אחרי פרסום שמו של הנוכל יעקב נורי מפ"ת בתקשורת, איש כבר לא יקנה ממנו מכונית משומשת. מפני שמר נורי שהועסק ע"י סוחרי רכב, נחשד ע"י המשטרה כנוכל סידרתי שהפיל בפח רבים שקנו ממנו מכונית. השיטה פשוטה: הוא סובב את הספידומטר אחורה, ובכך נתן ללקוח תחושה שהמנוע "צעיר".
אף הורה לא היה רוצה שילדיו יוסעו לביה"ס ע"י נהג קשיש וחולני, שעלול לחטוף התקפת אפילפסיה באמצע הנסיעה. זה באשר לנהג הסעה של ילדים. ומה עם הנהג של כל אזרחי המדינה?
שימו לב לכותרת הזו: "מחלות לב קשות אובחנו אצל שרון באשפוז הראשון - והוסתרו" ("הארץ" / 24.1.06). אני חוזר- ו ה ו ס ת ר ו. מתחת הכותרת, קראנו על סידרת מחלות: בלב, בדם, ובמוח. במילים פשוטות, חבורת נוכלים עם אינטרס, בדיוק כמו יעקב נורי מהמכוניות, הסתירה מהעם את העובדה, שהנהג של כל המדינה, הוא בעצם אדם חולה.
והשאלה הגדולה היא: מדוע הסתירו מהציבור את האמת, והציגו את ראש-הממשלה, כאדם בריא? התשובה פשוטה: תאוות שלטון חסרת מעצורים. במדינת ישראל, כדי לנצח בבחירות ולממש אידיאולוגיה שמאלנית, כל האמצעים כשרים - גם אלה שלא!
מבין האמצעים הבלתי כשרים, השקר הוא הנפוץ שבהם. הסיבה ידועה: הוא מכיל בתוכו יתרונות רבים. בניגוד לשמועות, הוא קל רגליים, זמין, ואם חוזרים עליו פעמים רבות, הוא נספג בתודעה כאמת לאמיתה. אדם הגון, יוותר על השימוש בשקרים מטעמים מוסריים, ומפני החשש להיתפס.
במקום שמעצבי דעת הקהל עושים מלאכתם נאמנה, השקרן לוקח על עצמו סיכון גדול. לאנשי ציבור, השימוש בשקרים אסור. מפני שהם כמו כמוסות סטרואידים שמנפחים שרירים בטרם תחרות. זה נראה טוב, אבל פגיעתם רעה.
בתקופת שרון/אולמרט, כדי לעזור במימוש ההינתקות, נאותו כלבי השמירה, להפיץ ולשווק את כל השקרים שיצאו ממשרד ראש הממשלה. הציבור לא הזדעק, מפני שהכניעו אותו בכמויות אינסופיות של ספינים. (הספין, הוא אחיו הערמומי של השקר).
הפחד מהעריץ, העשיר את הדמוקטטורה שלנו, בעדר קרנפים אומרי הן. השקר עבר ניתוח לשינוי מין, והאמת סולקה ע"י כלבי השמירה אל מחוץ לעדר. אחרי הניתוח, השקר נראה ונשמע, ממש כמו האמת. רק שהיתה בעיה עם הביצועים. זה היה רק שאלה של זמן, עד שיגיע זמן התשלום. ניצחון החמאס הוא רק המפרעה.
קבלו כותרת: "חילופי האשמות קשים באגף המודיעין" (Nfc /27.1.06). מתחת לכותרת קראנו את השורות הבאות: "בקהילת המודיעין שוררת מבוכה רבה על-רקע כישלון החיל בחיזוי המהפך השלטוני ברשות הפלשתינית". מתוך המבוכה, מבצבצת מעצמה השאלה: איך זה שהופתענו? התשובה פשוטה: קרנפים משמיעים, ולא בפעם הראשונה, מה שהבוסים רוצים לשמוע.
עכשיו יש לרבים תחושה שאנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה. סאיב עריקאת (ולא רק הוא), שותפו של פרס לשיחות אוסלו, מאשים את ישראל במצב. "מבחינה מדינית", אמר עריקאת, "הגענו לציבור הפלשתיני, בידיים ריקות. החמאס זקף לזכותו את הפינוי החד-צדדי. הייתם צריכים לפנות את הישובים רק לאחר הסכם איתנו. אלא שאתם (שרון) אמרתם: אין פרטנר, עכשיו קיבלתם את החמאס" (גלי-צה"ל/26.1.06).
זאת איננה חוכמה שלאחר מעשה: יוסי ביילין, וכמוהו רבים בשמאל (וכמובן בימין), חזו את התחזקותו ועלייתו של החמאס. "שרון מוכרח לשבת עם אבו-מאזן", הזהיר ביילין מול כל מיקרופון, "מפני שביצוע ההינתקות באופן חד-צדדי מציג את השלטון ברשות ככלי ריק". אלא שהלהיטות לעקור הכריעה את ההיגיון. עכשיו כולם בהלם.
הראשון להתעשת היה כרגיל ממציא המזרח-התיכון החדש, שמעון פרס. כדי לסרס את הטענה שהטרור הוא קלף מנצח, שמענו אותו מנדב הסבר (מדאבוס): "העם הפלשתיני הצביע לחמאס, בגלל (שימו לב)... השחיתות של בכירי הרשות". חד וחלק!!
שחיתות? ממתי שחיתות מהווה סיבה להחלפת שלטון? מה, אין שם מי שישמור על האתרוגים? אפילו נוכלים יודעים, שיש שקר אחד שהוא אסור בתכלית האיסור: שקר עצמי. ובמדינה שמנהיגיה משקרים לעמם ולעצמם, מובטחת לסוחרי המצבות פרנסה בשפע. ובדיוק על זה נאמר: כשהשקר אחלה, הכול אחלה.
