלי אין קברים במצרים וגו' (שמות יד/יא) פארָן על מעשה המרגלים, כיוון שלא נמצאו מקומות בשם תֹּפֶל וְלָבָן, נאמר שאלה רמז על שתָּפְלוּ על הַמָּן שצבעו לבן.
ובחצרות התרחשה מחלוקת קרח ולשון הרע שמרים חטאה בה. ודי זהב, חטא העגל-עגל הזהב שבעשיתו שנאמר: וכסף הריביתי לה וזהב שהיה להם לעשות בו את העגל וּמְסַיֵּם בצינו אחד עשר יום מחֹרב, (מסיני) רמז לכך שישראל היו קרובים להכנס לארץ מרחק שלושה ימים, כיוון שקלקלו, הֵסֵב אֶתְכֶם הר שעיר 40 שנה. מכאן ואלך עבר משה לברך את ישראל לאמור: ראה נתתי לפניכם את הארץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ את הארץ אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם, ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם... ויברך אתכם כאשר דבר לכם (יא/ ח-יא) על זה אמרו חז"ל: "יד שמאל מרחיקה ויד ימין מקרבת".
התוכחה שנאמרת על-ידי אב או אם לילדיהם, נאמרת מאהבה למרות שלעיתים בחלקה מכאיבה. יען כי לא יבין אדם הטוב, אלא אם טעם טעם הרע תחילה. ולא יערב אֹכֶל אצל אדם, אלא אם ירעב תחילה וכך לגבי הַצָּמֵא מים מרים ימתקו. משה עודד את ישראל שהם יכולים לרשת את הארץ. כי הרי הם ירדו שבעים נפש לארץ מצרים וכיום הם עם רב כי ה' רוצה זאת והבטיח: הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לָרֹב ה' אלוהי אבותכם יֹסֵף עליכם כָּכֶם אלף פעמים (א/י,יא). וכי הם יכולים להביס עמי כנען אז וגם בימינו כל פולש. לסיום מובאים דברי תוכחה וגם חזון אחרית הימים בהבאת משמעות דברי ישעיהו שנקראים הם בשבת חזון, בדבריו אינו חוסך שבטו.
חָזוֹן יִשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ אָמַר לְעַמּו הַנָּבִיא (א/א)
בְּעִתּוֹ: בָּנִים גִּדַּלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי וְהֵם פַּשְעוּ בִּי (ישעיהו א/ב)
ומוֹכִיחַ עַמּוֹ כִי הֵם הֵשִׁיבוּ רָעָה תַחַת טוֹבָה
וְעוֹמֵד הָעָם בְּמִרְיוֹ סוֹבֵא וְלֹא חוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה
שַׂם כַּסְפּוֹ לְסִיגִים וְאֶת יֵינוֹ מוֹהֵל בְּמָיִם יַחַד
וְשָׂרָיו סוֹרְרִים הֵם וְחֶבֶר גַנָּבִים אוֹהְבֵי שֹׁחַד
שׁוּבוּ שׁוּבוּ לִנְתִּיב ה' וְסוּרוּ מִדֶּרֶךְ עֲקַלְקֶלֶת
לַשַּׁוְא תָּעַמְלוּ בְּלֶכְתְּכֶם שׁוּב בְּדֶרֶךְ נִפְתֶּלֶת
וְהָאוֹיֵב אוֹרֵב שָׁמָּה בַּפֶּתַח לַסּוֹרְרִים מַמְתִּין
רוֹעַ מַעֲלַלְכֶם יְחַזְקֵהוּ וְגָם בָּכֶם יִתְנַכַּל וְיָהִין
שׁוּבוּ שׁוּבוּ נֶאֱמַר וְהִטַּהֲרוּ מִזְדוֹן מַעֲשֵׂיכֶם
אוֹ אז יְקַיֵּם הַבְטַחֲתוֹ ה' צְבָאות וְיִלָּחֵם לָכֶם
וְאַתֶּם תַחֲרִישׁוּ וְיַנְחִית זְרוֹעוֹ עֲלֵיהֶם כְּתָמִיד
וְיִקּוֹם נִקְמָתְכֶם וְלֹא יוֹתִיר עוֹד פָלִיט וְשָׂרִיד
וְיֵשֶׁב עַמֶּנוּ בֶּטַח בְּאֵין מַחֲרִיד.
