כשגיליתי לפתע כתם חשוד של רטיבות בפינה חשוכה על קיר המטבח, העפתי בו מבט של בוז וזלזול. על קצות אצבעותיי חמקתי חרש לסלון והתיישבתי מול הטלוויזיה. אך הכתם לא הרפה ממני. קמתי בכבדות מהכורסא, ובדרכי אל המקרר, כאילו מבלי משים, באדישות מופגנת כדי לא להחריד חלילה את הכתם מרבצו ולעורר את חמתו.
העפתי בו מבט קצר מזווית העין, בתקווה שאינו מבחין בי, ואז לחרדתי, נוכחתי שהכתם כמעט והכפיל את קוטרו בשעה שהתעלמתי ממנו מול הטלוויזיה.
בלילה הלבן התהפכתי על משכבי, וכשנרדמתי סוף סוף, הופיע בחלומי בנצי האינסטלטור, לבוש בסרבל הכחול שלו, בשמאלו שבדי ענק ובימינו קונגו אימתני, ובטרטור מחריש אוזניים קדח חור ענק במרכזו של הכתם התמים.
אחוז צמרמורת, כולי זיעה קרה, טמנתי את ראשי מתחת לשמיכה ונזכרתי, שכאשר החליף בנצי לפני שבועיים את הבטריה באמבטיה, התלונן שהוא מוזמן לבירור אצל פקיד השומה, והוא חושש שלא יוכל לקנות לאשתו את הג'יפ שהבטיח לה, והוסיף בגאווה שבקיץ הוא שולח את בנו עידו לקייטנה בינלאומית באנגליה, כדי לשפר את האנגלית שלו.
כשהגיש לי את החשבון להחלפת הבטריה, כמעט התעלפתי, אך כמובן שלא כעסתי עליו משום שהבנתי שאני חייב להשתתף במימון הוצאותיו השוטפות. בנצי הצליח להשיב את הצבע לפני, רק לאחר שהבהיר שהייתי צריך לשלם יותר עבור התיקון, אולם בשל הרטט שאחזני, החליט להתחשב בי הפעם ולגבות את ההפרש בביקור הקרוב,"אם ירצה השם", נפרד בחיוך רחב, כשהוא ממהר לקורבן הבא.
בבוקר התעוררתי מהסיוט, כשטרטור הקונגו עדיין מזמזם באוזני, חג כשיכור, זומבי בעיניים תפוחות, פזלתי אל הכתם, ולאושרי הוא נח עדיין בשקט על משכבו שעל הקיר. אומנם התפשט עד לרצפה, אך לא השמיע שום ציוץ, ולא דרש לקדוח בטבורו בקונגו. ראיתי כי טוב, ושכחתי מבנצי.
מדי יום העפתי מבט חטוף בכתם. הוא אומנם התפשט כמעט עד לתקרה, התחיל להשחיר ולהדיף ריח קל של עובש. קיוויתי בסתר ליבי כי בנצי רכש בינתיים את הג'יפ המובטח לאשתו, וגם את כרטיסי הטיסה לבנו.
בינתיים התרגלנו אני והכתם זה לזה וחיינו בדו-קיום של שלום(למעט רעייתי שרטינותיה הלכו וגברו). הכתם המשיך להתפשט באין מפריע, ואני לא העזתי להתגרות בו ולקרצף את העובש השחור שצמח עליו.
הכל היה טוב ויפה עד ליום המר והנמהר, בו ללא אזהרה מוקדמת, החל הכתם לבכות על גורלו המר בדמעות כהות, שגלשו על הקיר וציירו עליו ציור אבסטרקט שהטריף את רעייתי הרגועה בדרך כלל, שצרחה בהיסטריה שנשבר לה מהכתם, שלפה את נשק יום הדין בנסיבות שכאלה, ולחשה במבט זדוני בעיני התכלת שלה: "אם לא תזמין את בנצי בזה הרגע, אבקש מאבא לטפל בעניין!".
האיום עשה כרגיל את שלו, משום שחמי כידוע ראש ועד עובדים מיליטנטי, המטיל אימתו הן על בוחריו והן על ההנהלה. רק זה חסר לי, שהוא ינזוף בי כבילד מפגר בנוכחות רעייתי וצאצאי, ויצרח ששוב אני מתרשל בתפקידי כגבר וכאב, כשיצביע על הכתם שהפך בינתיים לערוגה המצמיחה עובש ופטריות.
בוודאי תשאלו מדוע רעייתי לא טרחה להתקשר לבנצי בכבודה ובעצמה? זאת בשל חלוקת התפקידים הברורה בינינו, שהוא סוד הצלחת נישואינו המאושרים: אני האחראי על הנושאים המשמעותיים ביותר כמו המו"מ עם מנהיגי הרשות הפלשתינית, אינסטלטורים וחשמלאים למיניהם, ורעייתי האהובה אחראית לכל הנושאים השוליים הנותרים.
התקשרתי מיד לבנצי, כשרעייתי הזועמת נושפת בעורפי. לשמחתי, ענה המשיבון, השארתי הודעה, מאושר שדחיתי את הקץ כמו שאני נוהג עם רופא השיניים, בעיקר בשל חרדתי לגובה השומה שהוטלה על בנצי.
בערב, רבצתי כדרכי מול הטלוויזיה, מקווה בסתר ליבי, שהודעתי לא נקלטה בסלולרי שלו.
לאחר החדשות, שודרה התוכנית "יצאת צדיק" של חיים הכט, וממש אצבע אלוהים, הפעם טמן הכט את מלכודותיו לאינסטלטורים. שם ראיתי את כפילו של בנצי לבוש בסרבל כחול, שוחט את הפראייר הדומה לי להפליא, כשבנצי דורש כהרגלו מבלי להניד עפעף עם החיוך הסדיסטי שלו, 1,000 שקל תמורת עבודה השווה 150 שקל לכל היותר, שכללה חיזוק בורג רופף וויסות מי הברז, כך הסביר בלחש לצופים, המומחה שהסתתר עם חיים הכט בארון.
היו שודדים שדרשו "רק" 650 שקל ואפילו ל-500 הגיעו. עד לרגע הנפלא, בו התגלה הצדיק האמיתי, הקדוש היחיד בדורו, הישר כסרגל, חסיד אומות העולם, ינקי שמו, שדרש רק 150 שקלים תמורת העבודה. כמעט שחיבקתי ונישקתי את הטלוויזיה ואת חיים הכט שבתוכה, בעיקר לאחר שפרסם את מספר הטלפון של ינקי.
כל הכבוד לך חיים הכט, יישר כוח, "יצאת צדיק", שחררת אותי מקניית הג'יפ, מהקייטנה לאנגלית, ומהשומה של בנצי. מהיום חיים היקר, אני עבדך הנרצע, עפר לרגליך, הכט אתה תותח. לעולם לא אתלונן עוד על הטלוויזיה הישראלית.
למחרת צלצלתי מלא שמחה ועזוז לינקי. הוא אומנם היה עמוס בגלל הופעתו בטלוויזיה, אך הבטיח שיבוא כבר למחרת.
כאשר התקשר אלי בנצי כדרכו כעבור שלושה ימים, אמרתי בשמחה לאידו שהחלטתי לדחות את התיקון, משום שגם בני היקר אודי זקוק להשתלמות באנגלית. היה זה כמובן לאחר ביקורו של ינקי הצדיק, שתמורת סכום מגוחך תיקן את הדליפה שהמיתה בצמא את הכתם.
קירצפתי את העובש, רעייתי כיסתה את הכתם בגוון המתאים, שאני לעולם אינני מצליח להתאים, ושלום הבית שב למעוננו. והעיקר, בנצי הפסיק להופיע בסיוטי הלילה שלי, החליפו ינקי המחייך, שלוב זרועות עם חיים הכט, ושניהם מרחפים כמלאכי השרת בחלומותיי הוורודים.
המתסכל ביותר בכל הסיפור, הוא שהידרדרנו לשפל כזה של שחיתות בכל תחומי חיינו, כך שבעל מקצוע ישר, המקבל תמורה הולמת עבור עבודתו, מבלי לעקוץ אותנו, נחשב לצדיק במקומותינו. אבוי לאותה בושה.
