מקימי לשכת עורכי הדין ומייסדיה התכוונו באמת ובתמים להקים לשכה, שתאגד בתוכה את כל עורכי הדין, מכל קצוות הקשת הפוליטית והחברתית, מבלי שיהיה לה גוון פוליטי, אלא מקצועי בלבד.
רבים מהחברים הוותיקים ואלו הצעירים, שהצטרפו זה עתה, עדיין חושבים שזו צריכה להיות המטרה העיקרית לשמה הוקמה הלשכה, וכי עליה לפעול ברוח זאת. לצערי, הקבוצה הזאת, היא במיעוט שבמיעוט, ולא נראה לי שיש לה את הכוח, הרצון והיכולת להשפיע.
החברה הישראלית נעשתה, במשך השנים, יותר מעורבת ושלובה בפוליטיקה, כך שלא ניתן כמעט באף תחום, או איגוד מקצועי לשמור על טהרת המקצוע, מבלי לשלב בו את הפוליטיקה או הפוליטיקאים.
עורכי דין, כראי החברה וכמייצגים של אותה שכבה שהיא בעלת נטייה פוליטית - לא יכולים לשמור על אובייקטיביות רעיונית, אלא, אולי, על אובייקטיביות מקצועית בלבד.
ראשי הלשכה המשפיעים, הגדולים, שהגיעו גם להישגים וגם לתודעה הציבורית, היו אומנם בעלי אג'נדה ותפיסת עולם פוליטית חברתית - אך לזכותם יאמר שהם לא נופפו בדעותיהם, לא הניפו דגלים פוליטיים, והשתדלו להיות מעשיים וענייניים, בשומרם על כבוד המקצוע, תדמיתו ומעמדו בחברה האזרחית וגם בקהילה המשפטית.
לראשי לשכה מסוג זה, ניתן לשייך את עורך דין ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל, ויבל"א פרופ' דוד ליבאי, וכמובן שעוד היו לפניהם ונקווה שיהיו כמותם בעתיד.
באשר לראש הלשכה המכהן,ד"ר שלמה כהן, הסיפור שונה לחלוטין. הוא בא עם אג'נדה שנחשבה כשמאלנית, לזכותו יאמר שלא הסתיר אותה והתנהלותו והצהרותיו במהלך שתי קדנציות היו מלאות בהתנגשויות עם מתנגדיו בלשכה ובוויכוחים ערים ולוהטים עם אישי ציבור ואנשי מקצוע, שלא הסכימו עם דעותיו והצהרותיו הפומביות.
הדברים אמורים בנושא הסרבנות, הסיכולים הממוקדים, הכיבוש ופעולות צה"ל בשטחים שנחשבו בעיני תומכיו לפשעי מלחמה. המעניין בדבר הוא שמשאתה השנוא עליו - כשהיה באופוזיציה ובקבוצת מיעוט - עשה למתנגדיו, כשהתמנה לראשות הלשכה.
המאבקים וההתכתשויות בינו למתנגדיו היו לא פעם קולניים, ולא מכובדים, לרבות פניות ועתירות לבית משפט ובג"צ. במיוחד מתנהל מאבק אישי, לרבות תביעה לבית המשפט, בין שלמה כהן לבין עו"ד פסטינגר, שהוא יריב פוליטי ואישי, ומוביל קוו אנטי פוליטי עבור הלשכה.
בקדנציה הקודמת, כאשר יו"ר וועד מחוז ת"א והמרכז היתה עו"ד אורנה לין, מתומכי שלמה כהן בלשכה, העניינים התנהלו יחסית על מי מנוחות. אבל בקדנציה הנוכחית, משנבחר, עו"ד אילן בומבך לתפקיד, ממתנגדיו החריפים של כהן ומועמד לראשות הלשכה, הקרע העמיק, המחלוקות גברו, המשקעים העמיקו, ובתי המשפט מלאו עבודה בתביעות על סמכויות, עצמאות המחוזות, חלוקת כספים שנגבים מהחברים, וכמובן על דרך ומטרות הוצאתם.
כך לאחרונה, מתנהל מאבק ער ומעניין בנושא ביטוח מקצועי בין שתי חברות ביטוח. על האחת המליץ היו"ר שלמה כהן, ועל השניה המליץ יו"ר וועד מחוז ת"א - והשמחה רבה.
שתי דוגמאות מהתקופה האחרונה יש בכוחן להעיד על האמור לעיל - אחת, התקפתו של מר כהן על שרת המשפטים, עו"ד ציפי לבני, באירוע של טכס פתיחת "שנת המשפט", והשניה, האירוע של הסמכת עורכי דין חדשים בבנייני האומה בירושלים.
בשני אירועים האלה - עבר ראש הלשכה את גבולות הטעם הטוב, והאתיקה החברתית בשלבו פוליטיקה ואג'נדה פרטית, באירועים ממלכתיים מקצועיים במסגרת פנימית של לשכת עורכי דין והקהילה המשפטית.
אלה הם דברים חריגים - לא מקובלים לא אתיים ולא מוסיפים כבוד לעומד בראש הפירמידה ולתדמיתה של הלשכה וגם אם נאמר, שהיו"ר כהן, נמצא בסוף הקדנציה ולא מתמודד פעם נוספת - עדיין הפגם והפסול בעיניהם עומדים.
בטכס פתיחת שנת המשפט בירושלים, בנוכחות שרת המשפטים ציפי לבני, הטיח שלמה כהן, כי גורמים פוליטיים מתערבים בבחירות הלשכה לבחירת נציגיהם לוועדה למינוי שופטים. חשיבות ההערה של יו"ר הלשכה היתה בכך, שהשמועות טענו כי פוליטיקאים לוחצים על בחירת נציג או נציגים, שיתמכו בכוונתה של שרת המשפטים לבחור בפרופ' גביזון לבית המשפט העליון.
שרת המשפטים ציפי לבני, נעלבה ונפגעה מהאשמה שכוונה כנראה אליה, אך בשל מעמדה והתנהגותה האצילית לא הגיבה על כך מעל דוכן הנואמים, אלא בהזדמנות אחרת. טענת היו"ר כהן תמוהה מאד - שהרי ברור ששני נציגי הלשכה הם נציגים של הזרמים הפוליטיים בלשכה, אז על מה המהומה.
באירוע השני, בטכס השבעת 886 עורכי דין חדשים בבנייני האומה בירושלים, שוב הפתיע היו"ר כהן בהתקפה על מח"ש, היא המחלקה לחקירת שוטרים שבראשה עמד בעבר הקרוב, פרקליט המדינה, ערן שנדר, שהיה אורח הכבוד בטכס.
עורך דין שלמה כהן תקף את מח"ש, על התנהלותה וחוות דעתה בפרשת אירועי אוקטובר, אז נהרגו 13 אזרחים ערביים. הדברים כוונו ליועץ המשפטי לממשלה, ולערן שנדר גם בתפקידו כפרקליט המדינה, תוך האשמה כבדה ובלתי מבוססת כי מדובר בכישלון וכי "קשה להעלות על הדעת שמח"ש היתה נכשלת באופן דומה לו היה מדובר בהריגתם של נערים יהודים ע"י ירי שוטרים".
מעבר להאשמה הגסה המריחה בגזענות ובהטיית משפט, מדובר גם בחוצפה, ביהירות, ובטענות שהשמיעו שונאי ישראל כנגד הממשלה בארץ ובחו"ל. האשמה שנגועה בחוסר אובייקטיביות ובחוסר ידע משפטי פלילי.
תמוה בעיני, ואולי לא, שד"ר כהן שכח לציין את ההסתות נגד המדינה והמשטרה, בטרם פרוץ המהומות ובמהלך המהומות, ואת העובדה שרבים מהשוטרים עמדו בסכנת חיים, מול אספסוף של 100-300 צעירים מוסתים, שהסתערו על קומץ שוטרים שמנה לפעמים 5-10 שוטרים, וכי במקרה זה מחייבות הפקודות פתיחה באש.
ד"ר כהן שכח כי המסיתים העיקריים היו מנהיגי הדת בשטח ובמסגדים, בגיבוי כל הח"כים הערביים, וכמובן ששכח להזכיר כי בכביש החוף נהרג יהודי מזריקת אבנים על מכוניתו, וכי ישובים בסביבת אום אל-פחם עמדו בסכנה של הסתערות הערבים, לולי קומץ קטן של שוטרים שנאלץ לפתוח באש.
ושוב חבל, שיו"ר הלשכה מנצל במות פומביות ואת תפקידו הציבורי הממלכתי, להבעת דעות אישיות פוליטיות מעוררות מחלוקת.
כדי שלא תהיה אי הבנה - אין לי כל התנגדות לאג'נדה פוליטית של מתמודדים למוסדות הלשכה, בתנאי שיצהירו עליה מראש, ושתהיה שקיפות למעמדם ולהשתייכותם הפוליטית - כדי שציבור הבוחרים ידע ויחליט.
אני לא מאמין באנשים אובייקטיביים וחסרי אג'נדה, הם מעטים אם ישנם בכלל, ואם יש צדיקים תימהונים כאלו - מוטב שלא יתמודדו על תפקיד ציבורי.
מה יהיה המשך הדברים בלשכה - ימים יגידו.
