שלי יחימוביץ', עשית זאת, יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא, חצית את הקווים, הוכחת לכל מבקריך שהאתיקה העיתונאית היא מילה מתה עבורך, כפי שהיא עבור רוב העיתונאים שלנו בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. תקשורת מגויסת, בולשביקית, חד-צדדית להחליא, המתיימרת להיות אובייקטיבית.
כמו למשל עצרת מחאה של הימין, שעל-פי הערכת המשטרה השתתפו בה 100,000 מפגינים: הכתב "האובייקטיבי" מדווח כי "לאכזבתם של המארגנים השתתפו בה רק 10,000". בעוד שעצרת מחאה של השמאל, עם אותו מספר משתתפים, מתנפחת לחצי מיליון, ומלווה בסופרלטיבים ומחמאות פרי מוחו הקודח של עיתונאי אוהד. כך שהאזרח שלא השתתף בהפגנה, לעולם לא יידע את האמת. אותה אמת עיתונאית אובייקטיבית, המוסתרת ממנו בנושאים רגישים, המטואטאים מתחת לשטיחיה של תקשורת משוחדת, חסרת מצפון ואינטרסנטית.
עיתונאים, שאמורים על-פי האתיקה של המקצוע ממנו הם מתפרנסים, לפרסם ידיעות וכתבות בלי לערב דעה בידיעה, הפכו למעשה לכותבי מאמרים ולפובליציסטים שמקומם לא יכירם במדורי החדשות. הוא הדין לגבי המראיינים, שחייבים להיות אובייקטיביים, לא לנהוג איפה ואיפה במרואייניהם, חלילה להם מללעוג ולהכפיש בצורה בוטה ומתנשאת את מרואייניהם, לא לשסע אותם באמצע המשפט, ולאפשר גם לדוברי הימין להביע את דעתם ללא מפריע.
לכן טוב עשתה שלי יחימוביץ' שפינתה את אולפן הטלוויזיה מנוכחותה החד-צדדית ומהתעמרותה במרואיינים שאינם מהמיליה שלה. מי ייתן וכמוה יעשו עמיתיה בתקשורת הבולשביקית, כמו אמנון אברמוביץ', חיים יבין, ירון לונדון, מוטי קירשנבאום, ורבים אחרים. יגלו אומץ לב, יצטרפו בריש גלי למפלגות אותן הם משרתים שנים רבות בהתנדבות וללא בושה. אם יעשו כך, יש סיכוי לניקוי האורוות המצחינות של תקשורת שהסתאבה.
ואי אפשר ללא המילה "צינון": הצינון טוב רק למנכ"לים לרמטכ"לים ולדומיהם - אם יכפה הצינון על עיתונאים הם ילקו חלילה בדלקת ריאות.
