תמצית העובדות בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המערערת ליתן רשות להגיש תובענה ייצוגית נגד המשיבים 7-1. המערערת טענה בבקשתה, כי הקמתו והפעלתו של מרכז הסליקה מהוות הסדר כובל וקרטל, כהגדרתם בחוק ההגבלים העסקיים, כאשר הרקע לתביעה הינו טענת העיריה, כי המשיבים גבו ממנה עמלות בשיעור מופרז בגין פעולות סליקה של חיובים על-פי הרשאה (דהיינו, חיובים שמקורם ב"הוראת קבע").
במקביל להגשת התביעה נתבקש בית המשפט להכיר בה כתובענה ייצוגית, וזאת בשם כל מי שעשה שימוש בשירותי המשיבים לביצוע סליקת הוראות קבע.
בית המשפט המחוזי נדרש לשאלה האם מוסמכת רשות מקומית - העיריה במקרה דנן - לנהל את תביעתה האישית כתובענה ייצוגית.
לאחר שבחן מספר מקורות סמכות אפשריים, לא מצא בית המשפט כי קיים מקור סמכות המאפשר הגשתה של תובענה ייצוגית על-ידי העיריה.
כך נדחתה טענת העיריה לפיה היא יונקת סמכותה לנהל תובענה ייצוגית במקרה דנן מכוח הוראות סעיפים 7, 249 או 340 לפקודת העיריות.
בית המשפט נימק זאת בכך שבתביעתה זו של העיריה מדובר בחריגה מהעיקרון הכללי - הפעלת סמכות עיריה מחוץ לתחומה הטריטוריאלי, הפעלת סמכותה לאינטרס שאינו לוקאלי, לא מבחינת התחום הענייני ולא מבחינת התחום הגיאוגרפי. לפיכך נדחתה בקשת העיריה.
הוחלט ברוב דעות לדחות את הערעור.
נקבע - אף אם פעולתה של הרשות בהגשת תובענה ייצוגית עומדת בתנאי החוק המסדיר את התנאים להגשתה של זו, הרי שלאור עיקרון חוקיות המנהל, יש עדיין לבדוק אם יש מקור נורמטיבי המסמיך את העיריה לנהל תביעתה כאמור.
נקבע - סעיף 7 לפקודת העיריות עניינו בהסמכת העיריה לנקוט צעדים דיוניים, כגון סעדים זמניים הנלווים להליך העיקרי, אולם גם אלו כפופים לאותם תחומים, בהם מוסמכת העיריה לפעול.
כמו כן, שונים פני הדברים באופן ממשי, מקום בו הבקשה המוגשת לבית המשפט הינה בקשה לנהל את התביעה בדרך של תובענה ייצוגית. אשר על כן, הוראת סעיף 7 לפקודה אינה, כשלעצמה, מהווה מקור נורמטיבי, המקנה סמכות לנהל את תביעתה האישית של המערערת כתובענה ייצוגית בנסיבות המקרה דנן. לפיכך, הסוגיה היא אחת - האם ניהול התובענה הייצוגית, בנסיבות העניין, נכלל במסגרת הסמכויות המוקנות לעיריה בדין?
נקבע - לרשות המקומית סמכויות שהקנה לה המחוקק והן התוחמות את מתחם הפעולות, בהן רשאית הרשות המקומית לנקוט, ואין בנמצא מקור משפטי המסמיך את העיריה להגיש תובענה ייצוגית ולייצג קבוצה שעל חבריה נמנים גופים רבים, שאינם מתושביה.
היעדרו של מקור סמכות כאמור אינו מקרי, ומשתלב עם תכלית קיומה של העיריה, המשמשת כשלוחתם של תושביה, אשר השתתפו בהליך בחירתם של העומדים בראשה. איני מוצאת קושי ממשי בכך שעיריה תשמש כתובעת ייצוגית בתובענה, אשר עניינה נוגע אך ורק לתושבים בתחום שיפוטה.
נקבע - אליבא דכב' השופט א' א' לוי (דעת מיעוט): אין מקום לשלול, כעניין שבעיקרון, הגשתה של תובענה ייצוגית בידי רשות מקומית, ועל כל בקשה מסוג זה להיבחן על-פי אמות המידה הנהוגות לגבי כל תובע אחר.
נקבע - אליבא דכב' השופט א' א' לוי (דעת מיעוט): אין דבר בלשון סעיף 7 לפקודת העיריות ואף לא בתכליתו, המכוון לצמצם את הסמכות שבו לבקשות ביניים בלבד. העובדה שלתובענה הייצוגית השלכות רבות במישורים שונים אינה מחייבת הסמכה פרטנית לנקיטתה.
נקבע - אליבא דכב' השופט א' א' לוי (דעת מיעוט): אין כל דבר מגונה בפעולתה של רשות מקומית, אשר אגב השגת התכליות שלשמן היא קיימת, מקדמת גם אינטרסים של גורמים אחרים.
ע"א 1644/04 עיריית רמלה נ' מרכז סליקה בנקאית בע"מ
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
כבוד השופט א' ריבלין, כבוד השופט א' א' לוי, כבוד השופט א' א' לוי
מיום 28.11.2005
