שני אירועים שהיו בכנסת לא מזמן ממחישים זאת מצויין. בהצבעה על כהונתו של אולמרט כשר אוצר קבוע הצביעו המפלגות החרדיות בעד. לא עברה יממה וועדת הכספים אישרה העברת 30 מיליון שקל לישיבות חרדיות. ואנו רק בתחילת תקופת הבחירות.
מה יהיה בהמשך? כמה מאות מיליוני שקלים נוספים יוזרמו מחוץ לתקצוב, לחינוך אנטי-ציוני? למימון פרנסתן של משפחות שראשיהן מעדיפים לימודים בישיבה על פני עבודה?
אחרי הבחירות הקודמות, כששינוי גדלה ל-15 מנדטים, היתה תחושה שהכל הולך להשתנות. לצערנו זה לא קרה, ורק חלק מהציפיות התממש.
יכולות להיות לזה הרבה סיבות: שגודל הכוח של שינוי לא הספיק, שריכוז הכוח בידי הליכוד כמפלגה גדולה ביותר חסם, שהתגלה כי חצי הליכוד תומך ש"ס בכל מצב ומלכתחילה לא התכוון לקיים את ההסכם הקואליציוני, וכן כי ההחלטות שהיו בשינוי בין לוותר ולפרוש לבין להמשיך ולמקסם את מה שניתן היו לא מוצלחות, ועוד...
את העבר לא ניתן לשנות. את העתיד ניתן וצריך. אז אפשר לנהל חשבונאות מה היו ההבטחות והציפיות ומה מהן התממש, וחוץ מהוצאת קיטור אין בזאת כל תועלת.
ניתן וצריך, לעומת זאת, לנתח את המהלכים בעבר, ולחשוב מה צריך לעשות על-מנת לשפר את העתיד. בסופו של דבר, יצטרך כל מצביע להחליט אם התייאש משינוי חברתי במדינה, ומה שהיה הוא שיהיה, לרבות כפייה דתית, פגיעה בחירויות הפרט, חינוך אנטי-ציוני, אפליה בין דם לדם בגיוס, ומימון בסכומי עתק של עשרות אלפי תלמידי ישיבות וכוללים שהחליטו כי על המדינה לפרנסם בעוד הם לומדים תורה.
אך יש ברירה אחרת והיא לא לוותר. ויתור הוא לוקסוס שאין ביכולתנו לסבול או לממן.
אלפי זוגות הבוחרים שלא להתחתן, רק כדי להימנע מטכס דתי שאינם מאמינים בו אינם רוצים לוותר.
עשרות אלפי זוגות שאין להם יכולת להתחתן לא יכולים לוותר.
מאות אלפי משפחות מובטלים מתקשות להתקיים בעות עשרות אלפי תלמידי ישיבות מתפרנסים מקופת הציבור, מבחירתם החפשית שלא לעבוד.
למיליון תלמידי מערכת החינוך הממלכתית נמאס ללמוד בכיתות צפופות בעוד בחינוך החרדי האנטי-ציוני הצפיפות קטנה בהרבה.
לשלושה מיליון חילונים במדינה נמאס שמשגיח הכשרות מפשפש בצלחתם וקובע מה יאכלו ומה לא.
בחירה בסיסית בין שתי אפשרויות עומדת בפני הבוחר: האחת היא להמשיך ולשקול רק את השיקול המדיני-ביטחוני ולהמשיך להצביע כהרגלו, על-פי שיקול זה בלבד. השנייה היא להעדיף את הנושא החברתי-כלכלי, ולתת תנופה לשינוי חברתי במדינה.
מכיוון שממילא לא עומד על הפרק כל הליך מדיני בעתיד הקרוב, הרי שזו הזדמנות לקדם את מצבה החברתי והדמוקרטי של המדינה.
