בישראל חוקר פרטי חייב לשאת רישיון בתוקף מטעם משרד המשפטים, רישיון ניתן למי שעסק שלוש שנים בחקירות ומודיעין במשטרת ישראל/מצ"ח ו-או התמחה במשרד חקירות בעל רישוי, רישיון לניהול משרד ניתן למי שעוסק בחקירות חמש שנים נוספות מאז הוסמך כחוקר בעל רישיון, מבחנים נערכים על-ידי משרד המשפטים.
לאחר הקדמה זו ניתן להבין שלא כל אחד בעצם יכול אומנם לעסוק בחקירות פרטיות אבל הפרדוקס הוא שאין לחוקר פרטי בישראל שום יתרון על כל אזרח אחר ובעצם אין פעולה שחוקר פרטי מורשה לבצע ואזרח לא, ההבדל היחיד הוא אולי בכך שעדותו של חוקר פרטי מתקבלת בבית המשפט כעדות מומחה לעניין. גם עניין המעקבים לא תמיד חוקי, לא לכל גורם מותר על-פי החוק להזמין מעקב על כל אחד, אתה לא יכול למשל להזמין מעקב אחרי השכנה רק כי אתה סקרן להיכן היא נעלמת כל ערב.
רבים מהאמצעים בהם משתמשים החוקרים הפרטיים הם בדרך כלל בלתי חוקיים, מאגרי מידע שהושגו בדרך זו או אחרת כגון מרשם התושבים (בד"כ ממאגרים של ספר הבוחרים) תוכנות ההופכות מספר טלפון לשם וכתובת וכו'.
רוב משרדי עורכי הדין מעסיקים חוקרים פרטיים לחקירות שונות, חוקרים רבים עוסקים בתחום הכלכלי איסוף אינפורמציה על חייבים לבנקים וגופים אחרים, האינפורמציה המושגת על-ידי החוקר הפרטי מאפשרת לעורך הדין לבצע פעולות עיקול של רכוש חשבונות בנקים רכבים וכל נכס אחר בעל ערך. ברור לכל כי המידע מושג בדרך בלתי חוקית. חקירה כלכלית על-ידי חוקר פרטי לגוף כגון בנק מבוצעת בעלות קבועה (מחירון קבוע) ובדרך כלל אינה מושגת במעקב אחרי הנבדק אלא בסריקה במאגרי מידע שאמורים להיות חסויים.
החוקרים הפרטיים מקושרים בדרכים שונות לאנשים בעלי גישה למאגרי המידע. חוקר פרטי יכול להשיג תמורת תשלום כל אינפורמציה שקיימת במחשב של כמעט כל גוף, בדיקת ר.פ. (רישום פלילי) ממחשב משטרת ישראל, מידע ממחשבי מס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי, בזק, צה"ל, חברות סולולריות, מנהל מקרקעי ישראל ואפילו חדירה לחשבונות הבנק של החייבים. יש קבלני מידע לכל דבר ועניין.
חוקרים פרטיים נוהגים גם להתחזות לעובדי גופים שונים ומשיגים מידע מחייבים ובני משפחתם בדרכי רמייה, חוקרים מתחזים לעובדי ביטוח לאומי, שוטרים, חיילי פיקוד העורף ועוד רבים אחרים, הם מנצלים את תמימותם של "הקורבנות" בדרך כלל בני משפחתם של החייבים הורים ילדים להשגת המידע.
בבתי המשפט בארץ ובלשכות ההוצאה לפועל מבוצעות יום-יום אלפי פעולות רישום עיקול של נכסים שונים שהאינפורמציה לגביהם הושגה בדרך לא חוקית. החוק משתמש בעצם במידע שהושג בדרך לא חוקית. הרשמים והשופטים בבתי המשפט ולשכות ההוצאה לפועל לא שואלים לעולם את עורך הדין המעקל כיצד הגיע לידיו מידע לגבי נכסים וחשבונות בנק של החייב. כולם טומנים את ראשם בחול כבנות יענה, המערכת המשומנת עובדת ומגלגלת סכומי עתק על גבם של החייבים.
מדי פעם נתפס עובד גוף זה או אחר אשר "מכר" מידע שעליו היה אמון לחוקרים פרטיים. מדי פעם נתפס חוקר שקנה את המידע מאותו גורם אבל זו טיפה בים. הכלבים נובחים (חלושות) והשיירה עוברת.
בארה"ב כל מידע שהושג בדרך לא חוקית או ללא צו מתאים ויהיה המידע החשוב ו-או המרשיע ביותר יפסל והמערכת לא תוכל להשתמש בו, כאן בישראל בכל יום מאות רשמים ושופטים מאשרים (ובעצם מלבינים) מידע שהושג בדרכים עקלקלות ואין פוצה פה.