אני מקווה שעל זה אין מחלוקת: במבט אובייקטיבי, הבגידה היא מעשה מעורר סלידה. אפילו בעיניהם של שמאלנים, למרות שמהמחנה שלהם יצאו כמה וכמה בוגדים. ובכל זאת, איך הופכים בגידה למעשה נכון, חשוב, מעורר כבוד ונאצל?
פשוט מאוד: הבוגד בבגידתו צריך לשרת את התקשורת. היא זו שמעצבת את דעת הקהל, והיא כבר תדאג באמצעות הכלים העומדים לרשותה לשטוף את מוחם של צרכניה.
שרון יודע את זה. מאחר והעננה הפלילית המרחפת מעליו היא מבחינתו "עקב אכילס", היה ברור לו שמעצבי דעת הקהל יכולים לייצר עוינות כלפיו, ועל-ידי כך לגרום לסילוקו. לכן החליט לממש את האידיאולוגיה המועדפת עליהם.
אל יקל הדבר בעיניכם: כדי שבן אדם יהרוס את מפעל חייו צריך שיופעל עליו לחץ אטומי. כתב האישום שחתמה עליו פרקליטת המדינה עדנה ארבל בפרשת האי-היווני, מבחינתו של שרון היה "לחץ אטומי".
צריך להזכיר למי ששכח, שאמנון אברמוביץ', במשל האתרוג המפורסם שלו, קרא לחבריו בתקשורת לשמור על שרון "אפילו מרשויות החוק", מפני ש"רק הוא יכול"...
ואכן, מאז שהתחייב לעקור ולגרש את מתנחלי גוש קטיף וצפון השומרון, התקשורת גוננה עליו ואיבטחה אותו. רבים, ולא רק מהימין, בטוחים בזה. אמרה את זה השמאלנית, שלי יחימוביץ', למרות שהיא תומכת הינתקות מובהקת.
למעשה שרון נסחט על-ידי מעצבי דעת הקהל בישראל, שמאוד רצו לראות בגירוש מתנחלים, וכבונוס, גם בפירוק הליכוד. והשאלה שאיננה מרפה היא: למה? מה לעזאזל הרווחנו מהפצע הזה שפערנו בעצמנו, בתאווה של מזוכיסטים.
כלום! זאת התשובה. מהפלשתינים לא קיבלנו כלום. יש הבטוחים שלהיפך. ההינתקות נתפסת בעיניהם כמנוסת הכובש הלא צודק, מה שמעודד אותם להמשיך עם האלימות. כל המומחים "מבטיחים" לנו חידוש הטרור בתחילת 2006, מיד לאחר הבחירות ברשות הפלשתינית.
ולמרות הפרשנות של הטרוריסטים למנוסתנו מגוש קטיף וצפון השומרון, ולמרות הפיגועים שבדרך, יש בינינו העולצים נוכח מצוקתם וסבלם של עקורי הגירוש. אלה הם שונאי המתנחלים. וזה אומר, "האליטה השמאלנית הרציונלית" המרושתת בפוליטיקה, באקדמיה, ובעיקר בתקשורת. האליטה הזו מתאמצת במשך שנים לשווק, להסית ולהפיץ את השינאה למתנחלים, ולפי הסקרים והמחקרים, הם בהחלט רואים "ברכה" בעמלם.
שורות אלה נכתבו בגין הכותרת הזו: "מחקר: השמאלנים שונאים את המתנחלים יותר מהפלשתינים" (ידיעות אחרונות - 12.12.05). יום קודם, על אותו נושא בדיוק, כותרת במעריב: "השמאלנים שונאים את המתנחלים יותר מהערבים". ואלה שהחמיצו את העיתונים, אז בתוכנית "ערב חדש" (13.12.05) עם דן מרגלית הסבירה עורכת המחקר פרופ' דליה מור (המכללה למינהל בראשון לציון), את הסיבה: המתנחלים נתפסים בעיני השמאלנים כ"מונעי שלום". הנה לכם, קוראים יקרים, עוד הוכחה שהסתה על-פי מיטב המסורת הבולשביקית, עובדת.
יש לזה שתי סיבות: הראשונה - קינאה חולנית במתנחלים. כל אימת שהשמאלנים מסתכלים על ההתנחלויות, הם רואים את הכישלון שלהם עצמם. בעוד שהאידיאולוגיה של השמאל הובילה אותם ואותנו אל עברי פי פחת, המתנחלים בנו ישובים לתפארת, והעמיקו שורשים.
הסיבה השנייה - תחושת אשמה כלפי הערבים "שנושלו" מביתם, אדמתם ורכושם ב-48'.
כמו שחקן שח-מט, שמקריב פיון כדי לשפר עמדות, וכמו ראש ממשלה, שעוקד את בנו כדי להסניף שררה, כך שונאי המתנחלים. הם בטוחים שאם יקריבו את הישובים שהוקמו על אדמת טרשים, הפלשתינים יישכחו את הכפרים בהם הקימו השמאלנים את הקיבוצים שלהם.
והפלשתינים? הם בטוחים בצדקתה של הקלישאה "הסבלנות משתלמת". בלי הרגישות שאיפיינה את הכוחות העוקרים, ועם נחישות של מתאבדים, הם גמרו אומר להשיב את פלשתין לפלשתינים. וזה כולל גם את המקומות מהם מפיצים שונאי המתנחלים את שינאתם לאחיהם. מבחינתם, המחיר ואורכה של הדרך לא רלוונטיים: הצדק איתם.
אם לא נתעשת, ולא נתלכד, שינאת החינם הזו עלולה להתברר כשינאה יקרה. כל כך יקרה, עד כי לא בטוח שנוכל להחזיק בעלות הגבוהה של המדינה, ונצטרך לעקור כולנו לאירופה. בדיוק כמו שחושב ומתכנן בשבילנו המטורף מאירן.
