ביהודה ושומרון יש שלושה מגזרי אוכלוסיה. חזק, חלש, וחלש מאוד.
המגזר החלש ביותר הם כל אותם יהודים שבאו לגור ביהודה ושומרון מסיבות של איכות חיים ציונית. גם יפה, גם ציוני גם כלכלי. הם התיישבו באתרים שנראה היה, כי לא קיימת עליהם מחלוקת, שמדינת ישראל מחויבת אליהם כחלק מארץ ישראל: שמעה, לבנה, אשכולות, טנא, יקיר, הר-אדר ואריאל. על מראית העין של מחויבות מדינת ישראל הם בנו את עצמם ועתידם. זהו ציבור חלש מבחינה אידיאולוגית, שאיננו מוכן להילחם על ביתו, ובצר לו מצפה שהמדינה שבה שם את מבטחו תציל אותו, תציע לו פיצויים ותקנה לו דירה בדיזנגובה פינת ארלוזרובה.
המגזר החלש הוא אותם יהודים אידיאולוגים אשר באו ליהודה ושומרון, מתוך אמונה שהם חוזרים לארץ מכורתם לאחר גלות מאונס של אלפיים שנה. יהודים אלו התיישבו בפסגות ובאלון שבות, קריית ארבע וחברון, עפרה ואלקנה, אפרת וגוש עציון.
הם עלו על הקרקע מתוך מלחמה אידיאולוגית במדינה הגוררת את רגליה, מכירה ולא מכירה, מזהה ולא מזהה, אנטישמית פחות או יותר. זה ציבור מחושל מבחינה אידיאולוגית, אך איננו מסוגל נפשית להילחם על ביתו כנגד כוחות האנטישמיות מבית. זה ציבור הרואה בציונות את העגלה המשותפת, ואיננו מוכן לפרק אותה רק מכיוון שבגדה בו.
המגזר החזק ביהודה, בנימין ושומרון הוא הערבים. ערביי יהודה שומרון נהנים מתמיכה גורפת של האו"ם, ארצות הברית, רוסיה, סין, העולם הערבי, העולם המוסלמי, ארגונים בין-לאומיים וממשלות ישראל לדורותיהן, חלקה הגדול של כנסת ישראל, וכמובן מערכת הביטחון.
מערכת הביטחון מזכה את ערביי יהודה ושומרון במעטפת הגנה צפופה, שמגינה עליה משני המגזרים דלעיל. זאת למרות שאותו מגזר משלח בישראל זרם בלתי פוסק של טרור רצחני, ששיאו בהרג קשישים היושבים לסעוד בליל הסדר. זאת למרות שאותו מגזר איננו מזהה או מכבד כלל את הקו הירוק המקודש על אהוד אולמרט, ומשלח את מרצחיו במסעדות ובקניונים, בתל אביב חיפה חדרה ונתניה.
ראש הממשלה (בפועל) אהוד אולמרט, מצא את גיזת הזהב. כיצד למצוא חן גם בעיני ה'ציבור' הישראלי, וגם בעיני העולם הגדול. כיצד לא להתבזות במלחמה שיש בה מאמץ ואבדות, ועדיין להיתפס בעיני הציבור כחזק, נחוש וממלכתי.
גיזת הזהב מצויה בהימנעות מלחימה במגזר החזק, ולחימה עיקשת במגזרים החלשים. הימנעות, עד כמה שאפשר, ממגע עם הגורם החמוש המאיים והיורה, בריחה ממגע עם המגזר רעול הפנים ששולח שהידים ומכוניות נפץ, ועימות נחוש ועיקש נגד המגזר שגזר על עצמו לא לירות לעולם על כוחות המנדט, מקסימום לדבר במילים קשות.
כדי להכשיר את הסוג הזה של בריונות פחדנית מצוירים נערים פוחזים כמפגעים, רופאים כבני בליעל, ותושבים יהודים חסרי נשק כקיצונים מזרי אימה. התקשורת קונה את התיאורים הללו בשקיקה ומפיצה אותם בכל האמצעים, שמחה לשמש כשופרו הרשמי של ראש הממשלה, כל עוד הוא מאיים על היהודים בלבד.
אהוד אולמרט משמש דוגמא טובה לכוחות הביטחון בכללותם. מדוע להתעמת עם ההשתוללות הבדואית על כביש הדרום, כאשר אפשר לשבת במכונית סיור ולהקליק על יהודים הנוסעים בכביש המהיר במהירות תשעים ואחת קמ"ש? מדוע להתעמת עם המסות האדירות של בנייה בלתי חוקית מסביב לבאר שבע, כאשר אפשר לתבוע יהודי ולהרוס מרפסת שהוסיף על גג ביתו הדל? מדוע לרדוף אחרי גנבי הרכב, כאשר אפשר לשבת בניחותא בתחנת המשטרה ולגבות עדויות מן הנגזל?
מדוע לחפש רכוש גנוב מאתרי בנייה במקום לומר ליהודים שכדאי להם פשוט לשלם דמי חסות לכנופיות הגנבים? מדוע לנסות ולפנות מאות אלפי פולשים ערבים ג'יהאדים שהסתננו לישראל בכל הדרכים ה'חוקיות', כאשר קל יותר לתפוס כמה סינים מסכנים המנסים לעבוד באתר בנייה?
בסופו של דבר, כל הרפיסות הזו מול המגזר החזק של האויב, ביהודה, בנימין, שומרון, נגב, גליל ושפלה תעלה לנו ביוקר רב. כבר שילמנו בדם, ורוב הסיכויים שנשלם בדם רב יותר, הרבה יותר. אם זה מה שעם ישראל רוצה, שיבושם לו. עם ישראל הוא שישלם את המחיר. לא המתנחלים, לא הפוליטיקאים, אלא עם ישראל כולו.
