היום טפחו לעצמן הרשויות על הכתף, הביטו לעצמן בעיניים והודיעו בגאווה, כי מספר קורבנות הסחר בישראל הצטמצם מכ-3000 לכמה מאות בודדות. האומנם?
רק אתמול שוחחתי ארוכות עם קצין בכיר מאד במשטרה, העוסק בנושאי ארגוני פשע ופשיעה רוסית, שסיפר לי, כי המצב בכלל לא יותר טוב. מספר הפשיטות והתפיסות של סוחרי נשים הוא פונקציה ישירה של תקציב וכח אדם: "מה היית חושבת על דייג שמשליך רשת לחמש דקות ובא לספר לך שאין היום דגים בים?" המשיל לי.
לטענתו, פשוט אין די כוח אדם דובר רוסית במשטרה, אין די שוטרים למטרה זו והחמור מכל: ארגוני הפשיעה שיכללו את דרכי פעולתם והם מסווים הרבה יותר טוב את מקומות המסתור של קורבנות הסחר.
המשטרה אכן הבריחה את סוחרי הנשים ממכוני הליווי ובתי הבושת שהיו מרוכזים באזורים שונים, כמו התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. היום כבר לא ניתן כמעט למצוא באזורים הקלאסיים את הזנות של 2001-2002.
בוודאי שאין להסיק מכך שאין עוד סוחרי נשים ואין קורבנות סחר, הן פשוט עברו לפעול בדירות דיסקרטיות המפוזרות בכל רחבי הארץ בבנייני מגורים שקטים, ויש אומרים אף, שהן משוכנות בדירות יוקרתיות בבנייני פאר מוכרים לכל באי גוש דן.
כל בר דעת השומע, כי מספר קורבנות הסחר הצטמצם בצורה כה דראסטית, יבין כי המשמעות היא שביקוש של מאות אלפי גברים נותר ללא היצע. אם היה הדבר נכון, היינו עדים לעלייה במחירי שירותי הזנות. מבדיקותנו השוטפות בתחום אנו יכולים להעיד כי אין שינוי במחירון. המחירים נותרו כשהיו, הביקוש נותר כשהיה ומישהו פה מספק את הסחורה. שוק שמגלגל למעלה ממיליארד שקל בשנה לא מתנדף כל כך בקלות.
יתרה מזאת, אנו יכולים לאמוד את מספר הנשים שגורשו מהארץ בשלוש השנים האחרונות, כאלו שעברו במתקני המשמורת או במקלט לקורבנות סחר, ולהשוות עם המשך הדיווחים על הברחות נשים באזור גבול מצרים,ובדרכים נוספות.
אז איפה הן כל הקורבנות שנעלמו? פתחו את אתרי האינטרנט,דפדפו בעיתונים הגדולים, ותמצאו מודעות למכביר, שבהן הסוחרים מזמינים אתכם ל"שוחח" שיחה ארוטית עם פצצה מחשמלת. הגידול בשטחי הפרסום של מודעות הזנות, גם הוא אינדיקציה לכך שמספר קורבנות הסחר לא פחת בהיקפים המדווחים, הוא פשוט עבר לשיטות עבודה חדשות.
נכון, המשטרה, הצבא ושלטונות ההגירה עושים מאמץ בשנתיים האחרונות לטפל בתופעה, בעקבות הלחץ הציבורי הכבד והמודעות ההולכת ומתרחבת, אך המרחק מכאן ועד לשחרור הצהרות על צמצום התופעה המרחק עצום. סכנה גדולה טמונה בדיווח על הצטמצמות התופעה כשהדבר לא ניתן בפועל להוכחה.
הדיווח הוא בעייתי מאד, משום שהוא מחמיא למשטרה ולגורמי האכיפה כאילו עשו את העבודה וזהו, אפשר לעבור לטפל בתחום אחר, המשימה בוצעה ואין כבר סחר בנשים בישראל.
את התקציבים המעטים שכבר הושגו אפשר להתחיל לצמצם, ואין צורך להגביר אכיפה, אין צורך להגדיל את מספר השוטרים, ואפשר לרדת מהגב של הבדואים מבריחי הגבולות.
