מזה זמן רב משמשות הכספות בבנקים כדרך מצויינת לשמירת כספים הרחק מעיניהן הבולשות של שלטונות החוק. במקרים קודמים של פריצת כספות העדיפו, על-פי הפרסומים, חלק מהנשדדים לא להצהיר כלל על תכולת הכספות, מתוך חשש כי מס הכנסה יחל בבדיקת המקורות של אותם כספים.
במסגרת הצהרת ההון אשר ממלאים עצמאים, דורש מס הכנסה גילוי מלא של כל הנכסים של הנישום, בכלל זה פרטים על תכולת כספים בכספות. הנשדדים חששו, כי הצהרה בפני הבנק על כספים שבבעלות הנישום ואשר לא דווחו בהצהרת ההון, עלולה להגיע לידי השלטונות אשר יפתחו בחקירה, שבסופה עלול הנישום לשלם על כספים שנשדדו ממנו. במקרה הפריצה האחרון מצבם של חלק מהנפגעים עלול להיות מסובך יותר עקב כניסת החוק לאיסור הלבנת הון.
החוק החדש נחקק מתוך כוונה להילחם בתופעה של "כיבוס" כספים שמקורם עברייני. כחלק מהמלחמה, מחייב החוק את המוסדות הפיננסים לדווח על הפקדות כספיות גדולות לרשות למניעת הלבנת הון שהוקמה לא מכבר. לאור העובדה שהכספים שנשמרו בכספות לא הופקדו בבנק ולא היו תחת שליטתו, הרי שלא היתה כל חובת דיווח, מה גם שהבנק לא ידע כלל מה יש בכספות. עם זאת, כיום נדרשים הנשדדים להגיע לבנק למסור תצהירים מדויקים על תכולת הכספות.
חובת הדיווח של הבנקים היא על הפקדות ופעולות כספיות אשר מבוצעות בחשבונות. במקרה הנ"ל לא מדובר בהפקדות, אלא בקבלת מידע על תכולת כספות. במצב זה מתעוררת השאלה האם חלה חובה על הבנק לדווח לרשות למניעת הלבנת הון על כספים בהיקפים גדולים שיתכן ומקורם עברייני. גם אם התשובה שלילית, נשאלת השאלה לגבי מצב בו תפנה הרשות מיוזמתה מתוך מידע שהגיע לרשותה על כספים החשודים לבנק בדרישה לגילוי מסמכים.
האם קיים לבנק חיסיון מידע על התצהירים בדומה לחיסיון עורך דין - לקוח? לצורך קבלת התצהירים יתכן ותידרש הרשות לפנות באמצעות בית משפט לקבלת צו לגילוי התצהירים. במצב זה יידרש בית המשפט לשקול היבטים שונים של הגנת פרטיות האזרח מצד אחד, לעומת שיקולים של המלחמה בתופעה של הלבנת ההון. במצב העניינים הקיים, ספק אם גורמים שברשותם כספים שמקורם בעייתי יהיו מעונינים לבדוק את הסוגיות המשפטיות המרתקות ויעדיפו שלא להצהיר על הכספים מתוך חשש כי בנוסף לאובדן כספם הם עלולים עוד לשלם לשלטונות כספים שאין ברשותם.
