אני יודע, שלא תמיד צה"ל דובר האמת. אני יודע, שאת האישום "תקיפת שוטרים" נוהגים שוטרים להדביק כדבר שבשיגרה למעיזים להתלונן על אלימות משטרתית, ואת אישום-השווא הזה מגבים בהודעות שקר ואח"כ בשבועות שקר בבתי המשפט.
אני מכיר היטב את התסמונת האנטישמית של שינאת חרדים/דתיים/מתנחלים, שמקננת בחברה הישראלית מימים ימימה, אך עלתה כפורחת בימי ההינתקות של שרון.
ואני יודע, שכמו האנטישמיות של גויים כלפי יהודים, זו שנאה המחפשת לה פורקן באלימות, עד לתאוות רצח, ועד בכלל. מישאלות-רצח כאלה כבר מצאו להן ביטוי בספרות, בתקשורת ואף בין חברי כנסת.
ובכל זאת, עיני ראו אתמול בטלוויזיה בשוק בחברון חנות ערבית מנותצת עולה באש, ועיני ראו ערימות של סחורות, ובתוכן דברי הלבשה חדשים, כגון חולצות, שהוצאו מחנויות והושלכו לאשפה.
ועיני ראו רעולי פנים יהודים משליכים אבנים על שוטרים או חיילים. ואין לי ספק שמה שהוקרן אמש בטלוויזיה לא היה מקרה יחיד. חשבתי על תגובתי האינסטינקטיבית למראות האלה, תגובה של סלידה, דחייה והתקוממות נפשית, וחשבתי איך מגיב בוודאי סתם אדם מן היישוב, שאינו "מתנחל" ואינו מזוהה נפשית עם המתנחלים. אך גם שונא איננו - ונבהלתי.
ראיתי, כיצד צעירים המדברים ופועלים כביכול בשמנו, משחיתים את תדמיתנו ומזהמים את טוהר מאבקנו.
בראש ובראשונה חייב להיאמר, שללא קשר לשאלה אם מעשים כאלה מקדמים את ענייננו או מזיקים לו, הם כשלעצמם אסורים ומשוקצים: פריצה לתוך רכוש זר, השחתת רכוש והצתה הם מעשים פסולים ומתועבים מבחינה מוסרית, בין אם הקורבן יהודי או ערבי, וזאת עוד לפני היותם אסורים על-פי חוק העונשין ועקומים ומטומטמים מבחינת תועלתם למאבקנו הציבורי, מפני שהם משיגים בדיוק את ההיפך מכל מה שהיינו מבקשים לעצמנו.
הבה וניזכר באבישי רביב, סוכן השב"כ המכונה "שמפניה". מה שלחו אותו שולחיו הפרובוקטורים לעשות? להתעלל בערבים לעיני המצלמות! ולשם מה? כדי להדביק עלינו תווית של פורעים פליליים, וזאת כדי להכין ולהכשיר את דעת הקהל לעקירתנו מן השורש בחבלי ארץ ישראל המשוחררים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין את הקשר הזה. אולם ההשתוללויות האחרונות, מן המין שתיארתי, אינן מעשה ידי השב"כ, וגם אין טענה כזאת.
אינני יכול לתאר לעצמי מתנה גדולה יותר לאנטישמים הישראלים המתכננים את חורבננו, ומתכוננים כמנה ראשונה להחריב את השוק בחברון ומאחזים רבים, מאשר התמונות והתיאורים ששודרו בכל כלי התקשורת.
התוצאות בשטח כבר נראות לעין. עכשיו שולחים מאות שוטרים וחיילים לשטח, לדכא את מה שמתואר כהתפרעויות המתנחלים, והכוח הזה אינו צריך אלא לפקודה אחת כדי להסב אותו לכוח-גירוש למשפחות הגרות בשוק הסיטונאי. ההתפרצות הפלילית של אתמול גם סיפקה לכחות הגירוש את התירוץ לסגור את הכניסות לעיר לצרכי הגירוש.
אני מנסה להבין, למה לא נשמעו עד כה גינויים מצד מנהיגי הציבור שלנו. מועצת יש"ע שתקה, כנראה, מפני שכפתור-הגינויים המותקן אצלה דרך קבע, ואשר הופעל נגד מה שלא היה צריך לגנות, כמו סירוב לפקודות גירוש, כמו חסימת כבישים כאקט של מחאה נגד הגירוש, הכפתור הזה כבר נשבר מרוב שימוש. ומי שכשל בהנהגת המאבק בכפר מימון ובגוש קטיף חש בעצמו שאין לו התוקף המוסרי וההשפעה המעשית להישמע בקרב ציבור המתנחלים.
אך גם אישי ציבור ורבנים אחרים שותקים, כנראה עפ"י הפסוק "והצדיק בעת ההיא יידום", ומהי העת ההיא? עת, שבה הפכה ממשלת ישראל והפכו צבא ישראל ומשטרת ישראל למכשירים פוליטיים בידי כת שמאלנית, לא יהודית ולא ציונית, שבמעשיה - עוד לא בכוונותיה - משרתת את האויב הערבי, ועינינו הרואות איך מעשה הגירוש הוליד מבול של קסאמים, גרם לייבוא בלתי מוגבל של אמצעי לחימה טרוריסטיים ומביא את נצחון החמאס - כל מה שנחזה מראש, אך מבצעי הפשע לא רצו או לא יכלו לראותו, כי השינאה ליהודי האחר סינוורה את עיניהם.
דומה שעל הרקע הזה, של ממשלה עויינת וחורשת רע, ממשלה מוכרת אחיה לישמעאלים, לא קל לקום ולהרים קול נגד נוער שנתפס למעשים אשר לא ייעשו מתוך מסירות הזורמת לה באפיק שגוי, מסוכן ואסור.
ובכ"ז - אסור לשתוק. אסור - מוסרית, ואסור גם מבחינת טובת ענייננו, שלא ייווצר חלילה דימוי מוטעה, כי מעשים כאלה נעשים על דעת מנהיגי ציבור או בהסכמתם השקטה. אני מתרשם שהסמכות היחידה שעדיין בכוחה להשפיע על הצעירים מחברון ואלה שהתקבצו בה, הם הרבנים. אסור עליהם להחשות עוד.
עדי ראייה מן התקשורת, לאו דווקא ידידים שלנו, הופתעו לגלות, ונתנו ביטוי, לשלילה עמוקה של השלטון, שלטון ישראל וכוחות הביטחון של ישראל, בקרב הצעירים האלה.
לא הייתי זקוק להם כדי לגלות את התופעה הזאת, וזה מחדל שלהם שלא דיווחו קודם על הגל המדאיג שעלה בציבור הדתי-לאומי מתוך גלי חורבן היישובים, תנועת התרחקות והסתייגות מן המדינה והממלכתיות.
מתוך צרות ראייתה של התקשורת היא לא הבחינה בתופעה הנוראה שהמדינה היהודית, הציונית, הולכת ומאבדת את הציבור הנאמן ביותר לה ולמוסדותיה, זה שראה בה את "ראשית צמיחת גאולתנו", וההתרחקות הזאת תאוצתה הולכת וגוברת עם כל בית נוסף שכוחות במדי המדינה הורסים, עם כל אדם שהם עוקרים ברחבי יהודה ושומרון.
צריך להיות עיוור, כדי שלא לראות את הקשר בין החורבן הרשמי, החוקי כביכול מטעם השלטונות, לבין הנכונות הנפשית של צעיר יהודי להתייצב רעול פנים מול משטרה וצבא ישראלים וליידות בהם אבנים, ושתי התופעות האלה - יותר ממה שהן פוגעות גופנית, הן פוצעות פצעים נפשיים עמוקים ביותר, ואף ציין זאת אחד הקצינים.
ועלי להוסיף: התגובות באות מנפש פגועה ופצועה, ומי יודע אם לא כבר - מופרעת ללא תקנה. מפני שאת ההרס הפיזי בנווה דקלים ובנצרים אנחנו רואים בעיניים, אך ההרס הנפשי סמוי מן העין, והוא עצום ומסוכן פי כמה.
וכי מה תיארו לעצמם אנשי חצרו וחוותו של שרון ויתר מלחכי פינכתו - שניתן להפוך בן לילה חלוצים לפליטים, את פאר החברה לאבק-אדם - ללא תגובה נפשית קשה כשאול?
הרמטכ"ל, מתוך אותה השחצנות שהוא מגלה מרגע שנתמנה לפקד על "ההינתקות", וכנראה לא הפנים, ואולי אינו מסוגל להפנים, את מלוא המשמעות של ההינתקות הזאת - ההינתקות בתוך המחנה היהודי, הינתקות מערכי ההתישבות, הציונות והיהדות, הינתקות מארץ ישראל - הרמטכ'ל הזה מנופף בשוט סגירת ישיבות הסדר, בשוט זריקתם של חיילים מן הצבא, בשוט אי גיוסו של נוער המסרב לקבל את דין הגירוש.
אפשר לחשוב שהוא טובל בשפע כזה של צעירים אידיאליסטים ואיכותיים, שאפשר לזרוק ולבזבז. כמו ה"ילדים", יועצי רחבעם, הוא אינו רואה איך הוא מפלג את הממלכה פילוג טראגי, היסטורי, הרסני, בלתי הפיך.
נערות ונערים שראו, איך שוטרים משליכים בנווה דניאל צפון( שדה בועז) גז מדמיע לתוך מבנה קטן וצר שצעירים התבצרו והצטופפו בו, וראו את התוצאות הקשות - אבדו למדינה לעד.
לך תסביר להם את ההבדל בין ממשלה למדינה, כשהם רואים את כל אביזרי המדינה, מייצגיה ומשרתיה מגוייסים נגד מפעל שכל ימיהם חינכו אותם להאמין שהוא תמצית הציונות. לשבר הזה אין מרפא.
ומי שרואה שוב ושוב, במאחזים וביישובים את מחזות ההרס מעשה ידיו של השלטון בעצמו - את ההתעללות באלמנה, ברכושה ובתינוקותיה, באישון לילה, בקור, על גבעה 26 בקריית ארבע, את מכות הרצח ששוטרים מנחיתים, את מפלצות הפלדה הורסות מעונות משפחה אינטימיים, חיילים וקצינים מכים בקתות רוביהם - מה זה עושה לנפשו, ובמיוחד כשזו נפש צעירה ורכה שטרם עוצבה?
האם המופזים והאולמרטים מסוגלים עדיין להבין מה הם מחוללים, איזה חורבן הם זורעים במאות ואלפי נפשות צעירות? ויועציהם, אותם פסיכולוגים אחיתופלים מזהירים, אשר בכזו יעילות שטנית הכינו את הרקע הנפשי לגירוש - ידעו להפוך צעירים יהודים במדים לרובוטים ואת הצעירים האחרים, קרבנותיהם, לסמרטוטים בכיינים מהלכים ומרקדים - כל המקצוענים האלה אינם מסוגלים להבין את הקשר בין הפנים הרעולות בשוק בחברון לנפשות הרעולות מול המדינה, חוקיה, שליטיה, מוסדותיה וכוחות הביטחון שלה?
וכי מה חושבים עוכרי ישראל שמאלנים המתגעגעים בפומבי לאלטלנה ול"תותח הקדוש", שהתותח הזה יירה, יהרוג כמה, ויחזיר לעוד דור דורותיים את "ההגמוניה", את שלטון העל, לידי השמאל? ומה יעשו היהודים מן הימין הלאומי והדתי שהתותח לא יהרוג? ילכו מכאן? יתחבאו בחור של עכברים?
השמאל כל כך יפה מבין ומתאר את התהליך של "זורע רוח, סופתה יקצור" מול הערבים. כאן השמאל יודע להצביע על השנאה, שהרס בית ערבי זורע בנפש המשפחה הנפגעת, על הריאקציה הטבעית, ההכרחית, כבוא הרעם אחרי הברק, לכל אלימות ובמיוחד אלימות הנתפסת אצל הקרבן כשרירותית, מרושעת, בלתי מוצדקת ובלתי אנושית?
מה הם חושבים להם החכמים המחוכמים - מדגם וויסגלס או מדגם "אבו" ווילן - שליהודים אין נפש ואין רגשות ואין תגובות, כולל תגובות בלתי רציונליות, אין כעס ואין נטירת איבה? אין רגשות-נקם ואף שנאה?
ואכן, עשרות שנים אני רואה את שנאת השמאל ומשתאה, כיצד במחנה הציוני-דתי אין שנאה, להיפך, מבקשים שוב ושוב, במעין אהבה אומללה, "להתנחל בלבבות" שונאיהם. "אהבת חינם" - זה הביטוי הכמעט בלתי אפשרי שנולד במחנה שלהם.
לא עוד. מאז הגירושים, ובצל הגירושים שבדרך, אני חש לראשונה בשנאה קשה גם מצד הימין הדתי-לאומי. ואין לנו מתכון בטוח יותר לחורבן המדינה כולה מאשר תסמונת השנאה הפנימית, כאשר היהודים שונאים איש את רעהו יותר מאשר את האויב.
בימי בית שני היה זה האויב הרומי, היום זה האויב הערבי, שלעיניו המשתאות צבא ומשטרה יהודים החריבו 25 יישובים ועומדים להחריב מעונות של יהודים בשוק חברון, מקום בו ניגר בעבר הדם היהודי מסכיני וגרזיני הפוגרומיסטים הערבים.
נותר אך כפסע, עד שמשטרה יהודית תירה כדורי מתכת מצופים גומי על צעירים יהודים, ומשם ועד לחלל היהודי הראשון, חלילה - מפה או משם, מה ההבדל? - המרחק קצר.
זה יכול לקרות עוד היום בחברון או מחר בעמונה. בתחילה תהיה חרדה ותהיה תדהמה, ואח"כ יתרגלו ומלחמת האחים תהפוך לשיגרה, כפי שהיתה בימי הסיקריקין ובימי קמצא ובר-קמצא, עד שהאש הפנימית כילתה הכל.
לרכב יש מעצורים, שהותקנו בו כדי למנוע גלישה והידרדרות. גם בתוך חברה ומדינה, ובוודאי במשטר דמוקרטי, בנויים מעצורים מונעי הידרדרות והתרסקות. המעצורים האלה מורכבים מכוחות מנוגדים בתוך המערכת, שבהתחככם זה בזה הם יכולים לעצור, או לפחות להאט, מהלכים בלתי מחושבים של המכונה.
Checks and Balances התקינו האמריקנים במערכת שלהם, מעצורים ואיזונים. לאסוננו, שלטון היחיד של שרון ניטרל את הכוחות הפנימיים, אשר במשך כל חיי המדינה - שתמיד היו סוערים ורוויי מחלוקות - ריסנו ומיתנו את כחות ההרס הפנימיים.
שרון התקין דיסקטים חדשים בראשי השב'כ, המוסד, המשטרה, הצבא והביורוקרטיה, והפכם לרובוטים. ריסק את הליכוד והמפד'ל, ניטרל את הנהגת המתנחלים, פירק את שינוי, גימד את מפלגת העבודה, ואם הסקרים יתאמתו, חס ושלום, תשלוט בארץ שלטון ללא מצרים מפלגה-מיפלצת שתשעט "קדימה" - ללא תכלית, ללא הגיון ולא כל שכן ללא לב ומשאת נפש, ללא תוכן ואידיאל, כח לשם כח.
והפעלת הכח תוליד תגובת כח, עד שאנחנו היהודים כ"כ נמאיס את עצמנו על עצמנו, עד שלא יישאר לערבים אלא לגמור את המלאכה, כפי שהרומאים עשו לפניהם.
לא נותר אלא לשאול, האם בכל מערכות השלטון, בכל האליטות - בין חכמי האקדמיה והרבנות-מטעם, הביורוקטיה הענקית, צמרות השב"כ והצבא והמשטרה, אנשי המשפט וחוגי האינטליגנציה -האם אין אף אחד הרואה, שתהליך הריסת מפעל ההתנחלות, הוא גופו, הוא בעצמו, הינו ראשית תהליך הריסת המדינה את עצמה? כולם הוכו בסנוורים?
