מס על ריבית

בתיקון האחרון של פקודת מס הכנסה, תיקון 147, נקבע כי שיעור המס על רווחים מריבית יעלה ל-20% (במקום 15%), לגבי נכסים הצמודים למדד, ושיעור של 15% מס (במקום 10%) לגבי נכסים שאינם צמודים במלואם למדד. יחד עם זאת, לגבי מספר מקרים, שיעור המס שיחול הינו המס השולי המקסימלי של אותו יחיד. באחד המקרים, בסעיף 125ג(ד)(4), נקבע כי אם היחיד שקיבל את הריבית הוא עובד בחבר בני האדם ששילם את הריבית אזי הוא יחויב במס בהתאם לשיעורי המס השולי שלו. עובדי הבנק הם עובדים של חבר בני האדם ששילם להם את הריבית, ועל כן יחויבו במס על הריביות שלהם מפיקדונות וחסכונות לפי שיעור המס השולי שלהם!!! יש לציין כי על הכנסה זו המס המינימלי הוא 30%, כלומר, לא ניתן ליהנות משיעורי המס הנמוכים, והעובד ימוסה בשיעורים של 30% עד 49%, לפי המס השולי שלו. יחד עם זאת, נקבע באותו הסעיף כי אם יוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה ששיעור הריבית נקבע בתום לב אז יוכל לקבל אישור ולשלם רק שיעור של 20% מס. כלומר, נטל ההוכחה הוא של העובד. כמו כן, במידה ויש הטבות לעובדי הבנק (שיעור ריבית גבוהה יותר על פקדונות, למשל) הרי שהם ימוסו במס השולי על כל הריבית (ולא רק על גובה ההטבה). לעניות דעתי, כוונת המחוקק לא היתה להטיל גזירה זו על כל עובדי הבנק. הכוונה העומדת מאחורי הסעיף היא מניעת תכנוני מס. בהתאם לתיקון 147, יחיד ימוסה ב-20% מס על ריבית מכל חבר בני אדם (ולא רק מהבנק, כפי שהיה בעבר), הרי שהמחוקק רוצה למנוע מצב בו המעביד ישלם לעובד "ריבית" מופרזת כתחליף לשכר עבודה. מן הראוי הוא כי נציבות מס הכנסה תוציא הוראה כללית לגבי כל עובדי הבנקים שהכנסתם מפיקדונות וחסכונות בחשבונם הפרטי, תחויב במס בשיעור של 20%, כמו שאר היחידים. כל עוד אין הוראה כזו, הרי שלכאורה כל עובד ייאלץ להוכיח לפקיד השומה ששיעור הריבית נקבע בתום לב, אחרת הבנק מחויב לנכות לו מס בשיעור מקסימלי של עד 49%.