שני מהפכים פוליטיים שהתרחשו בשלהי המאה הקודמת היו, במידה רבה, תגובת-נגד לַשחיתות. המהפך של 1977 נבע, בין היתר, מפרשיות השחיתות שהתגלו באותן השנים - פרשיות ידלין, צור ועופר - ומן הכעס על דרך ההתנהלות של ההסתדרות, חברת העובדים. כל אלה זרזו את חילופי השלטון לאחר כ-30 שנה של מה שנראה כשלטון נצחי של תנועת העבודה.
המהפך בבחירות לכנסת ה-13 ב-23.6.92 נבע מכישלון הליכוד לנהל את המדינה. הסיסמה "מושחתים נמאסתם" רווחה בציבור, והביאה למעבר קולות מהימין לשמאל.
הציבור לא יכול עוד לשאת את התנשאות השלטון; הנורמה של שליחי הציבור - "לנו מותר הכול" - לא היתה מקובלת עליו. המחאה הציבורית היתה רבת-זרועות, והגיעה עד קצה הארץ.
רק לפני עשור, קשה היה להעלות על הדעת בחירה של ראש ממשלה שנחקר על מעשים לא-ראויים ולא-מוסריים. לא היה צורך בהרשעת בית המשפט כדי שהציבור יחרוץ את דינו של מועמד כזה בקלפי. לעומת זאת, היום נראה שהדרישה לניקיון כפיים אצל נבחר ציבור או לדוגמא אישית מצד מי שמעמיד עצמו להכרעתו של הבוחר, היא כקול קורא במדבר. העובדה שפורום החווה - קרי משפחת שרון, האב ובניו - ירכיב את רשימת "קדימה" לכנסת נראית תקינה לחלוטין בעיני הציבור. צירופם של צחי הנגבי ושל שאול מופז לאותה רשימה מעורר זעזוע ציבורי, אך לא במידה הראויה לעריקות הללו; פרופ' אוריאל רייכמן ושמעון פרס לא רואים בכך כל בעיה.
האמירה שמלווה אותנו כמנטרה בעת האחרונה - הכול מתגמד לנוכח הסיכוי שאריאל שרון יביא שלום - משמעותה אחת: השלום הוא מעל הדמוקרטיה. עם השחיתות נסתדר; היא כבר בתוכנו; היא חלק אינטגרלי מההתנהלות היום-יומית. היינו שמחים אילו היו כאן יושר-מידות, יושרה אישית, אמת בדיבור, קשר בין הבטחה למימושה, דוגמא אישית, יושר ציבורי, העדפת האמת והצדק על פני מניפולציה ושקרים לאור היום ובמחשך - אך זוהי תקוות-שווא, חלום באספמיה.
פוליטיקאים מהזן של לובה אליאב, שולמית אלוני, אמנון רובינשטיין, יצחק נבון, עוזי ברעם, דן מרידור ואלי גולדשמידט או ראשי ממשלה כמו לוי אשכול, גולדה מאיר, מנחם בגין, יצחק שמיר ויצחק רבין הם היפוכם הגמור של נתניהו ושרון - שלא לדבר על צחי ועומרי. במדינה מתוקנת לא היה מתרחש מהפך כה בוטה; אנשים מן הסוג השני לא היו נבחרים כה בנקל.
בשעה שאנחנו דוחקים לשוליים את תביעתנו למוסר וליושר אישי משליח ציבור וממנהיג של אומה, מה נאמר לנערינו וטַפֵּנו? מי ישמש דוגמא לדור הצעיר? מה נגיד לחייל שנשלח לשדה הקרב - סכֵּן את חייך למען מדינה שיש בה מנהיגים מושחתים? מה ילַמֵד המורה לאזרחות בבית-הספר - שהפוליטיקאי המצליח הוא זה שעובד עלינו בעיניים, או ששומר נפשו ירחק מן הפוליטיקה?
הינתקות והיפרדות מהפלשתינים הן צורך קיומי לכולנו, ומטרתן לנתק אותנו מהאווילות של כיבוש ושליטה על עם זר במשך כמעט 40 שנה - אך האם זו המשימה היחידה שעומדת לפנינו? האם האנשים היחידים שמסוגלים לבצעה הם אלה שהוליכו אותנו שולל עשרות שנים? אם כבר החלטנו לעשות מפץ גדול, הבה נעשה אותו - לא כדי לנתץ הכול, אלא כדי לבנות יסודות חדשים, איתנים וראויים לדורות הבאים.
הבה נבנה יחד בסיס מוצק ולא בר-חלוף, שיישען על תבונתם המדיניות ועל יושרם הציבורי של בן-גוריון וברל כצנלסון - ושל תלמידיהם האמיתיים, טדי קולק ויצחק נבון. יש היום דור צעיר נפלא, מסור והגון. הבה נפקיד בידיו את המפתחות לקידום השלום, הצדק, הדמוקרטיה וטוהר-המידות.
