צריך להפסיק להתייחס לפלגים השונים אצל הערבים. בכל פיגוע עושָׂה התקשורת מאמצים לא מובנים לברר מי עומד מאחורי הפיגוע, מי ייקח את האחריות ומדוע הוא בוצע. יכול להיות שזה חשוב למערכת הביטחון אבל מה זה מעניין את הציבור?
מתי נשכיל להבין שכל הערבים, אבל כולם, נלחמים בנו או תומכים נלהבים של כל פגיעה בנו. כל הזמן! מה זה משנה איזה פלג? כאילו שיש איזה פלג מתון שמוכן לקבל את קיומנו על האדמה הזאת.
נסנו על נפשנו מפני החיזבאללה בלבנון, אז גוייסו לחיזבאללה ערבים בתוך הארץ. נמלטנו עם הזנב בין הרגליים מרצועת עזה, אז הזירה עברה ליהודה והשומרון, בלי לוותר על ירי קסאמים מן הרצועה. בנינו גדר הפרדה מטופשת והיא איננה מפרידה ולעולם לא תהווה מכשול בפני מפגע רציני.
כמה שנבצֵר את עצמנו יותר, נהיה חשופים יותר ויותר. עוד ייפלו על ערינו טילים ואנחנו נמשיך לברבר על תהליך מדיני וּמפת הדרכים כשמהעבר השני לועגים לנו וממשיכים להכין פיגועים "איכותיים".
המלחמה בטרור הערבי צריכה ללבוש צורה אחרת לגמרי - לא עוד "מבצעים" מוגבלים כאלה ואחרים, אלא מלחמה כוללת עד להכרעה מוחלטת. במקום להקים מרכזים לחלום שלא ייתכן, עלינו להקים מרכזים למלחמה המתחוללת סביבנו.
מדיניות הממשלה היהודית היא מדיניות של אוזלת יד וחוסר אונים. שום מדינה בעולם לא היתה מקבלת מצב בלתי נסבל כזה שבו פיגועים קטלניים הם דבר שבשיגרה. אנחנו מתפוררים לעיני הערבים לאט לאט וזה מעצים את רצונם הצודק למחוק כל זכר למדינה שקמה על חורבותיהם.
הבעייה האמיתית איננה חיסול הטרור. אנחנו מסוגלים לבטל אותו מכל וכל בתוך ימים ספורים. מה שבולם את האפשרות הזאת הוא הפלג בתוכנו הקרוי "מחנה השלום". זהו מחנה בלתי מובס בעליל! הוא זוכה לגיבוי תקשורתי חסר תקדים, לבד מתזרים מזומנים המסופק לו ממדינות שכביכול חפצות לקדם שלום באיזורנו. ה"מחנה" ההזוי הזה מוכן לחלוקת ארץ-ישראל בינינו לבין מי שמרגיש בצדק שכל הארץ שלו ואין שום סיכוי שיוותר על גרגר חול אחד ויחיד ממנה. כל עוד קיים הפלג הנורא הזה בתוכנו, הוא רק ידרבן את הערבים לפגוע בנו עוד ועוד עד שנקרוס.
חלק העם השפוי, פקוח העיניים, לא יכול ל"מחנה השלום" הזה. מי שכן יכול לו הם רק הערבים. ביום בו יפגעו בציבור הזה פגיעה מטלטלת, יתקיים הסיכוי שיתחלף דיסקט במוחם של כל שוחרי השלום המדומה והמסמא הזה. רק אז יבינו שהם חיו בהזיה מתמשכת. היום הזה בוא יבוא, לא נוכל להימלט מפניו, שום תהליך מדיני לא יעצור בעדו.
לו היה מגיע לכאן איזה עם גִּירְגָשִׁי, מכריז על הארץ כמולדתו ההיסטורית מלפני ארבעת אלפים שנה, נלחם בנו, מחריב מאות ישובים, הורג בנו ומגרש את היתר לכל רוחות השמיים - היינו עושים להם פיגועים בדרגה שהפלשתינים רק יכולים לחלום עליה. השאלה שנותרה איננה מתי נתעורר, אלא אם בכלל.