אריק שרון מתייצב לפני הבוחר ברום גילו בסיסמה "קדימה" ולא במקרה. הוא מבקש "אל תביטו לאחור", כי שם תמצאו שקרים, מניפולציות והרבה שחיתות.
יש להניח שיציגו לנו את אריק, מר ביטחון ואיש השלום, ממשיכו של יצחק רבין, והציבור יריע, אכן כן. אך זהו שלא, רוב מכריע משנותיו הפוליטיות, אריק שרון טרפד כל הצעה לתהליך השלום. גם בחייו האזרחיים המשיך לחשוב במונחים של איש צבא שחייב להסתער על האויב.
למזלנו בקמפ דיוויד היו לצידו של בגין, משה דיין ועזר ויצמן ולא שרון, אך בטרם יבשה הדיו על הסכם השלום עם מצרים, שרון הוביל את עם ישראל למלחמת לבנון. ידועה התנגדותו הנחרצת להסכם אוסלו, אותו הובילו יצחק רבין ושמעון פרס. כזכור בשל אותו הסכם נרצח יצחק רבין.
שרון, תשכח מזה, אין אתה ממשיכו של יצחק רבין. ההבדל התהומי ביניכם הוא בדבר הכי משמעותי, רבין ראה עצמו כמי שבא לשרת את המדינה, שליח ציבור בכל רמ"ח אבריו. כל דאגתו היתה נתונה לאזרח באשר הוא, בגבולות, בהתיישבות, בכפר הערבי ובעיירת הפיתוח. היתה לו רק אמת אחת, מה טוב למדינה, הוא מעולם לא עשה לביתו, לא בנה חווה ולא רכש קרקעות. הוא התפטר בגלל חשבון בנק של אשתו, אתה לא היית מעלה בדעתך שזו סיבה להתפטרות. כל אלה נשמעים דברים שעבר זמנם, שאינם רלוונטיים לישראל של 2006. אך זאת הטעות שלך.
עם לא יכול לבחור במנהיג שכל סדר היום שלו הוא עניינו האישי, מה טוב לאריק. אפשר לבנות מסגרות ואחר-כך לנתץ אותן כי זה מתאים לאריק, וזה ההבדל התהומי בין שרון לרבין. בשאלה הפעוטה האם אני משרת את העם או העם משרת אותי?
תהיה זו איוולת להתייצב מאחורי אדם שלא עומדת מאחוריו שום תנועה אידיאולוגית, מדינה איננה תיאטרון רחוב, היא אינה משנה תפאורה ומחליפה דמויות ברגע.
מדינה מתנהלת על-פי חזון, התווית דרך, קווי יסוד, שבאים לדיונים והחלטות במוסדות הדמוקרטיים. אולי במדינה מערבית עם מסורת שלטונית של מאות שנים שיש לה דפוסי שלטון מסודרים ואיזון בין רשויות השלטון, ובעיקר ניהול תקין ועל-פי חוקה, ניתן לקיים בחירות אישיות. אצלנו כל הניסיונות להקים מפלגת שלד או בחירה ישירה לראש הממשלה נחלו כשלון מחפיר.
אריק שרון נוהג היום כמי שאומר: אחרי המבול, מי שרוצה להציל עצמו יעלה על תיבת אריק, יש סכנה שכל אלה שעלו על סיפון אלטלנה בשנים האחרונות, יעלו על תיבתו של אריק ויטביעו אותה.
ומה יהיה עלינו? פעם נוספת תהיה טלטלה פוליטית במדינה שלא ידעה יום אחד של שקט, ויובילו אותה דנקנר, מרגלית ואברמוביץ, אבירי המלחמה בשחיתות שיסבירו לנו שראוי להתחיל הכול מחדש עם איש ישן נטול רסן.
עכשיו יותר מתמיד צריך לאסוף את ממשיכי דרכו של רבין, האמיתיים, לא המזויפים ויש כאלה מאות אלפים, לדרך הישנה והטובה שיש בה שילוב של שני דגלים, הדגל החברתי והדגל המדיני. זאת הדרך אותה התווה בן-גוריון, היא התאימה לימי הראשית של המדינה וזאת הדרך שעלינו לבחור בה כדי לייצב את המדינה.
בשנים האחרונות לא התקיים דיון רציני על התווית קווי יסוד חברתיים, כלכליים ומדיניים, לא במוסדות המפלגה, לא בכנסת ולא בממשלה. המפה הפוליטית החדשה שמתהווה בימים אלה מחייבת דיון מעמיק שישתתפו בו אנשי אקדמיה, אסטרטגים וראשי החברה האזרחית.
את הדיון יש לקיים עם הדור הצעיר שמתוכו תצמח המנהיגות העתידית, שתהיה מחויבת להתוות את דרכה של המדינה לדורות הבאים.
אל תניחו לפוליטיקאים שהביאו לזילות המערכת הפוליטית לקבוע את עתידכם.