התנהלות מועצת יש"ע ומנהיגיה מגיעה בימים אלה לשיאים חדשים של אבסורד. מילא, שהפוליטיקאים דוגמת אפי איתם, בני אלון, ופרופ' אלדד, רוצים לרכב על גל הבחירות והפוליטיקה, כדי לא לאבד מנדטים, זה ניתן עדיין להבין.
זה שמועצת יש"ע לא למדה כנראה דבר, ולא הוציאה מסקנות אופרטיביות מפינוי גוש קטיף, זה נראה לי חמור יותר. למרות שיש זרם מתון ונבון במנהיגות יש"ע, שהוכיח עצמו בפינוי גוש קטיף, ע"י שמירה על פעולות מחאה חוקיות ואלגנטיות נוסח השרשת האנושית מעזה לירושלים, ומבצע נוסח עוצרים וחושבים בכבישים, עדיין יש הרבה אלימות וטמטום בגוף המרכזי.
צא ולמד, לא ניתן לתפוס את שלטון החוק בשתי קצותיו. לא ניתן מחד, לפנות לערכאות ולבג"צ ולחכות לפסיקתו והכרעתו, ולהתחייב לפעול לפיו, וכשזה לא נוח וההחלטה לא לרוחם, לנסות למסמס אותה, לדחותה, לטרטר את כל מערכות השלטון וצה"ל, כדי להשיג דחייה לשבוע או שבועיים.
ומה תשיג הדחייה? אולי נס, אולי שינוי במדיניות, ואולי נסיגה שתצביע על שליטה וכניעה. בסטייל, כדי להראות לעולם, כי ביש"ע שולטים בפרחחים המשתוללים.
יפה אמרה ושאלה השופטת איילה פרוקציה, שישבה בהרכב הבג"צ בבוקר הפינוי, למה היה צריך לחכות עד יום ד', לשעת האשמורת האחרונה, כדי לרוץ לשופט תורן, אליקים רובינשטיין ולהשיג צו עיכוב לכמה שעות.
פרשת המאחז הבלתי חוקי בעמונה מתנהל ומתגלגל בבתי משפט כבר 5 שנים, עד שבג"צ פסק סופית על פינוי ומועד. כלומר, ההפתעה של מנהיגי יש"ע היתה כל כך גדולה, שהם נזקקו לשבועות כדי להתאושש ולהציע "פשרה" של נסיגה ופירוק עצמי של המאחז עד לרגע ה-91 ממש.
אם זה לא היה כואב, מבזה ובלתי אמין, זה יכול היה להיות אפילו קטע טוב לסטנד-אפ אצל יצפאן. הריצה בחצות לביתו של השופט אליקים רובישנטיין לקבל צו, היא יותר מאשר התגרות במערכת המשפט, אלא מגיעה לביזוי המערכת ויותר מכך, ביזוי עצמי של מנהיגות יש"ע.
השופט רובינשטיין, לשעבר היועץ המשפטי לממשלה, הוכיח פעם נוספת, את היותו איש של פשרות במקום שצריך להיות תקיף, ואת חוסר יכולתו להחליט ולהכריע במצבים קשים ומסובכים במהירות וחדות, גם אם יש לו סימפטיה למתנחלים ומעשיהם.
התנהלות זו, ליוותה אותו גם בהיותו יועץ משפטי לממשלה, ויש לו חלק לא מבוטל בהתנהלות של המתנחלים ויחסם למערכת המשפט והשלטון, כפי שבאה לביטוי, בגוש קטיף, בחברון ועכשיו בעמונה.
החטא הקדמון של המאחזים הבלתי חוקיים נעוץ בעובדה שמערכות המשפט, מערכת הביטחון והשרים הממונים, כולל ראשי הממשלה בכל התקופה (ליכוד ועבודה), לא היו תקיפים ונמרצים ונתנו למאחזים להישאר במקומם ולצפצף על החוק והממשלה.
אם היו הולכים בדרך של כל מאחז בלתי חוקי מורד, בהסכם או בכוח, בתוך 72-48 שעות מיום הקמתו, לא היינו מגיעים למהומות עמונה, ומאחזים נוספים שהורדו בכוח ובאיחור.
הטענה של המתנחלים, שראש הממשלה (בפועל), מר אולמרט, מנצל את המעמד לקידום אינטרס פוליטי אישי, נשמע קצת מוזר ודלוח על-רקע פעולות המנהיגות של המתנחלים בראשות ח"כ כמו אריאל, בני אלון, פרופ' אלדד ואפי איתם, שמוכנים להיפצע על מזבח דעותיהם, אך פוסלים את האפשרות הזו מאחרים שאינם מהמחנה שלהם.
והשאלה היא: אם אולמרט עושה שרירים כדי להרוויח נקודות לקראת הבחירות, למה אתם נותנים לו ומשחקים ממש לידיו, כמו טיפשים שנופלים למלכודת. אתם מזכירים לי את הפתגם: כרה בור - ונפל בו, ובאים בטענות לאחרים.
התמונות של עמונה, על המאבק בין המתנחלים לצה"ל והמשטרה, לא מוסיפים כבוד ליש"ע, ולא נקודות זכות לקראת הבחירות. ההיפך, הוא הנכון, הן מעוררות אנטי, הן מסירות מהם את האמפטיה והסימפטיה שנשארה בציבור, למתנחלים הפועלים בהתאם לחוק ובמסגרת החוק והנמצאים בגושי ההתנחלות הגדולים - לגביהם יש קונצנזוס ברוב הציבור וברוב מצעי המפלגות שצריכים לשמרם, לייצבם ולהגן עליהם.
הסקרים מבטאים את רוח העם ונטייתו, והם לא מבטיחים גדולות ונצורות לתנועות הקיצוניות הימניות ולמתנחלים המתלהמים של חברון ועצמונה.
הבכיינות המזוייפת בתקשורת מצד מנהיגי יש"ע ותושבי עצמונה, שהם הקרבן והצד הנפגע המותקף, הנשדד, הנעקר מאדמתו ומולדתו, היא על גבול הגיחוך והאבסורד. כאשר שוטרים וחיילים מותקפים בסלעים אבנים ובצבעים למיניהם, הם מבקשים איפוק וריסון ולטיפה על הלחי ועל האגו הפגוע.
טוב עשה אולמרט, כמ"מ ראש הממשלה וכממונה על מערכת הביטחון, שלא נכנע ללחץ ולמחץ המתחסדים, שרוממות השלטון בפיהם והאבנים בידיהם.
בג"צ קבע חד-משמעית על פינוי. ההודעה הועברה למתיישבים הבלתי חוקיים, היתה שהות מספקת להכנות ולפשרות שלא נוצלו. בג"צ קבע נחרצות פעם נוספת ביום הפינוי על ביצוע מידי ללא שהות, ומכאן כל מה שאירע, הוא באחריות ועל ראש המתנחלים, מבחינה חברתית, מוסרית וביטחונית, והם ישאו בתוצאות אלה גם בקלפי.
אם רוצים שלטון חוק במדינה, זאת הדרך לביצוע, נוסח גבעת עמונה.
