משבר הקריקטורות, שהחל כסוגיית מחלוקת מקומית בדנמרק והתפתחה למשבר עולמי, העלה לדיון שאלות נוקבות באשר למשמעות התהליכים ההיסטוריים שחווה האנושות בימים אלה. האם אלה חבלי ההתנגשות בין הציביליזציות אותה תאר הנטינגטון בספרו The Clash of Civilization and the Remaking of World Order מ- 1993? האם הסדר העולמי שזועזע בעקבות קריסתה של ברית המועצות ונפילת הגוש המזרחי עומד בפני זעזוע דומה שמקורו במזרח המוסלמי? האם בעידן הדמוקרטיה והמדע, 250 שנה לאחר פרוץ המהפכה התעשייתית, ההיסטוריה צועדת לאחור לעבר עידן מלחמות הדת?
הקהילה היהודית הרגישה לתופעות של אנטישמיות יכולה להבין את תחושת העלבון שחשים מאמינים מוסלמים למראה של קריקטורות המציגות את חותם הנביאים של האיסלאם כדמות של טרוריסט צמא דם. לית מאן דפליג, כי הנושא ראוי לליבון במסגרת הדיון הדמוקרטי המקנה גם זכות לזעקת מחאה ולהפגנות. ואולם, נראה כי אין זה המקרה בו עסקינן.
הזועקים חמס דחו את דרך השיח הדמוקרטי וביכרו את הפניה לאלימות כ"דרך הידברות לגיטימית" וכאמצעי מועדף לכפיית עמדות על כלל הציבור. יתר על כן, הם תובעים באופן בלתי מתפשר להחיל את החוק האיסלאמי במדינות המערב ולהוציא להורג על בסיס חוק זה כל אדם אשר יתפס כפוגע באיסלאם.
הפגנות המחאה האלימות המאורגנות ברחבי העולם כולו ממחישים את העובדה המצערת שהקיצוניות איננה עוד נחלת שוליים סהרוריים, אלא מחלחלת גם לתוך הזרם המרכזי בקרב התנועות האיסלאמיות. כוח ההמון המוסלמי הפך לגורם משמעותי שיש להתחשב בו יותר ויותר ביחסים בינ"ל לצד הניתוח המסורתי של יחסי הכוחות הצבאיים. כללי המשחק הקודמים נראים עתה בלתי רלוונטיים.
הארגונים האיסלאמיים אינם מכבדים אף לא את החסינות הדיפלומטית כפי שביטאו זאת בהתקפה הישרה על שגרירויות וקונסוליות והצתתן לאור יום. המזרח האיסלאמי מרחיק עצמו ומתנער מהמערב בפרצי אלימות תוך שהוא מבטא כפיות טובה על הסיוע הכלכלי וההומניטרי הנדיב שקיבל במשך שנים ובעזות מצח ממשיך לדרוש לינוק מעטיני ההמדינות המפותחות.
הלקחים מבחינתה של ישראל קשים. האירועים האלימים מחזקים את הגישה הבדלנית של המדינות המערביות החוששת מהאיסלאם הרדיקלי. אפילו ארה"ב, משענתה האסטרטגית של ישראל, הודיעה על חתירתה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים לנפט הערבי כחלק ממדינותה החדשה החותרת לצמצם בטווח הארוך את מעורבותה הישירה במזרח התיכון. ישראל, שאינה יכולה לסמוך על כוחות בינ"ל שיגנו על ביטחונה, עשויה למצוא עצמה ניצבת לבדה מול ח'ליפות איסלאמית המתעוררת לתחיה וכמחסום אחרון של המערב ממזרח העומד בפני האיסלאם הרדיקלי.
