על פסוק יא בבראשית כט רש"י יא) ויבך - לפי שצפה ברוח הקודש שאינה נכנסת עמו לקבורה (ב"ר).
דבר אחר: לפי שבא בידים ריקניות אמר: אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות, ואני אין בידי כלום. לפי שרדף אליפז בן עשו במצוות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. אמר לו:
מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי, והעני חשוב כמת (ב"ר):
הסבר:
לפי שקראנו במקרא, אין אפילו רמז לכך שעשו שלח את אליפז לרדוף אחר יעקב ולהרוג אותו. להזכיר אליפז בנו של עשו מעדה החיתית . לאליפז נולדו בנים ואליפז שכב עם פילגש בשם תמנע ממנה נולד עמלק.
והנה חז"ל כבר מספרים לנו סיפור שלם: עשו הרשע (לדעתם לא חו"ח לדעתי) רצה להרוג את יעקב. אך מאחר שכתוב בתורה שעשו כלל וכלל לא רדף אחרי יעקב, אלא ירד דרומה לפארן אל ישמעאל דודו כדי להתחתן עם בת המשפחה עוברים חז"ל לשיטת "הבה ונתחכמה לו" וממציאים רוצח מזדמן דווקא את בכורו של עשו מעדה - אליפז, שהוא החזק ועלול להיות דומה לאביו בכך שנשא פילגש שממנה נולד לו האויב הראשון הנורא של עם ישראל עמלק! (לחז"ל זה לא משנה שעמלק האיש אפשר והיה איש טוב לב ישר הליכות ומכבד את הבריות... בשבילם עמלק זה אגג זה העם העמלקי, אלו אנשים שיש להורגם כאמור מלחמה לה' בעמלק מדור דור.
מוזר עוד יותר שעשו תאומו של יעקב אחיו, בשר מבשרו של אביו, יצחק ואמו רבקה הופך בעיניי חז"ל לרשע מרושע, ולמעין שונא ישראל. בו בזמן שהוא עצמו ישראלי יהודי טהור ואפילו צדיק. לא יאומן איך המסכן הזה עשו נעשה לצנינים בעיניי חכמינו שתלו בו את אדום את רומי ואת כל כוחות הרשע של הגויים שעמדו לכלותינו בגלות והקב"ה לא הצילנו מידם. לא ב גזרות ת"ח ות"ט בוגדן חמילינסקי 1668, לא בסופות בנגב 1883, וגם לא ב-1939-1946 בשנים בו נספו ונהרגו שישה מיליון יהודים שאלוהים אמור היה להצילם.
אז מי בא בחשבון כשליח מלאך המוות? אליפז הקורבן.
אלא, שבכל זאת יעקב לא מת! אז מה עושים?
שולחים את אליפז להתחנך בביתו של יצחק אבינו כדי לרכך את לבו (אלא שחז"ל שכחו שעשו התחנך בביתו של יצחק במשך שנים רבות כל הילדות עד הפרידה מיעקב ולאחר מכן הוא זה שסעד את אביו ואמו בשעה שאחיו היה בחו"ל. זה לא כתוב בתורה אך סביר להניח שהם היו כבר זקנים והבן שיכול היה לעזור להם הוא עשו.
אז אליפז, בעל הלב הרך, רודף אחרי יעקב. יעקב פתאום נהיה חלש ומתחנן על חייו וכבר הראינו עד כמה זה לא סביר עד כדי גיחוך. והסיפור ממשיך; אליפז בוכה לפני יעקב ומבקש את עצתו ראה צוויתי להורגך אך אינני מסוגל! מה אני אעשה הרי עלי לקיים את מצוות כבוד אב ואם כמו שאבי עשו התברך בכך!
ליעקב החכם יש פתרון קח ממני את כל רכושי ואז אהיה חשוב כמת. כמו שנאמר "עני חשוב כמת". אליפז קופץ על המציאה ומסכים הוא לוקח את כל רכושו יעקב משול למת כי הוא עני וכל אחד מהם הולך לדרכו לשלום ובא לציון גואל.
אלא מה חז"ל שכחו פרט חשוב:
ליעקב בדרכו לפדן ארם לא היה שום רכוש!
כמו שנאמר:
ז וַיִּשְׁמַע יַעֲקֹב, אֶל-אָבִיו וְאֶל-אִמּוֹ; וַיֵּלֶךְ, פַּדֶּנָה אֲרָם (בראשית כח).
לעומת זאת בפרק כ"ד בו נאמר על הליכת אליעזר עבד אברהם לקחת ליצחק אישה מודגש שאליעזר לקח אתו רכוש לתת לה:
י וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל-טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל-אֲרַם נַהֲרַיִם--אֶל-עִיר נָחוֹר. כאילו נשכח הדבר רש"י מסביר את בכיו של יעקב כאשר פגש ברחל בשל שלא היה לו מתנות לתת לה, כי את כל רכושו נתן לאליפז בשל פדית נפשו שלו. כלומר האגדה עושה לה כנפיים מבאר שבע דרך בית אל ועד אזור פדן ארם.
דוגמה אחרת:
עמותת קש"ב בית הכנסת המפואר הקווקזי שבחדרה.
בשאלה מי היה עמלק הם כותבים כך:
"ראשית חשוב להבין שהיה איש כזה שקראו לו עמלק, הוא היה נכדו של עשו. ידוע שרבי שמעון אומר, הלכה היא שעשו שונא ליעקב. אחרי כל מה שעבר בין שני האחים, שנאתו של עשו הייתה כל כך גדולה, שהוא החדיר את השנאה הזאת בגנים של בניו ובני בניו. ראשית, הוא שלח את בנו, אליפז, להרוג את יעקב וכשאליפז לא קיים את שליחותו, השביע עשו את נכדו שינקם את נקמתו. אומרים שהאיבה של עמלק בערה בו כל כך שהאריך ימים את כל תקופת גלות מצרים, רק כדי שיוכל להתנפל על בניו של יעקב ברגע שיעלו משם. אומר המדרש
"ארבע מאות פרסה פסע עמלק מהררי שעיר לרפידים להלחם עם ישראל ועמד על הדרך כדב שכול להמית אם על בנים ("פדר"א). אכן, אויב טעון שנאה, שבהחלט מזכיר את האויבים שמאיימים עלינו גם כיום".
"אומרים שהאיבה של עמלק בערה בו כל כך שהאריך ימים את כל תקופת גלות מצרים, רק כדי שיוכל להתנפל על בניו של יעקב ברגע שיעלו משם".
נו זו ממש פנטזיה מעולם הפנטזיות. מטאפורה לשמה. ומי שמאמין לכך שעמלק שלט על שנות חייו וחי את כל תקופת שיעבוד בני ישראל במצרים רק כדי לקיים את מצוות סבו להרוג בהם הוא מה נקרא בזרגון הישראלי: "פתי מאמין לכל דבר".
ברור שזו אחת מהמידות שהמדרש נדרש בהן מטאפורה כדי להגביר ולהראות את עוצמת השנאה.
דוגמה נוספת: בתורת אמת באר יעקב - מעשי אבות - בראשית.
נמצא התייחסות לאליפז שהם כותבים כלהלן:
פרשת ויצא יעקב ואליפז (ואני מצטט במלואו)
"יעקב אבינו קיבל את ברכות הוריו ויצא לדרך. עשיו הרשע קרא לאליפז, בנו בכורו, ואמר לו: "מהר, קח את חרבך ורדוף אחרי יעקב, הרוג אותו וקח ממנו את כל אשר לו". אליפז שהיה צדיק (היה אחד מיועציו הטובים של איוב וזכה לרוח הקודש) ניסה להתחמק מהשליחות ולשכנע את עשיו אביו שזה לא כדאי. הוא אמר לעשיו: "אבי, הרי הקב"ה הבטיח לאברהם זקנך כי ארבע מאות שנה ישתעבדו בניו במצרים, ומכיוון שישמעאל אינו נקרא זרעו, אלא יצחק, אם תהרוג את יעקב אחיך הרי שהנבואה הנוראה תתקיים בך ובזרעך. א"כ מוטב להשאיר בחיים את יעקב כדי שתתקיים בו נבואת השעבוד ולא בנו". אולם עשיו לא השתכנע, הוא עמד בדעתו להרוג את יעקב, ציווה על בנו אליפז לעשות זאת במצוות כיבוד הורים ואף איים עליו שאם לא יעשה זאת, הוא יערוף את ראשו.
אליפז היה גיבור וזריז, הוא לקח עמו עשרה בריונים ורדף אחרי יעקב. יעקב אבינו ראה את אליפז ואנשיו רודפים אחריו ונעצר. אליפז הוציא את חרבו והתקרב אל יעקב ...
אמר לו יעקב: "אליפזי, חמודי, מה קרה? כבר לא אומרים שלום לדוד יעקב?", ניגש אליפז ואמר: "אבי ציווה אותי להורגך, היה נא מוכן למות... אתן לך זמן לקרוא קריאת שמע ולומר וידוי, אבל את מצוות אבי אני חייב לקיים".
אליפז התיישב וחיכה, ובינתיים התחיל לבכות. יעקב אבינו ראה את אחיינו בוכה, הוא ניגש אליו, התיישב לצדו, ליטף את ראשו ושאל אותו: "אליפזי, מדוע אתה בוכה"?
אליפז השיב: "אבא גזר עלי להורגך ואיים עלי שאם לא אעשה כן, הוא יערוף את ראשי, וחייב אני לקיים מצוות אבי, אך איני מסוגל לעשות זאת"...
יעץ לו יעקב: "קח ממני את כל אשר יש לי, כך אהיה עני, ועני חשוב כמת, ובזאת תוכל לשוב אל אביך ולומר לו שקיימת את מצוותו".
אליפז שמח על העצה. יעקב אבינו פשט את בגדיו ונכנס לנהר עירום כביום היוולדו. אליפז לקח את בגדיו של יעקב, כספו, זהבו וכל רכושו, ונפרד ממנו לשלום.
יעקב אבינו, שנותר בתוך מי הנהר עירום וחסר כל, פרש ידיו לקב"ה ובכה: "רבונו של עולם, הריני עירום מכל, איני יכול להמשיך כך, אנא ה', תן לי בגדים".
באותה שעה, הגיע לנהר אדם אחד שזמן רב לא עשה מקלחת, פשט את בגדיו, קפץ 'ראש' לנהר ונעלם. אולי הוא חטף זעזוע מח מקרקעית הנהר, אולי הוא שכח שהוא אינו יודע לשחות, מ"מ אותו פרש טבע בנהר ומת ויעקב אבינו לקח את בגדיו ולבשם .
בינתיים שמע עשיו על הפטנט הגאוני של בנו אליפז, שלקח את כל רכושו של יעקב והשאיר אותו חי כי עני חשוב כמת. אולם עשיו, שלא אהב לשמוע חידושי תורה ודרשות, רצה לראות את יעקב מת גם לפי הפשט ולא רק לפי הדרש, ולכן החליט לארוב לו בדרך ולהרוג אותו בעצמו.
יעקב אבינו ידע זאת ברוח הקודש, וכאשר הגיע לנהר הירדן, התפלל לקב"ה שיושיע אותו. הוא הכה את הירדן במקלו, הירדן נבקע והוא עבר והלך בדרך אחרת. עשיו חיכה ליעקב זמן רב, ולבסוף התייאש והלך משם".
הסבר:
הנה לפנינו סיפור אגדה שופע ובו ניסים ונפלאות. אין ספק שנכתב לכבוד דרדקי תורה ומתבגרים כדי לסבר את עיניהם ולהבליט את הרוע והצדיקות של הדמויות.
מעניין לראות איך המדרש הפשוט שבבראשית רבה או של רש"י לא רק שפושט כנפיים ומגיע למחוזות שונים, אלא גם הולך ומתפתח לסיפור אגדה של ממש.
כאן אליפז צדיק (במקום אחר כתוב שהתחנך בביתו של יצחק) פתאום יש לו חרב והוא מתבקש לקחת אותה עמו. ליעקב יש רכוש זהב וכו. בזמן שלא נאמר בשום מקום שלקח עמו מגדנות לדרך. כאן אליפז לוקח עמו תגבורת ( עשרה בריונים).
יעקב אדיש למותו ומתפלל קריאת שמע. אליפז המסכן שלא מסוגל להרוג בוכה. יעקב מנחם אותו ומציע לו הצעה מתוחכמת. יעקב עירום נכנס לנהר ורק עכשיו הוא מתפלל לאלוהיו ובוכה וכל שהוא מבקש הוא את בגדיו (להראות עד כמה צנוע הוא שהזהב והרכוש שנלקח ממנו לא חשובים לו כמו בגדיו), אלוהים שולח איזה אדם שנכנס לנהר ומת (המספר מתרץ זאת בשל חבטה בנהר מסלע וזעזעו מח או שלא ידע לשחות) יעקב לובש את בגדי המת.
בינתיים שומע עשו על הפטנט של יעקב (המספר כותב שהפטנט הוא של אליפז) "עני חשוב כמת" אך אינו מקבל זאת ומבקש בעצמו להרוג את יעקב.
יעקב החכם מתפלל לה' מכה את הירדן במוט המים נבקעים והוא עובר בחרבה והולך בדרך אחרת . עשו ממתין לו במארב עד בוש ולבסוף עוזב את המקום והולך לו.
יש כאן תוספת מדרשית מעניינת:
אליפז החכם הצדיק אומר לאביו לעשו: "אבי, הרי הקב"ה הבטיח לאברהם זקנך כי ארבע מאות שנה ישתעבדו בניו במצרים, ומכיוון שישמעאל אינו נקרא זרעו, אלא יצחק, אם תהרוג את יעקב אחיך הרי שהנבואה הנוראה תתקיים בך ובזרעך. א"כ מוטב להשאיר בחיים את יעקב כדי שתתקיים בו נבואת השעבוד ולא בנו". עשו כמובן לא מסכים והבן חייב למלא את הצו בדרך של כיבוד אב ואם. את הפתרון ממציא לו יעקב, והמספר, כאמור, מעביר את הפתרון לזכות אליפז.
המוטיבים של המעשייה נמצאים כאן בחלקם כמו ניסים ונפלאות. הגיבור החיובי והשלילי, הקיטוב היוצר דרמה, ואולי גם הסממנים של אל מקום ואל זמן.
הסיפור גם מתואר בצורה מטפורית כנראה כדי להבליט את הקיצוניות בין הדמויות
ולהכניס את הדמויות, כל אחת מהן לרקע המתאים לה. עשו על-רקע שחור מלא, מעין אופל לילי. אליפז, על-רקע שחציו שחור חציו אור היינו אמביוולנטיות ברורה. מצד האופי הפנימי הרע, לדעתם, לעומת כיבוד אב ואם והרצון למלא אחר דרישת האב. יעקב באור שמש בהירה מוזהבת. רק טוב בו.
ובאמת בדרשה שלאחרי זאת יעקב הולך ללמוד תורה בבית המדרש של שם ועבר במשך ארבע עשרה שנה, כדי להכין עצמו להתמודדות מול לבן הארמי ( כל זאת קורה טרם לידתן של רחל ולאה).
אומרים שאני אינני אני אז מי אני בכלל? יש חילוק בשל התרגום לגבי שני האליפזים של המקרא האם אליפז בן תמנע בן עשו הוא אותו אליפז התימני רעו של איוב?
הפסוק אומר "ותמנע הייתה פילגש לאליפז בן עשו"
בראשית ל"ו יב.
השאלה מתעוררת בשל תרגום יונתן בן עוזיאל שאומר "הוא אליפז חברו של איוב"
רש"י בפירושו לאיוב פרק ד פסוק א כותב:
"מענה אליפז: (אליפז בן עשו היה ועל-ידי
שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה: התימני. מארץ תימן מארצו של עשו שא"א)
גם בנו הגדול של אליפז בנו של עשו הוא תימן. כך שמבחינת הזהות והמקום הדברים מסתדרים יפה אך ברור שלא מבחינת התקופה. בכלל לא ברור באיזו תקופה חי איוב ואם בכלל הוא היה קיים או שכל הסיפור שלו הו איזו אלגוריה.