הממשלה, בטכס חגיגי רב רושם וכסף, בראשות ראש הממשלה שרון והמיועד /שמעון פרס - הצהירו על תוכנית "גרנדיוזית" לפיתוח הנגב בגובה של 17 מיליארד שקל.
מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה ואין ואין עדיין. ובכן, אין השקעות בדרום, מעבר לקו באר-שבע, אין תשתיות כלכליות, אין תעסוקה, אין השקעה בחיזוק תעשייתי. אין פריחה כלכלית או חברתית. בקיצור, הזנחה של שנים.
מה כן יש. ישובים חלשים חברתית, כלכלית, תעסוקתית ותרבותית - כמו מצפה רמון, ירוחם, דימונה, ובלי לפגוע בתושבים - גם ישובים נוספים בדרום.
מההבטחות הגדולות של פעם, תחת הסיסמה של בן-גוריון על הפרחת השממה, פיזור האוכלוסיה, מציאת פתרונות לתעסוקה - כמעט ולא נשאר דבר. כל הממשלות, עד כה, נושאות בנטל האשמה של הזנחת הדרום והנגב - למרות שכמעט בכל מצע מפלגתי לקראת בחירות, יש פרק יפה שעוסק בפיתוח הנגב, הפריפריה, העברת מפעלים, זריקות עידוד לאוכלוסיה שמוכנה לעבור לנגב הן מטעמים ציוניים והן מטעמים כספיים נוחים זמינים.
התוצאה לרוב שהתוכניות נשארות על הנייר והנגב בסתיו ובחורף שוב פורח - אבל רק הטבע והנהירה לנגב היא רק לצרכי טיולי ג'יפים או תנועות נוער.
אפשר להאמין, שהיה ויש רצון טוב וכנה לעשות ולהזיז את המפעל הציוני - שנקרא פיתוח הנגב - אך עד עתה, לא נעשו צעדים מעשיים בעלי משמעות לקידום הנושא.
אם יש כוונה רצינית להזיז את הקטר הזה צריך מינהלת רצינית, קבועה בעלת מעוף ובעיקר תקציב זמין ואיתן ולא וירטואלי ולא תקציב בחירות על הנייר.
היתה הזדמנות היסטורית, שכמעט הוחמצה, להעביר חלק מהישובים שפונו מגוש קטיף לנגב, לפי דרישת התושבים, כלומר: ישובים וקהילות שלמות ביחד, כגוש אחד או כישובים שלמים בודדים - לפי בחירתם. על הממשלה היה להדגיש את הפיתרון הזה ולתת להם "פיתויים כספיים" - כדי לשכנעם.
במקביל, צריך עכשיו לקידום התוכנית הממשלתית שרון-פרס - להזיז את הנושא על-ידי מתן בסיס כספי לרצון להתיישבות בנגב. זה אומר: תשתיות, פטורים ממס הכנסה, מע"מ, ארנונה לשנים. זה אומר: הממשלה צריכה לתת דוגמה אישית ממשלתית - ולהעביר חלק גדול מהמפעלים שלה לנגב, בסיסי צבא, תעשיות ביטחוניות, כולל דיור ופיצוי ליורדים.
יש לתת פיתויים, ליזמים מהארץ ומחו"ל על-ידי הנחות לטווח ארוך, תשתיות זולות והתקשרויות לספק הזמנות מאותם מפעלים שיוקמו במסגרת הפרויקט של הנגב.
כמובן שעל הממשלה להכין תשתיות תחבורתיות: כבישים, רכבות, שדות תעופה וכו'. קחו לדוגמה, ישוב כמו מצפה רמון, שיושב על אם הדרך לאילת אך בעיקר על אתרי טבע ותיירות ייחודיים בארץ ובעולם. לישוב יש כבר תשתית תיירותית לא מבוטלת, כמו בית מלון, מרכז תיירות, חוות אלפאקות בסביבה - וגישה נוחה ליציאה למסלולי טיולים אישיים מודרכים ולבתי ספר לטבע לחינוך ומפעלים שבסביבה. מה שחסר לישוב, זאת השקעה יותר מאסיבית ובעיקר אוכלוסיה ותושבים קבועים במקום ובסביבתה שיהפכו אותו למרכז אזורי, סביבתי, עם תעסוקה וחינוך, כולל אפילו קזינו, אם אכן יאושר בממשלה.
הבחירות בפתח, ומה שיישאר מההבטחות של שרון-פרס, בהסתמך על העבר זה שוב, כנראה, הצהרות והבטחות על הקרח. 17 מיליארד שקל זה סכום יפה רציני, אך אם הממשלה החדשה, בכל הרכב שיהיה, תעמוד בכך ספק רב.
נכון שיש דאגות ומשימות חשובות לא פחות לפני שיוצאים לפרויקט ישוב הנגב - המלחמה בעוני, תעסוקה, אבטלה, חיזוק אלמנטים חלשים, אבל חלק מתחלואים אלה, ניתן לפתור בעזרת הפרויקט, אם וכאשר יבוצע.
לדעתי, על הממשלה שתבוא לא להזניח את ההבטחה, ואם צריך לדחוף, להכריח, לפנק - זה כדאי ומשתלם.
אין צורך לפרט מה פירוש ישוב הנגב, על יתרונותיו מבחינה ביטחונית ציונית כלכלית, פיזור האוכלוסיה, לעומת הסכנות שבגוש ישובים צפופים עם שוליים של שכונות חלשות.
ואם כל זה יתקיים, (נתפשר על 50%), נוכל שוב לשיר בחדווה: "ישושום ישושום מדבר וציה, ותגל ותגל הערבה ותפרח כחבצלת!!!"
