רעיון חינוכי עמדנו כבר על העובדה שספר דברים כולו הוא נאום פרידה של משה רבנו; לא הדגשנו כי בנאום זה הוא מדבר, כביכול, בשם עצמו: "אנוכי נותן לפניכם..." ההזדהות שלו עם הבורא יתברך היא מוחלטת והוא מדבר בשמו, בגוף ראשון, באופן טבעי לגמרי. כאן מציג בפנינו משה רבנו את האחריות האישית המוחלטת שיש לכל אחד מאיתנו מכוח הבחירה החופשית ש-"הוא" נותן לנו: (דברים יא): כו רְאֵה אָנכִי נתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה:
(רבנו בחיי): הנה נתבאר בפסוק זה שהרשות והבחירה בידו של אדם, רצה להדריך עצמו בדרך ישרה או להתיצב על דרך לא טוב, הכל מסור ברצונו והכל תלוי בבחירתו,
(רמב"ם, הלכות תשובה, ה, א): רשות לכל אדם נתונה; אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק - הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע - הרשות בידו; הוא שכתוב בתורה (בראשית, ג, כב): 'הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע', כלומר הן מין זה של אדם היה יחיד בעולם ואין מין שני דומה לו בזה הענין שיהא הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה כל מה שהוא חפץ ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע וכיון שכן הוא - 'פן ישלח ידו'...:
אחריות אישית האדם הוא הנברא היחיד שיש לו יכולת הבחנה בין טוב ורע ורשות לבחור ביניהם. כל הנבראים האחרים חיים ופועלים במתכונת קבועה שהוטבעה בהם ע"י הבורא יתברך. זה נכון לגבי יצורים שאנו מכירים בעולם הטבע שלנו וגם לגבי נבראים עליונים שאנו מכירים אותם מתוך הספרות התורנית.
מבחינת הגוף - אין האדם שונה מהותית מבעלי חיים אחרים; מרכיבי הגוף באדם ובבהמה דומים, פחות או יותר, ועוד יותר דומות הנטיות הטבעיות. במה, אם כן, זכה האדם ליכולת ייחודית זו, בחירה חופשית? ובכן, האדם שונה במהותו מכל הנבראים האחרים בכך שזכה לנשמה שהיא חלק, כביכול, מן הבורא יתברך, ובכך קיבל יכולות השייכות קטיגורית, לבורא יתברך, וביניהן היכולת לבחור.
(שם, שם, ב)... ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאי זו דרך שירצה; הוא שירמיהו אמר 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' כלומר אין הבורא גוזר על האדם להיות טוב ולא להיות רע...
איך נדע במה לבחור? מי קובע מהו 'טוב' שדרכו זוכים לברכה ומהו 'רע' שעל ידו מקבלים את הפך הברכה?
מהות הבחירה כז אֶת-הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: כח וְהַקְּלָלָה אִם-לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל-מִצְוֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם:
מדרש רבה: א"ר אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני, באותה שעה (איכה ג) 'מפי עליון לא תצא הרעות והטוב' אלא מאיליה הרעה באה על עושי הרעה והטובה באה על עושי הטובה (!!!). מיידית? לאו דוקא, כפי שנראה להלן.
הפניה של משה רבנו אלינו היא בלשון יחיד: 'ראה', ומיד ממשיך בלשון רבים: 'לפניכם'; הוא גם מדגיש כי הנתינה היא 'היום'.
(כלי יקר): "לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ) לעולם יִדמֶה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות; עשה מצוה אחת -הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות; לכך אמר אל כל יחיד 'ראה', שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם". כלומר, שינוי הגוף מיחיד לרבים רומז לערבות ההדדית; עשית דבר טוב - השפעת טוב לכולם. וגם להפך.
ומה ההדגשה 'היום'? רק לאותו יום זה נכון? (אור החיים): "פירוש לפי שהיום עמדו על דעתם כאומרם ז"ל (ע"ז ה':) אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה". לילד - אין הכלים לבחירה חופשית אמיתית.
בחירה חופשית זה לא עניין פשוט. צריכים יכולת להבדיל בין טוב לרע ויכולת להבחין ברע המסתתר מאחורי הטוב ובטוב המסתתר מאחורי הרע; יכולת זו אינה מובנת מאליה.
בחירה יומיומית (תנחומא): משל לזקן שהיה יושב על הדרך, והיו לפניו שתי דרכים, אחת תחלתה קוצים וסופה מישור, ואחת תחלתה מישור וסופה קוצים; והיה יושב בראש שתיהן ומזהיר העוברים ואומר להם: אף על פי שאתם רואים תחלתה של זו קוצים - לכו בה, שסופה מישור. וכל מי שהיה חכם, שומע לו והיה מהלך בה ומתייגע קמעא; הלך בשלום ובא בשלום. אבל אותן שלא היו שומעין לו (ומבקשים נוחות עכשווית), היו הולכים (בדרך הקלה) ונכשלין בסוף. כך היה משה, פירש לבני ישראל ואמר להם: הרי דרך החיים ודרך המות, ברכה וקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך:
(אור החיים): "פירוש: ב' מיני טובות ובכל אחת יש ברכה וקללה; כי דרך הרע יש בו מישור בתחילה וקוצים בסופו, הרי ברכה וקללה; ודרך החיים... תחילתו קוצים וסופו מישור, הרי ברכה וקללה גם כן". כלומר, בכל מקרה יש לאדם את שתיהן, את הברכה וגם את הקללה. בחירה בדרך הברכה, היא טבעית לאדם באשר הוא; אלא שמה שנדמה כברכה בראשית הדרך - עלול להתגלות כקללה בהמשכה או בסופה. ומה שנדמה כקללה, קשיים בלתי אפשריים בתחילת הדרך - עשוי להתגלות כברכה גדולה בסופה.
בחירה חופשית מחייבת התמודדות עם קשיים = רע עכשווי, כדי להגיע אל טוב אמיתי בעתיד. מי שמבקש להגיע אל הטוב כאן ועכשיו - צפוי לקשיים גדולים הרבה יותר בעתיד.
עכשוויזם נובע מחוסר רצון לדחות סיפוקים וזה אומר שמדובר בגישה ילדותית גם אם נוקטים אותה אנשים מבוגרים מבחינה כרונולוגית. בחירה בטוב מיידי - אינה 'בחירה' אלא היענות לנטיה הטבעית. בחירה אמיתית מחייבת התגברות על נטייה טבעית לסיפוקים מיידיים, לטובת המעשה הנכון גם אם אינו מעניק סיפוק מיידי ואף גורם תיסכולים לא מעט.
ושיהיה רק טוב ליהודים.
____________________
נסים ישעיהו, תנועת 'אור ישראל'.
