בראיון שהעניק לפני הגירוש אמר יונתן בשיא, כי כמי שכיהן כמג"ד ומח"ט הוא יכול להעיד, שלשום מלחמה לא התכונן צה"ל כפי שהוא מתכונן להינתקות.
ההכנות אכן היו מושלמות. המודיעין לגבי כל משפחה נאסף עד לפרט האחרון, כל צוות גירוש ידע במי הוא עומד "לטפל", ידעו מי גר בבית, כמה ילדים ובאילו גילים, האם מדובר במשפחה שכולה וכו'.
בפעם הראשונה ראינו את צה"ל מסודר ומוכן עד הפרט האחרון, כל כלי הרכב היו מסומנים ומשולטים בקפידה, ללא שום אילתור והכל היה מוכן וסגור עד לפרט האחרון.
ההכנות והביצוע המושלמים עומדים בניגוד גמור לטיפול במגורשים. מהרגע שהם הועמסו על האוטובוסים והוצאו מהישובים,הם יצאו גם מתחום התכנון והביצוע הקפדניים.
קשה שלא להבחין בהבדלי המוטיבציה שבין הטיפול האדיש והמרושע במגורשים, לבין מעשה הגירוש שנעשה "מכל הלב". בשיא עצמו כשנשאל לאחרונה על הסיסמא: "יש פתרון לכל מתיישב", שהומצאה לצורך שטיפת מוחם של אזרחי המדינה טרם הגירוש, "הקטין ראש" והפנה כאחרון הפקידים את הטענות למשרד ראש הממשלה, בהתעלמו מנקודות הנובעות מכך:
א. איך לא הסתייג מהסיסמה השקרית עוד לפני הגירוש?
ב. איך נתן יד לגירוש, כשידע כי אין פתרון כמעט לשום מתיישב?
ג. מנהלת סל"ע שייכת ל.. משרד ראש הממשלה. איך הוא יכול להפריד בינו לבין המשרד?
מנהלת הגירוש מענה את המגורשים בדרישות אינסופיות כמו המצאת אישורים עתיקים של לימודים בבתי ספר, חשבונות חשמל, חשבונות מכולת וכו', לצורך תשלום הפיצויים. לאן נעלמו תיקי המודיעין המושלמים שהיו על כל משפחה?
אם באמת היתה המדינה רוצה, הלא היתה יכולה להשיג את הנתונים המאמתים את המגורים של כל משפחה בישובים. מי הפיק את חשבונות החשמל ואת תעודות בתי הספר? לא המדינה ומוסדותיה? לפני הגירוש השיגה מנהלת הגירוש חסרת הרסן, נתונים על התושבים ע"י חיטוט מפוקפק בתיקיהם במשרדי מס ההכנסה באשקלון, וכעת, כשצריך לשלם, מתחבאים אנשיה מאחורי תירוצי הבירוקרטיה.
שמעתי טענה, כי הגירוש היה יעיל משום שבוצע ע"י הצבא, והשיקום והפיצוי אינם יעילים כי הם מטופלים ע"י המערכת האזרחית.
המדינה ידעה להשתמש במשרד הביטחון למשימה אזרחית כשהיה צורך תעמולתי להקים במהירות את מעברת הקרוונים בניצן, שלצורך הטעיית הציבור כונו "קרווילות", ולהוכיח כי יש לכאורה כיסוי לאמירה שיש פתרון לכל מתיישב.
אם המדינה היתה מעוניינת בפיתרון יעיל, יכולה היתה להשתמש במשרד הביטחון גם לפתרון בעיית המגורשים. העובדה שאינה עושה זאת מוכיחה כי אינה מעוניינת.
תירוץ נוסף לטיפול האיטי הוא, כי המתיישבים לא שיתפו פעולה מראש עם המנהלת. העובדות מראות כי רובם של התושבים שכן שיתפו פעולה מראש לא זכו לשום יתרון על פני אלו שהחרימו את המנהלת.
בנוסף לכך, העמדה הרשמית של המדינה היא, כי נאלצה לפנות את התושבים האהובים, "מלח הארץ" בצער רב כתוצאה מאילוץ מדיני, דמוגרפי, ביטחוני וכו'. עם גישה אימהית כל כך, ניתן לצפות שלא תהיה התחשבנות קטנונית עם התושבים, שבסופו של דבר עזבו בדמעות וחיבוקים וללא כל אלימות.
נהוג לומר כי הבטלנות והמחדלים של השרות הציבורי בישראל נובעים מ90% חלם ו-10% סדום. הפעם התחלפו היוצרות ומקור רוב המחדלים נובע מגישה נוסח סדום. לא בקשיים בירוקרטיים מדובר, אלא בשנאה וזדון. אין איש המסוגל לנמק את ההגיון של ההינתקות משום היבט פרט לקנאה ולשנאה למתיישבים מצד השכבה השלטת במדינה.
אותן סיבות שהובילו להינתקות מכתיבות היום את (אי) הטיפול במגורשים, והסחבת המכוונת הננקטת כלפיהם כיום היא המשך המסע שהחל עם הגירוש, כשהבירוקרטיה אינה אלא תירוץ עלוב.
כרגיל יש ניסיון מכוון לרדיפת ציבור שלם, השפלתו, שבירתו הנפשית וחיסולו כגורם משפיע. דוגמה לכך מספק בשיא בעצמו, שדווקא תומך בתשלום פיצויים, אך לא מנימוקי צדק והגינות אלא כהכנה לקראת העקירות הבאות, כפי שאמר לכתבת "הארץ" לפני כשבוע: "מאוד חשוב שהמדינה תגמור את סאגת הינתקות בסדר, כדי להבטיח שהינתקות לא תהיה אירוע חד פעמי. הדרך היחידה להבטיח זאת היא בכסף".
מי שמנסה להתפייס ולסלוח לזרזיר הזה, כדאי שיבין שהוא ושותפיו העורבים מונעים ע"י אידיאולוגיה מעוותת, החותרת לחיסול ההתיישבות ביש"ע ודיכוי כל המגזר המאכלס אותה.