המועצה לביטחון לאומי מציעה תוכנית הינתקות מן הבדואים שבנגב, לפי תוכנית של פינוי פיצוי.
מבחינה הגיונית, אין הגיוני ממהלך שכזה. רובם של הבדואים בחלק הדרומי של ארץ ישראל אינם בדואים אלא פלשתינים. מזה שני דורות שהבדואים מכפילים ומשלשים ומרבעים את מספריהם בכל עשור בשיטה הידועה של ריבוי נשים. הנשים הגיעו כולן מן האוכלוסיות העניות ושואפות הנקם של הפלשתינים, אשר מצאו את הדרך המיטבית לפגוע במדינה היהודית. גם להתרבות, גם לחיות על חשבונה, לדלדל את משאביה, וליצור עובדות בשטח. כיום אין בנגב בדואים, אלא פלשתינים, הנושאים עימם את כל השנאה, את כל האידיאולוגיה, ואת הג'יהאד להשמדת המדינה היהודית.
העובדות ברורות. באר שבע עיר האבות מוקפת משלושת רוחות השמיים, צפון, דרום ומזרח בכיבוש ערבי צפוף. צפון באר שבע הופך לשכונה פלשתינית. כל עיר יהודית בנגב מוקפת בחגורות חגורות של פלישה ערבית השולטת על עורקי החיים, ושואבת מן העורקים הללו ללא מגבלות. הכיבוש הערבי תובע לעצמו את כל זכויות האזרח שמדינת ישראל מעמידה עבור אזרחיה הלגיטימיים, בעוד הוא מתנער מכל החובות הלגיטימיים.
הזכויות הללו כוללות חינוך על חשבון המדינה, ללא כל השתתפות עצמית, בריאות על חשבון המדינה, וכמובן כל המערכת המסועפת של תמיכה חברתית, קצבאות, נכות, אבטחת הכנסה וכולי וכולי.
הכיבוש הערבי תוקף את הקרקע ומזהם אותה, תוקף את כל היישובים היהודיים ושודד אותם, תוקף את עורקי החיים ומשבש אותם, תוקף את המשטרה ועושה בה כאוות נפשו, הופך אותה לחוכא ואיטלולא.
הכיבוש הערבי הוא מרכזו של הפשע המאורגן בנגב, עומד מאחרי גניבות הרכב, גביית דמי חסות, שריפת חנויות, כריתת יערות, שוד עדרי הבקר, הברחות סמים ושיווקם, הברחות של שפחות מין ושיווקן, ולא טומן ידו בצלחת בכל האמור באונס. למעשה, הכיבוש הפלשתיני של דרום הארץ מתנהג כמו כל כיבוש מוסלמי בעולם, מאינדונזיה ועד כוש, לפי חוקי הדהימה, ואנו היהודים הם הדהימים, המשוללים אמצעי הגנה עצמית מחד ומשלמים דמי חסות (ג'יזיה) מאידך.
הכיבוש הערבי של דרום ארץ ישראל הוא הסיבה העיקרית לעליבותו של הדרום, שכן כל יהודי תושב המרכז שבא לסיור בדרום רואה, משתאה, ונמלט על נפשו. כדיוק כמו שמעון.
מצד החובות שניים עד שלושה אחוזים מן הנוער הבדואי/ערבי/פלשתיני מתגייס לצבא. חלק מן המתגייסים משתתפים באורח פעיל, כולל שימוש ברכב צבאי, בהברחות סמים נשק ושפחות. ערי הפלשתינים בנגב הינן מקלט למסתננים. תקציב הערים הפלשתיניות ממומן בתשעים וחמישה אחוזים מתקציב המדינה. מחיר הקרקע (בהנחה שאכן הוא משולם) למנהל מקרקעי ישראל בערים הפלשתיניות הוא שלושה אחוזים ממחיר אותה קרקע בעיר יהודית, וכמובן שעל מס אמת אין מה לדבר. למעשה, הנגב מהווה את הדוגמא הטובה ביותר של מימוש זכות השיבה של העם הפלשתיני לארץ ישראל, ואת אשר יקרה בארץ כאשר תהיה לפלשתין.
לכן הדעת נותנת כי מבחינה הגיונית, הדמוקרטיה היהודית חייבת להוציא את מבקשי נפשה החוצה אל מחוץ לגבולות הריבונות היהודית. דא עקא, שבמציאות של 'קדימה', רק יהודים יכולים להיות מגורשים, גם אם יש להם 'טאבו' על הקרקע, ואילו לערבים יש את הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתיני. למען השלמות האתנית של היהודים חייבים היהודים להצטמצם לשטח בגודל של בול דואר, ואילו לערבים הזכות לתפוס את הקרקע כאוות נפשם.
והיה אם אכן תצא ההצעה של המועצה מן הכוח אל הפועל, ומסופקני שכך יהיה, נוכל לומר דבר חיובי על ההינתקות. שכן ברור לכל כי רק טרנספר של הערבים מעבר לגבולות ברי הגנה, יכולה למנוע את מרחץ הדמים שיאפיל על כל מה שהיה כאן עד עתה. ככל שנדחה את הטרנספר, כך יעלה מחיר הדמים העתידי.