"גם בגין עקר את ימית", אומרים לנו תומכי ראש הממשלה. רוצה לומר: שאם היה מותר לבגין לעקור ולהרוס את חבל ימית, מותר גם לשרון/אולמרט. מנחם בגין היה ענק מוסרי ודמוקרטי. להשתמש בשמו, כדי להכשיר את גירוש היהודים בגוש-קטיף, צפון השומרון, עמונה ומקומות עתידיים, זה אשכרה חילול קודש.
צודקים אלה שאומרים, "אולמרט, זה לא שרון". אבל צריך לומר גם "שרון זה לא בגין". ההבדל ביניהם עצום. בגין הצדיק נהנה מלגיטימציה מלאה ואוטנטית, שקיבל מהאזרחים. ואילו שרון זכה בלגיטימיות מלאכותית. אמנון אברמוביץ' ומינה צמח, הם שניפחו את הלגיטימיות שלו, מפני שהוא מימש את האידיאולוגיה שלהם.
אילו שרון היה מתנהל על-פי המנדט שקיבל מהבוחרים, דהיינו, היה נישאר בימין, מבחינתם, לא הייתה לו לגיטימיות אפילו להעביר משאית בלוקים אחת להתנחלויות. הטיעון: הלגיטימיות של מנהיג החשוד בקבלת שוחד (שני בניו ששומרים על זכות השתיקה בחקירות משטרה) - פגומה בעליל. ועד שהשמיים לא יתבהרו מעליו, מרחב התמרון שלו מוגבל. בעגה העיתונאית מכנים מנהיג כזה- "ברווז צולע".
אני אומר לגיטימיות פגומה- אחרים יגידו "חוסר לגיטימיות". מעצבי דעת הקהל יגידו מיליון פעם- "מנהיג ענק". שוללי הלגיטימיות של שרון התבססו על עקרונות. לעומתם, תומכיו (החדשים) התבססו על אינטרס אידיאולוגי. דליה איציק, ברגע של אינטרס הפוך, צווחה למיקרופון במרכז מפלגתה (הקודמת): "לא סתם שרון מתעקש להחזיק את תיקי המשטרה והמשפטים בידי נאמניו". כולם ידעו למה התכוונה.
אפשר לבחון את הלגיטימיות של שרון על דרך השלילה: נניח שמצנע היה מנצח בבחירות, ובטלוויזיה היינו רואים את ההכנות לפינוי, ומאידך הפגנות אלימות של המתנחלים. במקרה כזה, מה היו אומרים תומכי הגירוש למנהיגי המפגינים?: "העם אמר את דברו בקלפי"! זה מה שהיו אומרים. בדמוקרטיה, הטיעון הזה חזק. מי שמערער על תוצאות הקלפי, כאילו הכריז: "אינני דמוקרט"!
גם תומכיו המובהקים ביותר של שרון, לא יגידו עליו שהוא דמוקרט. את מה שראינו במהלך הקדנציה הזו, ניתן להגדיר כ-הפיכה! רק במקום לראות בשלטון אנשים שלא נבחרו, ראינו אידיאולוגיה שלא נבחרה. במקום שנראה את שרון ואולמרט מובילים את המדינה בהתאם ל"מצע המנצח", ראינו אותם משמשים קבלני ביצוע, של אידיאולוגיה שהבוחר השליך לפח.
שורות אלה עניינן: "כללי המשחק הדמוקרטי". זה הנושא, ואין להתחמק ממנו. חריגות מכללי המשחק עלולות להוריד אותנו תהומה. ובבקשה אל תספרו לי שהכנסת הצביעה ברוב קולות, והבג"צ נתן אור ירוק. גם בדיקטטורה יש בית נבחרים, וביהמ"ש עליון.
נכון, בגין הפתיע את מצביעיו כשחתם בקמפ-דייוויד על ההסכם הכולל את פינוי חבל ימית. אבל - ויש כאן אבל ענק: זה היה במסגרת הסכם שלום עם מדינת אויב ראשית. שרון עקר- ללא שום תמורה. ב)- בגין התיר לחברי סיעתו "חופש הצבעה" בכנסת. שרון העיף שרים מסיעתו, שלא הצטרפו לבגידתו בבוחרים. ג)- בגין היה איש צנוע ונקי כפיים, שרון הנהנתן היה איש מושחת. ד)- והכי חשוב: בין חתימת ידו של בגין על פינוי ימית, לבין הפינוי עצמו- אזרחי ישראל אמרו את דברם בקלפי.
שורה תחתונה- דיקטאטור חשוד בפלילים, הלך על מהלך מדיני קשה, תוך שהוא רומס בדרכו כל עקרון דמוקרטי שהפריע. בכל מדינה מתוקנת, מנהיג כזה, הוא בלתי לגיטימי. ואולמרט נכנס לנעליים גדולות של מנהיג בלתי לגיטימי.
חוקי האינרציה מחייבים אותו להמשיך באותה דרך, שהרי (כך יועציו), "נוסחה מנצחת- לא מחליפים". זאת הסיבה לאלימות הקשה - במקרה הזה, גם הנערים וגם לובשי המדים הם קורבנות- שראינו בפינוי תשעת הבתים ב"עמונה". מנהיג, שנעדר לגיטימיות דמוקרטית, נאלץ לבצע את מדיניותו, תוך שחייליו מפצחים ראשי נערים.
...אולמרט קורע את העם.
