נשיא המדינה, מר קצב, ופוליטיקאים מימין ומשמאל, הצהירו על הזדעזעותם ממראות הפינוי הלא נעימים לעין. במרץ רב דרשו הפוליטיקאים להקים ועדת חקירה, דרשו לחקור את המשטרה האלימה, המרימה אלות אל מול נוער ציוני אדוק ומשולהב, שבא להגן על מבנים לא חוקיים בעמונה ומוכן להסתכן בשבירת ידיים ורגליים למען אדמות יש"ע השייכות לפלשתינים.
ההקרבה וההתלהבות של אלפי בני הנוער, שהובאו, או הוסעו בצורה מאורגנת, מבתי אולפנה, בתי ספר, והישובים בסביבה, מעוררת אולי התפעלות אבל אסור שתעורר סלידה מכוחות הביטחון.
צא ולמד, כוחות הביטחון הגיעו לשם, לא ביוזמתם ולא בהזמנתם, אלא כדי לבצע את הוראות ממשלת ישראל ואת צווי בג"צ. כאשר מועצת יש"ע ומנהיגיה מעוררים ומסיתים את הנוער משך שבועות, להגיע למקום ולהלחם על ארץ ישראל ועל אדמות יש"ע, השייכות כביכול ליהודים ולהם כמתיישבים מדורות, עוד מתקופת המקרא או ממלכות דוד המלך - אל יתפלאו ואל יגלגלו עיניהם לשמיים לאור האירועים.
דרישות היסטוריות והצהרות דתיות, מלאות אמונה, מיסטיות ומשיחיות, אינן יכולות לבוא במקום מציאות, חוק וסדר. לא בכל מקום שמוקם מאחז או ישוב קרוונים, הוא הופך אוטומטית לאדמות מולדת.
מדינה דמוקרטית ושלטון יציב לא יכולים לתפקד ולא יכולים להרשות לעצמם מדינה, שבה יש אזורים או מובלעות המנסות לנהל את עצמן, לפי חוקים דתיים משיחיים המנוגדים לשלטון מרכזי.
שום ממשלה, בלי הקשר פוליטי זה או אחר, בהווה ובעבר, לא רשאית לוותר על התנהלות חוקית - ואם היא עושה כך היא מועלת בתפקידה. לצערנו, יש להודות שממשלות ישראל עד היום, מעלו, העלימו עין, דחו את ההחלטות לשלב מאוחר יותר, חלקן אף שמחו שהבעיות עברו לממשלה חדשה, וכך חשבו שהם פוטרים את עצמם מאחריות ממשלתית כלפי פנים מול אזרחיה וכלפי חוץ מול הקהילייה הבינלאומית.
מנהיגות יש"ע לא יכולה להחזיק את שני צידי החבל המשפטי ולקוות שתמיד התוצאה תהיה לטובתה. פרשת עמונה והמאחזים הבלתי חוקיים כבר נמשכת שנים ומתגלגלת בערכאות המשפטיות חמש שנים ויותר. דוח המאחזים של עו"ד טליה ששון, שהוזמן ע"י ראש הממשלה שרון, הצביע על יותר מ-100 מאחזים בלתי חוקיים שיש להורידם, וההחלטה היתה שאכן יורדו בהדרגה.
מועצת יש"ע אצה רצה לבג"צ והוא פסק סופית שעמונה תורד. מה עשו מנהיגים אלה, שעכשיו בוכים ומייבבים נגד המשטרה וצה"ל, פנו לאלפי צעירים והסיתו אותם בדברי חלקות להגיע, להתגונן, להתכונן למאבק, לא לוותר.
הקיצונים מבין ההמון המוסת מצהירים בריש גלי שכאן לא יהיה פינוי "גוש קטיף", לא חיבוקים, אלא אבנים, לא רגשות ודמעות, אלא אבנים ושמן וחלקי חילוף למיניהם. ומה מצפים מכוחות הביטחון, התאפקות עליונה, התנהלות זהירה ומחושבת.
נו באמת, הפסיקו להיות תמימים, רוצים ועדת חקירה - בבקשה. הנה מספר נתוני פתיחה. מנהיגי יש"ע, ח"כים כמו אפי איתם, בני אלון, פרופ' אלדד שהגיעו למקום, התנהגו כמשקיפים ולא כמנהיגים. במקום לרסן את הצעירים המשולהבים, לעמוד בראשם ואפילו להיכנס לבתים, או לעלות לגגות, כדי להשגיח שתהיה התנהגות פאסיבית, התנגדות אקטיבית אך לא אלימה - הם רצו לשחק את משחק הניטרליים המשקיפים בעלי חסינות פרלמנטרית.
אבל, מבחינה פלילית, מי שנמצא במקום האירוע, כדי לחזק את ידי הפורעים, כדי לעודד אותם, כמו ח"כ בני אלון, שעלה על הטרקטור ומנע התקדמותו, הם בבחינת שותפים לעבירה - ולכן עוברים עבירה פלילית ואין להם את מטריית החסינות.
קשה לומר שהתמונות שראינו בטלוויזיה, היו מחמיאות, רחוק מכך. התמונות היו קשות, חלקן קשות לעיכול העין והנפש - אבל בשקלול הסופי - צפויות למדי.
הרי ברור לכל מי שלא רוצה להיות נאיבי, שכאשר מסתערים 1,500 שוטרים על קהל של אלפי בני נוער, יהיו מקרים חריגים בהתנהגות, מכות מיותרות, אלות מתנפנפות במקומות הלא נכונים ועל ראשים לא נכונים. אותו דבר ניתן לומר בוודאות גם על הצד השני. 9 שוטרים נפצעו מזריקת אבנים, עוד בטרם החל הפינוי - בשעות בוקר מוקדמות בשעת התקדמות המשטרה לעבר הבתים - עד מתן צו הביניים של השופט רובינשטיין, לעכב הפינוי.
מלחמת הקלטות בין המתנחלים למשטרה, מראה על שוויון בין המקרים החריגים והמיותרים, וחבל מאד שלא הבינו מארגני האירוע את המהלך הזה. כאשר, אביו של הנער שנפגע בראשו - שהוא מעסקני יש"ע הפעילים - התראיין בכל כלי התקשורת, הוא הדגיש את העובדה שהנער בן 15, התייעץ איתו וביקש את אישורו והוא אישר לו בשמחה, למען המטרה הנעלה. כשנשאל אם יעלה שוב על הגגות - השיב שהוא נער גדול, הוא מחליט בעצמו, והוא יחליט אם לעלות על הגג שנית.
אם כך הם פני הדברים, הנער צריך לקחת בחשבון שמאבק אלים מסתיים בפגיעות ולפעמים פגיעות ראש, לא רק בין מתנחלים למשטרה, אלא לפעמים בין קבוצות בריוני נוער לבין עצמם.
אם מנהיגי יש"ע ידעו כפי שהם מצהירים עכשיו, שאולמרט חיפש אירוע כדי להוכיח את מנהיגותו לקראת הבחירות, השאלה היא - למה נפלתם במלכודת? למה לא הגעתם, הצעתם פשרה לפני חודש, כשעוד אפשר היה אולי ליישמה.
הצעת פשרה לא רצינית, באשמורת האחרונה של הלילה, מראה על חוסר רצינות וניסיון של טיוח וזריעת חול בעיני הציבור הכללי ושלהם בפרט.
להערכתי, הם הפסידו בגדול כלפי פנים וחוץ. רוצים ועדת חקירה - בבקשה, האם מנהיגי יש"ע יתייצבו עם מאות הנערים והוריהם לחקירה? אני בספק.
