כמו שיש לעולם הקולנוע את טקס ה'אוסקר', לתיאטרון את 'פרס התיאטרון' ולעולם המוזיקה את 'פרס אקו"ם' כך יש לצמרת הביטחונית-ציבורית שלנו את 'כנס הרצליה'.
כנס הרצליה, הכנס למאזן החוסן והביטחון הלאומי, שהתקיים השנה זו הפעם השישית בהרצליה, ביסס לעצמו מעמד של 'כנס על'. משהו כמו מועדון חברים אקסלוסיבי, שאם לא הוזמנת לנאום או להשתתף בו, אתה לא 'אין'.
זה התחיל מהברקה של פרופ' עוזי ארד, מי שהיה עוזרו של ביבי כראש ממשלה, והיום הוא מנהל המכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה. הרעיון היה לכנס תחת קורת גג אחת את מעצבי המדיניות הביטחונית-חברתית-כלכלית-פוליטית בארץ כדי לדון בסוגיות הקובעות את גורלנו.
מה שהתחיל לפני שש שנים ככנס בעל צביון ימני, הפך לכנס פלורליסטי שנציגים מכל זרמי הקשת הפוליטית רואים כחובה-מחמאה-צורך-פרסטיז' להשתתף בו. היום הכנס מהווה במה לשחרור הצהרות פוליטיות וחברתיות חשובות.
בכל שנה הכנס התקיים בחופש חנוכה. השנה חרגו המארגנים ממנהגם והזיזו אותו קדימה לחודש ינואר. מה שגרם לי להרהר בעצב שאילו הכנס היה מתקיים גם השנה בחנוכה אולי אריק שרון יכול היה להיות נוכח בו. אי אפשר היה שלא להיזכר בשנים קודמות כשאריק נכח בכנס, פעם כראש האופוזיציה ובהמשך כראש ממשלה. בכנס הרצליה לפני שנתיים הוא הודיע על תוכנית ההינתקות. מה שהפך את הכנס לבמה לשחרור הצהרות מדיניות חשובות.
גם הפעם כל שמנה וסלתה אטסטרה אטסטרה הצטודדה לה בלובי המפואר. כמו תמיד כל מי שמחשיב את עצמו בפוליטיקה ו/או כלכלה ו/או צבא מצא לנכון לצאת ב'נאום הרצליה' פרטי משלו.
גם הפעם שלושת ראשי המפלגות המובילות קיבלו מיקרופון. ביום ראשון ביבי נתניהו, ביום שני עמיר פרץ ובערב הסיום, אהוד אולמרט ממלא-מקום ראש הממשלה. ביבי כמו תמיד ראוי לתואר 'קוסם'. אצלו הכל פשוט וברור. הוא גם מבטיח גבולות בטוחים וגם מוכן לדבר עם הפלשתינים. הוא גם לא זז וגם מוכן לוותר. הוא גם מבטיח כלכלה יציבה וגם רווחה. אצלו ירושלים שלימה ולא מחולקת אבל יש תיקונים קלים בקצוות. איך הוא יצליח לעשות הכל? לא ברור לי.
עמיר פרץ פרש בהרצליה את התוכנית המדינית שלו: 'אין דין עזה ולבנון כדין יהודה ושומרון'. ואילו על אולמרט ניכר היה שהוא נכנס לנעליים גדולות ממידותיו. הוא נטול כריזמה ולעומת אריק הוא די אפור. גם הוא הכריז שעיצוב גבולות הקבע זה מה שעומד לנגד עיניו עכשיו. בקיצור כל השלישייה מתמרכזת. וזה כבר סימן טוב.
בצד האמירות הללו היו גם הרצאות ודיונים מרתקים שנגעו בנושאי חברה ורווחה ועתיד העם היהודי בכלל. אבל מעבר למגוון הנושאים הבוערים שנדונו בכנס, ריתק אליו הלובי של מלון 'דניאל' למשך ארבעה ימים, את הצמרת ביטחונית-פוליטית-כלכלית במדינה.
כו-לם היו שם. ימין ושמאל. ציפי ליבני, יולי תמיר, שלי יחימוביץ, שולמית אלוני, יוסי שריד, א.ב. יהושע, עמי איילון - אלו הם רק שמות מקריים. דניס רוס, רון לאודר וחיים סבן בצד אנשי תקשורת כמו דן מרגלית, אורי דן, אבי בניהו מפקד גל"צ, שלום קיטל מנכ"ל חדשות ערוץ 2, גלעד עדין מ"מ מנכ"ל חדשות ערוץ 10 ואחרים.
ונרשמו גם כמה התפרצויות קלות. שלי יחמוביץ עיצבנה את אלי גולדשמיט כשבפתח דבריה אמרה שהיא לא מבינה למה בעלי הון צריכים לממן דיון צבורי. פרופ' עוזי ארד אדם אלגנטי בדרך כלל, הגיב בסרקאזם לדבריו של הסופר א.ב. יהושע שטען שיש להפריד את הישראליות מהיהודיות.
וחוץ מזה, סוף סוף נפל האסימון שאריק איננו. ושאחרי עידן הנפילים מגיעי כנראה עידן הטכנוקרטים.
