בימים האחרונים אנו עדים לשלהוב יצרים יהודי שלא נראה כמותו במחוזותינו, אפילו במהלך מאורעות קיץ תשס"ה בגירוש יהודי גוש קטיף וצפון השומרון מבתיהם.
יהודי חברון והנלווים אליהם, כמו האבן החברונית הידועה, עשויים מחומר קשה ביותר. הם לא מסתפקים בהצהרות שהמאבק על אדמתם יהיה נחוש, אלא אף נכונים להיאבק באופן פיזי אפילו נגד כוחות הביטחון והחיילים, שהיו עד לא מכבר לצידם ולחמו ואף נפלו בקרב יחד איתם.
עם זאת, ובניגוד מוחלט למצוייר בתקשורת הכללית, אנשי חברון אינם הזויים כלל וכלל. כל רצונם הוא לממש את קניינם החוקי ולגור בבתים הנמצאים בבעלותם. מדובר בבתי שכונת 'שלהבת' שבהם התגוררו יהודים עד לפרעות תרפ"ט שבצעו ערביי חברון ביהודי העיר. הבעלות על הבתים שייכת לכוללות הספרדיים שהעניקו אסמכתא לתושבי היישוב היהודי בחברון לממש את הבעלות על הבתים הללו.
מיותר לציין, כי התמונה המוצגת בתקשורת הפוכה לחלוטין. שם מוצגים המתנחלים כפורעי החוק שפלשו לבתי הערבים וגירשו אותם במטרה להתיישב בכוח בעיר האבות. תסמונת המחבל הנגזל במלוא הדרה.
אינני נביא אך ניסיוני הקצר מלמד אותי שגם אבירי החוק, שרוממות שלטון החוק והסדר הציבורי בגרונם, לא יתייחסו לפרט הקטן והשולי הזה של הבעלות על הבתים.
קחו לדוגמה את איש הרוח, הסופר א.ב. יהושע. בראיון לגלי צה"ל תקף את אנשי חברון המתיישבים, לדבריו, בכוח בעיר, ואמר כי על המדינה להשליט את החוק במהירות ובתקיפות. עוד הוסיף, כי אין לפשפש בעבר מכיוון שישנן דוגמאות לשפיכות דמים משני הצדדים וצקצק בלשונו על השימוש בטרמינולוגית השואה על-ידי המתיישבים ביחס לכוחות הביטחון.
בולי לא יתבלבל לרגע. שום דבר לא יזיז אותו מהנרטיב השמאלני קיצוני שלו הגורס כי היהודים הם הפולשים בארץ ישראל, לא העובדה שהבעלות על הבתים שייכת ליהודים, לא העובדה שדווקא היהודים הם אלה שגורשו מבתים אלו בעבר על-ידי פורעים ערבים וכעת הם שבים למקומם תוך עשיית צדק היסטורי, ואפילו לא העובדה שלפני הפרעות חיו היהודים בשלום ובשלווה בחברון עם ערביי העיר, מבלי שאף צד הרגיש שהשני נכנס בכוח למקום לא לו. הוא פשוט לא מעוניין לפשפש בעבר כי הוא עלול חלילה לגלות שהארץ, לא עלינו, שלנו.
חבל מאוד שזיכרון העבר שמור אצל אנשים כא.ב. יהושע רק לשואה ומוראותיה, דבר חשוב מאין כמוהו, אך מאבד את הפרופורציות הנכונות לעיתים קרובות מדי בתקופה האחרונה.
כל זמן שלא תהיה התייחסות כוללת להיסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל, על השלכותיה המעשיות לימינו אנו, אני עצמי ממש לא מעוניין לשמוע את כל צקצוקי הלשון הטורדניים בדבר חלול זיכרון השואה.
אותי דווקא מעניין לדעת אם ברגע ששלטון החוק ירום הודו יחליט משהו מנוגד לחלוטין להשקפת עולמו של א.ב. יהושע ודומיו, נניח לחייב שמירת שבת, או לאכוף את ההלכה על פיה אסור למכור בארץ ישראל דירה למי שאינו יהודי, האם גם אז נשמע שצריך לאכוף את החוק במהירות ובנחישות, או שנשמע קריאות בנוסח 'יודונאצים'? אתמהה.
נ"ב:
אומנם הזכרתי את א.ב. יהושע, שלא התייחס בראיון בגלי צה"ל לבעלות היהודים על הבתים בשוק הסיטונאי בחברון, אך חשוב לציין כי האחראי על כך הוא המראיין, רזי ברקאי, שידע על בעלות הבתים מראיון שקיים קודם לכן עם אורית סטרוק מהיישוב היהודי בחברון, אך לא טרח לעמת את א.ב. יהושע עם השאלה הקשה הזאת.
מה קרה רזי, את סטרוק אתה יכול לשאול שאלות קשות, כמו למה אנשי היישוב היהודי לא מקיאים את המתפרעים, ומול בולי אתה נאלם דום?