המיסוי המוטל על הרכב בישראל, מוגדר פעמים רבות כ"רצחני". ב- 18 ביולי 2002, בשעת בין ערביים, המסוכנת ביותר לנסיעה בכבישים, התפרשה ההגדרה במלוא משמעותה המצמררת. כ- 30 אלף שקלים הפרידו בין נוסעי הסיטרואן המיושנת בכביש מספר 90, לבין הצלת חייהם. הכפלת ערך מחיר מכוניתם המשומשת, היתה מביאה אותם לסכום הנידרש לרכישת המזדה אשר פגעה בהם למוות.
חידוש צי הרכב הישראלי, הינו צו השעה. כ- 150 אלף מכוניות חדשות עולות מדי שנה לכבישים, אך קצב גריטת הגרוטאות עדיין איטי. הפיתוח הטכנולוגי המהיר המאפיין כיום את הנדסת בטיחות המכוניות, מחייב צעדים פיסקליים מקבילים. חוסר שיווי משקל בצעדיה הכלכליים של הממשלה, גורם לעיוות חברתי מפלה. בתחום הרכב מתבטא פער המיסוי המעוות בגרימת מותם של חפים מפשע. כרגיל, השכבות החלשות הן המועדות ביותר לפורענות..
התופעה מוכרת היטב מחו"ל: כאשר אוחדו שתי הגרמניות, הסתמנה לפתע עלייה חדה בתאונות הדרכים. בדיקת הרשות הפדראלית לבטיחות בדרכים (DVR), העלתה שני ממצאים, ושניהם רלוונטיים לישראל: ראשית, הנהגים במדינות הגוש המזרחי מיומנים פחות מהנהגים בעולם המערבי. שנית, מסתמן יחס סטטיסטי ישר בין מספר שנותיו של צי הרכב הלאומי, לבין מוערבותו בתאונות דרכים.
צי הרכב המזרח גרמני היה מורכב ברובו ממכוניות מסוג טראבנט מיושנות. כאשר אלה התנגשו במרצדס החדישות שהגיחו לפתע מכבישי המערב, לא נותר לנוסעי הטראבאנט כל סיכוי. הטראבאנט היו מכוניות שיוצרו חדשות לחלוטין על פסי ייצור מיושנים מאוד. הצעד בו נקטה ממשלת גרמניה המאוחדת היה מהיר וחד משמעי - חיסול קוי הייצור השייכים לעידן קדום. הצעד הנידרש מממשלת ישראל הינו קל הרבה יותר: עליה לשנות את אופן חישוב המיסוי על הרכב, באופן שיעודד רכישת כלי רכב בטיחותיים.
יודגש כי הסיטרואן בה נסעו שלושת בני משפחה שניספו בתאונה המחרידה בכביש מספר 90, כבר אינה מיוצרת זה שנים. תעשיית הרכב הצרפתית עברה כברת דרך ארוכה מאז הופסק ייצורה של דגם ה- AX המיושן, ודגמיה הנוכחיים בטוחים ומצויידים היטב באביזרי בטיחות שיפורטו בהמשך המאמר. אביזרים אלה הצילו חיים, ועל כל רוכש רכב להקפיד כי הם נמצאים במכוניתו. חשוב לא פחות - לעשות שימוש תמידי באמצעי הבטיחות, ושימוש נכון.
תאונת הדרכים בצומת חולתה של כביש מספר 90, הכביש האדום שבמרכז הגליל העליון, היא כרוניקה של מוות ידוע מראש. חקירה ראשונית גילתה כי הבדלים טכנולוגיים המאפיינים את דגמי שתי המכוניות שהיו מעורבות בתאונה המחרידה, הם שהכריעו בין חיים ומוות.
חמישה בני אדם היו מעורבים בתאונה, שלושה מהם נהרגו: במכונית הפוגעת מדגם מזדה 323 מייצור שנות האלפיים ישבו שני נוסעים אשר ניצלו, ולא בנס. מולם נסעה מכונית קטנה ומיושנת, בה מזגן האוויר נחשב למותרות נדירים. שלושת בני המשפחה שישבו במכונית, אב, אם ובנם הפעוט, נהרגו במקום.
מקום התאונה ידוע ומועד לפורענות, התשתית היתה מגורמי התאונה הראשוניים. סלילת כביש דו-מסלולי היתה פותרת מיד את הבעיה וגדר הפרדה היתה מונעת בקלות את ההתנגשות החזיתית. המשטרה מודעת לסכנה, היא הרי פועלת במקום מדי יום, בדרך של הצבת מכמונות מהירות. מהירותו של הרכב הפוגע לא היתה מופרזת ככל הנראה, הנהג נירדם ככל הנראה על ההגה. ספק אם הוא מודע לכך.
לא זה המקום להיכנס לדיון בקשר בין מהירות הנסיעה לבין תאונות הדרכים. נושא חשוב שידון במועד אחר. לעניינו חשוב הקשר בין אכיפת חוקי המהירות, לבין השקעה בתשתית התחבורה. תקציבים יעודיים הינם סדין אדום לעיני משרד האוצר, ויש להגדיר כחריג את הקדשת המשאבים למלחמה בתאונות הדרכים. אין סיבה מדוע יוטלו על הנהג הישראלי מיסים ישירים בגובה 130%, ועוד מיסוי עקיף באופן של מיסוי על הבנזין, וכאמור - קנסות תנועה כבדים, בלא להפנות את הכנסות המדינה לשיפור תשתית הכבישים.
ובנושא מיזוג האויר שנרמז. אגף התקינה במשרד התחבורה השכיל לערוך תקן ישראלי ייחודי, המחייב התקנת מזגן אוויר בכל מכונית שנפח מנועה עולה על 1,400 סמ"ק. לסיטרואן AX קשת מנועים בנפח 1.1 ליטרים ועד 1.4 ליטרים, והמזגן, גם כאשר הוא מותקן, מטיל על המנוע עומס כבד. העומס פוגם בבטיחות האקטיבית, כפי שיתואר בהמשך, ולכן יש לצעוד צעד אחד בדרך התקינה. מזגני האוויר של סיטרואן וחברת האחות פז'ו, הינם אגב מהטובים מסוגם ומותאמים במיוחד למדינות חמות.
ניתוח ההתנגשות החזיתית מצביע כאמור על חשיבותן המכרעת של מערכות הבטיחות המותקנות כיום במכוניות מדגמים חדישים. מדובר במערכות בטיחות פאסיבית - "כלובי בטחון" בתאי הנוסעים, חגורות בטיחות בכל המושבים וכריות אוויר מתנפחות, וכן במערכות בטיחות אקטיבית, דהיינו בכושרן של המכוניות להיחלץ בתאוצה חזקה מסכנת הפגיעה הפיזית.
נוסעי המזדה החדשה והגדולה יותר, נילקחו לבדיקות בבית החולים אך לא ניזקקו לטיפול רפואי נימרץ. נהג המכונית הפוגעת ניפצע באורח קל, ואשתו יצאה בפגיעות קלות בלבד. בוחני משטרת התנועה חושבים כי האשה אשר ישבה במושב האחורי, הקפידה ככל הנראה על חגירת חגורת בטיחות.
המזדה 323 הפוגעת נסעה מדרום בכוון לצפון הארץ, הסיטרואן מדגם AX נסעה בכוון דרומה מקריית שמונה שבצפון. נהג הסיטרואן אשר הבחין במזדה שהגיחה מולו, ניסה לברוח לימין הכביש, אך לא הספיק וניפגע בחלקו השמאלי של רכבו. מעוצמת הפגיעה הושלכה המכונית לשולי הכביש, וכאמור כל נוסעיה נהרגו.
לא ברור עדיין אם נהג הסיטרואן הנפגעת היה חגור בחגורת בטיחות. האם שישבה במושב האחורי, לא היתה חגורה ככל הנראה. גופתה נימצאה מושלכת מחוץ לרכב, מספר מטרים ממקום התאונה. התינוק בן השנה וחצי היה חגור ומעוגן במושב בטיחות מיוחד לילדים, אלא שגם זה לא הצליח להצילו. ככל הנראה נגרם מותו של התינוק כתוצאה מפגיעות הדף פנימיות, שכן חיצונית נותרה גופתו שלמה.
חגורות בטיחות הינן האמצעי הקל והבדוק ביותר להגנת חיים. בעוד שאת הממשלה יקשה להזיז מעמדותיה, הרי שחשוב כי הנהגים הקוראים את המאמר ילמדו מצוואתם של נפגעי תאונות הדרכים, ויחגרו חגורות באדיקות.
למשטרה קשה מאוד לאכוף את החוק המחייב חגירה גם מאחור, וזאת משתי סיבות: ראשית הזיהוי קשה, לשוטר קשה להבחין במתרחש בתוך חלקה האחורי, החשוך לפעמים, של המכונית. שנית, אם הצליח השוטר לזהות עבירה, קיימות נסיבות מקלות שבמרכזן אחריות הנהג כלפי נוסעיו. הצורך בחגירה פיזית של נוסעים, אשר פעמים הינם בעלי סמכות כלפי הנהג, מעלים סוגיות משפטיות סבוכות.
אין ספק כי חגורה מתוחה היטב מסוגלת להציל חיים. הנסיכה דיאנה נסעה במכונית משובחת מסוג מרצדס בנץ, ונהרגה שכן לא נחגרה במושב האחורי. מאבטחה שישב במושב הקדמי, היה היחיד שנותר בחיים מארבעת נוסעי המכונית. במכוניות המצוידות בכריות אוויר מתנפחות, החגירה חשובה כפליים, שכן התנפחות הכריות נעשית באמצעים פירוטכניים רבי עוצמה, העלולים לגרום למוות. לכרית כוח בלימה עצום, ואם הוא מופנה כנגד הנוסע הבלתי חגור, מדובר בחרב פיפיות.
לטרגדיה של תושבי קריית שמונה, יש גם סוף טוב, יחסית. בתאונה הוכח כי המכונית הלאומית כיום בכבישי ישראל, המזדה 323, הינה בטיחותית למדי. אף שנפגעה בעוצמה רבה ונזרקה לשולי הכביש, עדיין נותרו נוסעיה בחיים. חייהם אולי אינם עוד חיים, שכן על מצפונם ירבוץ קטל המשפחה שנסעה בתמימות ממול, אך במבחן התוצאה הוכיחו אמצעי הבטיחות את יעילותם.
