בימים האחרונים אנחנו עדים לקמפיין תקשורתי לטיהור שמו ולהקלת ענשו של עמרי שרון, שהורשע בעדות שקר, רישום כוזב במסמכי תאגיד, ועבירה על חוק מימון מפלגות.
כך יעשה לאיש שהתקשורת חפצה ביקרו. לא זכור מקרה שבו עבריין שהורשע, זוכה לגל כזה של תשדירי שירות חינם, כתובים ואלקטרוניים כאחד, המציגים אותו כאחד מל"ו הצדיקים: חובב טבע מושבע, העושה לילות כימים להגן על שפנים וארנבות מקליעיהם של ציידים, מתנדב בלתי נלאה להגנת הטבע, הנאבק נגד גידול דגים בכלובים.
מי כמוהו הראוי שבכניסה לבית המשפט האמור לפסוק את עונשו, יפצחו לכבודו ילדים לבושים בירוק, בהמנון להגנת הטבע של נעמי שמר:
"כבר פורחים נרקיסים בשמורות הטבע
מרבדים נפרשים בשפלת החוף
כלנית וכרכום, אלף גוון וצבע
והחוק שאומר -כאן אסור לקטוף"
אך אבוי לאותה בושה, לעמרי שרון יש ספר חוקים משלו ובו כתובים חוקים שעליהם מותר לצפצף ואותם מותר לרמוס ברגל גסה, כמו חוק מימון מפלגות, עדות שקר ועוד. סגולותיו התרומיות של עמרי בשמירה על כבודן של חיות הבר הם כאין וכאפס לעומת קיום המצווה של "כבוד אב".
חברו ארי שביט, עיתונאי ותיק בעיתון "לאנשים חושבים", הפליא כבטלנובלה מתקתקה נוגעת ללב עד לדמעות, להפליג בשבחיו של עמרי, בתארו בבית המשפט את חברו כבן נאמן לאביו, יחיד במינו שאין דוגמתו בתבל, שאצלו כבוד האב הוא מעין מחלה חשוכת מרפא המכפרת על כל עוונותיו: "נאמנותו כבן לאביו היא כמעט בלתי נתפסת, עוצמת הקשר המשפחתי והנכונות לעשות הכול עבור האב. אני לא רוצה לומר 'להקריב את עצמך' אבל הנכונות לעשות הכול בנאמנות טוטאלית אליו. יש פה ממש תכונות של אפוס".
שביט לא הסתפק בכך, הוסיף להלל לשבח ולקלס את עמרי חברו וגילה לכולנו כמה הוא צנוע ועניו "גר בדירה צנועה מאד בתל אביב". כשהוא מתעלם מהנחלה שסבתו הורישה לו בכפר מל"ל, מחוות השקמים ששעריה נעולים כמובן בפניו ועוד.
הלוואי ורבים וטובים היו זוכים בנדל"ן צנוע שכזה. כמובן שהעין אינה צרה בנכסיו הנוכחיים והעתידיים, אולם להציגו כמסכן הגר בדירה צנועה זה יותר מלעג לאינטליגנציה של כולנו.
המסקנה מסגולותיו התרומיות של עמרי שרון, שנחשפו בשלב הטיעונים לעונש בבית משפט השלום בתל אביב, שהוא ראוי דווקא לפרס ישראל ולא חלילה לעונש, וכולנו נתאסף בכיכרות הערים ונזעק "הוא זכאי, הוא זכאי, הוא זכאי..."