האיומים והסיכונים למלחמה, שתפגע בעיקר בעורף, מחייבת את קברניטי המדינה להיערך להגנת העורף בצורה יותר יסודית ומאסיבית מאשר נעשה עד כאן, דרך הקמת פיקוד העורף.
הקמת כוח עורפי הינו צורך חיוני למדינת ישראל, במיוחד לנוכח התנאים המשתנים בהערכותו של צה"ל לשדה הקרב העתידי. נושא זה, בו כלי מלחמה מתוחכמים משמשים תחליף יעיל יותר לכוח אדם, גרם לכך שצה"ל לא זקוק ליותר מ-50% מכח האדם הכשיר לגיוס בישראל, וללא יותר מ-40% מכח המילואים, שהיה זקוק לו לפני 20 שנה.
הייעול הזה של צה"ל בכוח-אדם, כמו שהוא טוב לצה"ל, פוגע כיום קשות במרקם החברתי העדין במדינה, כך שלמעשה אנו רואים, בדאגה, היווצרות של מצב חברתי מאד מסוכן. מצב, בו ביטחון ישראל נופל על מחצית העם (זה המגוייס והמשרת במילואים), דהיינו, ה"פריירים", כאשר מנגד קבוצה גדולה מקבלת סטיגמה של "פרזיטים" - שלא להזכיר כאן את מרבית האזרחים החרדיים.
יש לתת פתרון מעשי לא רק למצב חברתי זה, אלא בעיקר לעובדה הידועה לכל, כי במלחמה הקרובה העורף יהווה את המטרה הראשית לאוייב. ניתן להניח בוודאות, כי יפלו טילים (קונבציונלים ואולי גם לא) במרכזי אוכלוסין. ניתן לשער, כי העורף יסבול ממתקפות טרור וקומנדו (מאוייבים מבית ומבחוץ), והשאלות הן: מי יגן על אוכלוסיית העורף? מי יטפל בפצועים ויפנה הריסות? מי ישלוט על הפאניקה ברחובות ויתן לציבור האזרחי הרגשת בטחון?
הפתרון הוא בהקמת מערך מיוחד של גדודי-מילואים שכונתיים, שיהיה מורכב מכל מי שצה"ל אינו צריך למטרותיו בשרות סדיר או בשרות מילואים. זהו המשמר הלאומי.
המשמר הלאומי אינו מוקם רק כדי לקלוט את אלו שצה"ל לא זקוק להם בסדיר או במילואים, וגם אין להקימו כצורך חברתי גרידא, (אם כי נכיר בכך כי הקמתו תסייע לפרק מתחים חברתיים), אלא כצורך ביטחוני אזרחי חשוב! משימותיו לא כוללות רק פעילות בעת מלחמה אלא גם פעילות במקרים של אסונות טבע ואי שקט אזרחי, ומכאן גם, רצוי שהפיקוד עליו בעיתות רגיעה יתבצע באמצעות השר לבטחון פנים ובאישור הממשלה, ובמלחמה על-ידי צה"ל.
למעשה, פונקציות ויחידות רבות, הנמצאות היום בסמכות פיקוד העורף והמשמר האזרחי, יהוו את המסגרת הראשונית להקמת המשמר הלאומי, אבל מהבחינה העקרונית הגיוס חייב להיות מתואם עם צה"ל במסגרת החוק הקיים לגיוס כללי של כל הצעירים והצעירות במדינת ישראל לשירות לאומי. בכל מחזור גיוס ינתן לצה"ל לבחור את מי שהוא צריך למשימותיו, ומהנשארים לתת למשטרת ישראל ולשרותי החינוך והרווחה לבחור את מי שישרתו אותם במקום את צה"ל. את המתייצבים האחרים (כולל עודפי מילואים) יש להעביר למסגרת המשמר הלאומי.
הגיוס והחיול למשמר הלאומי יהיה במתכונת צה"לית. המתגייסים החדשים יעברו רק טירונות מיוחדת של 4 חודשים, בהם הם יאומנו למשימות: אבטחה, חילוץ והצלה, עזרה ראשונה וסיוע לאוכלוסיה, ואילו אנשי המילואים שגילם מתחת לגיל 60 ואשר צה"ל משחררם יחידותיהם, יעברו לפני העברתם למשמר הלאומי קורס קצר באחד מהנושאים הנ"ל.
המשמר הלאומי חייב להתנהל בגמישות, להיות בעל כושר ניידות ולהתגייס במהירות. השרות במשמר הלאומי יהיה ללא תשלום. אנשי המשמר הלאומי יגוייסו למקסימום יומיים בחודש (לתפקידי שמירה ואבטחה ו/או להשתלמויות). הגדודים יהיו שכונתיים-אורגנית, כך שתהיה הקפדה על שירות של אנשים בסמוך ביותר למקום מגוריהם. לא כל המגוייסים יהיו חייבים בנשיאת נשק בעת תפקידם (כמו אנשי חילוץ והצלה ואנשי עזרה ראשונה). הימ"ח יכול להיות במרתף בית-ספר שכונתי, והרכב - רכב אישי "מגוייס". ניתן גם להקים יחידות משמר לאומי בישובים חרדיים ובכפרים לא יהודים על בסיס כוח-אדם מקומי לטיפול באוכלוסיה המקומית ובקידומה גם לא בעת מלחמה.
לסיכום, המשמר הלאומי בא לענות על צורך לא פחות חשוב של מלחמה עתידית - לתת משענת בטחון לתושבי ישראל במאה ה-21. המטרה העיקרית בהקמת המשמר הלאומי היא לייצור מערכת ידידותית לאוכלוסיה, מערכת אנשים מתוכה, אשר תיפעול באופן פשוט ובמהירות בגיוס וניידות מיירבית שבעת חרום (בעיקר), תיתן תמיכה, סעד והצלה לאזרחים באשר הם.
הקמת המשמר הלאומי תתאפשר הן בגלל הצימצומים הגדולים בכח אדם בצה"ל (צימצומים הנובעים מכניסת צבאנו לעידן שדה הקרב העתידי, אשר בו מופעלים פחות ופחות חיילים) והן בגלל החוק הקיים המחייב "שירות לאומי". ניצולו הנכון של כח אדם זה - העודף לצה"ל - פותר בין היתר בעיה חברתית שעלולה להתפתח אם רק כח אדם חלקי ינוצל למען המדינה והיתר לא יעשו כלום.
הקמת המשמר הלאומי ואחזקתו אינה כרוכה בהוצאות רבות. ניתן לבחון את השליטה והניהול על-ידי מטה משותף למשרד לביטחון פנים ולצה"ל, כאשר הפיקוד בזמנים רגילים בידי השר לבטחון פנים ובעת חרום בידי צה"ל.
המשמר הלאומי אינו המצאה של כותב המאמר, הוא קיים ומופעל בהצלחה רבה בארצות שונות בעולם ובמרבית המדינות בארה"ב. יש ממי ללמוד ולא צריך להמציא מחדש את הגלגל... אין ספק כיום, כי הקמתו המיידית של המשמר הלאומי יוריד מצה"ל עול כבד, כך שיוכל להתרכז במשימותיו העיקריות: בהגנה על גבולות המדינה והעברת המערכה לשטחו של האוייב, ומצד שני, הדבר נותן לממשלה את הכלים להתמודד עם הסכנות הצפויות לעורף במלחמה או באסונות המוניים אחרים ופותר בעיות חברתיות קשות בהקשר לחלוקת הנטל בתרומה לביטחון המדינה.
