מלחמה גדולה מתנהלת, בימים אלה, בדבר מועד כינוסה של הוועדה לבחירת שופטים בכלל ומועמדותה של פרופ' רות גביזון לכהונת שופטת בית המשפט העליון, בפרט. שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה, מתנגדים למינויה של גביזון. על-רקע זאת הם מנסים לטרפד את כינוסה של הוועדה שזומנה לינואר 2006.
השופטים, ובראשם הנשיא אהרן ברק, טענו מאחורי הקלעים, ועכשיו זו גירסתם הרשמית: משנקבע מועד בחירות לכנסת, יש להמתין עד לאחר הבחירות ועד אז לכנס את הוועדה, בהרכבה החדש. טיעון זה יכול היה להישמע נכון אלמלא היה מופרך מיסודו, במיוחד כאשר מדובר בוועדה המתיימרת להיות מקצועית, וגם נוכח זאת שהנשיא ברק עצמו הציע לכנס את הוועדה בינואר, ובלבד שזו תדון במינוי אותם מועמדים שאינם שנויים במחלוקת. היינו, בלי מינוי גביזון. הטיעון האמיתי הוא פשוט: לדחות את הקץ, בתקווה ששרת המשפטים, ציפי ליבני, העומדת על מינויה של גביזון לעליון, לא תכהן כשרת המשפטים בממשלה הבאה. ואז יוכל הנשיא אהרן ברק להפעיל את "מלכודת הדבש" ולשכנע את השר הבא להימנע מהצגת מועמדותה של גביזון. כמה קל, כמה פשוט.
הנימוק שהוצג - כאילו יש לדחות את כינוס הוועדה בשל הבחירות שבפתח, מצריך תזכורת, למי ששכח ו/או למי שלא ידע. המועד: נובמבר 1995, יום השיבעה לרצח רבין. לאותו יום ממש זומנה עוד קודם לכן הוועדה לבחירת שופטים. על הפרק עמד, בין היתר, מינויה של פרקליטת המדינה דאז, דורית ביניש, לכהונת שופטת בית המשפט העליון, לאחר שנדחה שנתיים קודם לכן בלחצו של נשיא בית המשפט העליון דאז, מאיר שמגר (שלא רצה את ביניש, בשל כישוריהם העודפים של המועמדים האחרים). שר המשפטים דאז, דוד ליבאי, התבקש אז לדחות את כינוס הוועדה. נטען, כי אין זה נכון למנות שופטים בעיתוי זה, כאשר המדינה כולה מוכה ביגון ומתקיימים טקסים לרגל רצח רבין; נטען עוד, כי מחמת הירצחו של ראש הממשלה, הולכים לבחירות כמה חודשים לאחר מכן, ועל-כן אין זה ראוי לבצע "מחטף". סוד גלוי היה שרבין (ז"ל) התנגד בחריפות למינויה של ביניש, מסיבות דומות לאלה של שמגר ומסיבות אחרות. והנה, למרות כל הפניות, ליבאי סירב לדחות את מועד כינוס הוועדה. הדיון התקיים וביניש נבחרה ברוב קולות.
בזמנו שאלתי את ליבאי: מדוע לא דחית את כינוס הוועדה, אפילו בכמה שבועות. ליבאי השיב לי אז: "ברק לא מסכים". ואכן, ברק ידע היטב מה הוא עושה. הוא עמד על כך שהמינוי ייעשה, למרות האבל, גם בשל החשש שלו ושל אחרים, כי אם יתקיים דיון מסודר, באוירה אחרת, עלולה הוועדה למנות מועמדים אחרים ולא את ביניש. ומה נגיד אנחנו על התנהגות שכזו מצד ברק? מוסר כפול אמרנו? וצביעות הזכרנו?
התימרונים (2) כפי שכתבנו כאן בשבוע שעבר, בין לבין נעשים תימרונים כדי להשפיע על הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. מי שנוטל בכך חלק פעיל הוא גם הנשיא ברק. בימים האחרונים, לדוגמא, קיים חבר הוועדה, ח"כ אברהם (בייגה) שוחט, שיחת-התייעצות עם ברק, בשאלה האם לפרוש מהכנסת (ומהוועדה) ביום 30.11.05 כפי שהודיע פומבית, או לעכב את פרישתו כדי שיוכל להשתתף בינואר בכינוס הוועדה ולסכל את מינויה של גביזון.
בשיחה עימי אמר שוחט כי ברק לא התקשר אליו. לשאלה האם נכון שהוא, שוחט, התקשר ו/או שוחח עם ברק והתייעץ עימו בנושא, וכן לסוגיה כיצד קורה שהשניים מקיימים שיחה הנוגעת לעניין פוליטי - כן פרישה מהכנסת או לא, סירב שוחט להגיב. "אני לא חייב להגיד עם מי אני מדבר", אמר. "אני דיברתי עם שופטים בדימוס. דיברתי עם אנשים רבים. אני יודע בדיוק מה עמדתם של אנשים. אני לא מתייחס לגופו של אף שופט".
בפני חברי סיעת העבודה היה שוחט גלוי יותר. מדעת או אגב אורחה, אמר/פלט (28.11.05), כשביקש את תמיכתם בהישארותו בתפקיד: "אני יכול להגיד לכם, ששוחחתי בעשרה הימים האחרונים עם הרבה מאוד שופטים, חלקם מכהנים, חלקם בדימוס, שופטי בית המשפט העליון בדימוס, חלק מצא ביטוי גם בתקשורת". הנה כי כן: שוחט, נציג הכנסת, מתייעץ עם שופטים מכהנים (ובהם הנשיא ברק) בשאלה האם ומתי לפרוש מהכנסת, וכיצד לפעול יחד כדי לסכל מינויה של גביזון. הפרדת רשויות כבר אמרנו?
ועניין אחד הטעון הבהרה: בשבוע שעבר כתבנו כאן, כי הנשיא ברק ויו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, שוחחו בדבר הרעיון להימנע ממינוי נציג של הכנסת לוועדה (במקום ח"כ שוחט), כך שבהעדר הרכב מלא של הוועדה, לא תוכל שרת המשפטים לכנסה. בעקבות הדברים האלה מבקשת הנהלת בית המשפט להבהיר, בשמו של ברק: "הנשיא לא שוחח ולא הציג כל עמדה בפני יו"ר הכנסת בנוגע למינוי נציג חדש של הכנסת לוועדה לבחירת שופטים". ריבלין, ששבוע קודם לכן השיב - "אמרתי לנשיא...", אמר לנו השבוע, לאחר פניות הנשיא אליו, כי הוא לא שוחח אישית עם ברק, אלא אמר את אותם דברים בנוכחות הנשיא ברק - בפגישה שבה השתתפו כמה אישים, ובהם נשיא בית המשפט העליון ברוסיה, ולרי זורקין. האם ברק שמע זאת? שאלתי. יכול להיות ששמע, אמר ריבלין. כפי שכתבנו לעי"ל, בינתיים מתברר, כי ברק ושוחט שוחחו גם שוחחו בנושא כהונת שוחט, אף הוא חבר כנסת. ביקשתי השבוע את תגובתו של הנשיא ברק, שוב ושוב. אלא שבנושא זה בדיוק הוא מסרב בתוקף להגיב.
