אני כמעט בטוח שלא יצא לכם לראות, אבל היה ושודר בטלוויזיה בשידור חי ונושם ומגיב מעט לגירויים, משחק הכדוריד של הנבחרת הטובה של ישראל מול נבחרתה הלאומית החזקה של בולגריה.
ישבנו מרותקים למסך, ומרגע פתיחת המשחק ועד סופו הטוב, קיבלנו הוראות ועצות מהפרשן ומהשדרן מה עלינו לעשות: "צריך לחזור מהר להגנה!" מיד קמנו מהכורסה ורצנו מהר להגנה, אצלנו זה בערך בסוף המסדרון, ממש לפני השירותים.
"חשוב לחסום מהר את שטומפפר מימין, זאת היד החזקה שלו, משם הוא מבקיע!!" מיד קפצנו כולנו על שטומפפר המנוול שבא מימין, זינקנו בתעוזה גדולה על החלוץ הבולגרי האיום, ורק אז שמנו לב שאנו דוחפים את קופסת הטלוויזיה לכל הרוחות, ובהזדמנות חגיגית זו מעיפים באוויר ואזה מזכוכית, שנחה לה בשקט יחסי בשנים האחרונות, ופתאום הפכה לפאזל בן אלף חלקיקים.
שטומפפר מצידו, לא ממש שם לב למהלכי ההגנה המרהיבים שביצענו והבקיע שער לחובתנו. עכשיו קיבלנו הוראה חדשה מהפרשן, ובצידה הסבר מנומק: " שעכשיו יש לצאת להתקפה מתפרצת מהירה ולהבקיע שער! חייבים להבקיע שערים בהתקפות כדי לנצח!", שקלנו קצת את הדברים ששמענו זה עתה ורק במחשבה שנייה הם נשמעו בהחלט הגיוניים.
לאור זאת התקשרנו למשפחת בוננפלד השכנים, ושאלנו אם הם פנויים עכשיו להצטרף אלינו להתקפה מתפרצת, כיוון שהרגעים הם קריטיים.
אמא בוננפלד ענתה שהם יודעים שהשעה היא גורלית, כי הם צופים עכשיו בשידור ישיר מבית החולים והודיעו להם בשידור חי מרחבת הכניסה שיש לפתור את בעיית הספיקה והלחץ התוך גולגלתי, אז רמי בעלה וד"ר בנצי יבלונקה רצו מיד למעבדה שלהם לאוסמוזה מערכתית בצמחי מדבר, כאן במכון לחקר האקולוגיה, והם רוצים עוד הלילה להספיק לגמור איזה ניסוי או שניים בצמח הגומא הננסי ("גומא הנילוס"), ומיד להתקשר לפרופ' מור יוסף ב"הדסה" כדי להסביר לו איך יוצאים מהצרות.
"אז אני נורא מצטערת, למתפרצת הפעם לא נוכל להצטרף לצערי אבל נשמח להשתתף במתפרצת הבאה".
"אלה שני טמבלים," סינן יהוידע, הבן הגבוה, "חושבים שאם איזה חוכמולוג אמר בטלוויזיה שיש בעיית לחץ בין-אונתי הם יפתרו אותה הלילה עם הצמח המצחיק שלהם, יאללה, הוא ביקש שנעלה למתפרצת משמאל! קדימה חבר'ה!".
רצנו בחיפזון לאזור מכונת הכביסה, דחקנו את הכדור בבהילות אל תוף המכונה כשמרחוק מהדהדת שאגת השדרן המרמזת על-כך שהשער שהבקענו: "עצום ונפלא!".
"ככה זה כשמקשיבים להוראות הפרשן, הכול מצליח!!" רקדנו מרוב שמחה.
בחדשות הבוקר הודיעו ששני מדענים מהנגב גילו אמש בחצות תמציות רקמה נוזליות שמשחררות לחץ תוך אונתי במוח. החומר הובהל ל"הדסה" עם אור ראשון ומאז המצב התייצב והתבהר.
מי אמר לעזאזל, שכל השידור הישיר החי והמהיר הזה, המפורש והמבואר הזה, שבו מיליוני אנשים יושבים בסלון החם שלהם בבית, ומקבלים עצות ובקשות מהאולפן מה יש לעשות כדי לשפר המצב הוא 'חרטה ברטה' אחד גדול?
אמש למשל, הציג בטלוויזיה אהוד יערי, בידענות מרובה, את האיום שיש מהפצצה האירנית הנוראה. פחד! מיד התקשרנו לד"ר ברלינסקי (מומחה לאנטומולוגיה - קרוב משפחה), שגר במושב אלקוש בצפון, והוא אמר שמיד בבוקר אחרי שיעשה אמבטיה טובה לאקזמה שמגרדת לו באצבעות כבר שבועיים, יתחיל לעבוד על פתרון הבעיה.
עוד הוסיף ידידנו, שהוא מאמין שכל החברים באלקוש אכן יתגייסו למשימה. "חבל, פשוט חבל, הרי אפשר היה להודיע לנו האזרחים על האיום הזה בזמן," התלונן פרופסור ברלינסקי, "למה מבשרים לנו על הצרות האלה תמיד ברגע האחרון? אי אפשר כבר 'בחי', בזמן יותר אמיתי?!" נשבר קולו והוא נפל לשינה חטופה, רדופת דאגות.
