בימים אלה מתקיים במערכת השיפוטית, מתחת לפני השטח, אחד הקרבות הרגישים. שחקניו העיקריים: שופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מצד אחד; ומנהל הנהלת בית המשפט, שופט בית המשפט המחוזי בועז אוקון, ונשיאת בית המשפט המחוזי בירושלים, השופטת מוסיה ארד, מן הצד השני. העניין העומד על הפרק: מינוי דוברים למערכת השיפוטית.
המדובר בשישה תפקידים פוטנציאליים. הראשי שבהם כדובר "ארצי" (במקום תמר פול-כהן שפרשה) וחמישה למחוזות השונים. תפקידים אלה רגישים הם, בשל המידע הרב המגיע אל הדובר, מכוח תפקידו, לרבות חשדות נגד שופטים, טענות בענייני אתיקה ובעניינים אישיים. ומכיוון שמדובר בשופטים, ובהם הבכירים שבהם - שופטי בית המשפט העליון, ניתן אולי להבין מדוע מתנהל עתה מאבק לא פשוט, ומדוע כל אחד מהצדדים מנסה להכריע מי יהיו הדוברים שימונו. לביניש, אגב, יש ניסיון רב בהתנהלות מול עיתונאים. עובדה היא, כי כבר כיום יש לה כמה עיתונאי-חצר ולפחות שני פרשני-חצר.
הפשרה המסתמנת: הדובר הארצי יהא כפוף לביניש, בעצם ישמש דובר-חצרה, ויטפל בכל העניינים הנוגעים למדיניות בית המשפט העליון בכלל והנשיאה המיועדת בפרט. ואילו דוברי המחוזות יוכפפו להנהלת בית המשפט, ובראשה אוקון, ויטפלו באופן שותף בעניינים העולים על-סדר היום.
האישים הנ"ל - ביניש, אוקון, ארד, פועלים, באופן רשמי במשותף, במסגרת ועדת איתור. ובאופן בלתי רשמי, מתנהל כאמור ביניהם מאבק, הן על זהות הדוברים שימונו והן בנוגע לשאלה למי יוכפפו. ביניש מושכת לכיוונה - היא מבקשת שליטה בדוברים ובמערכת (ודרכם השפעה על התקשורת); ואילו אוקון דורש להכפיפם להנהלת בית המשפט, ובמילים פשוטות: להכפיפם אליו, כפי שבעצם צריך להיות.
ואולם, ביניש פועלת בדרך-לא-דרך כדי להשיג את מבוקשה: במקביל לוועדת האיתור, שבה היא חברה, היא קיימה באחרונה "שיחות" עם כמה עיתונאים, שחלקם מכסה את המערכת המשפטית וכותב גם על בית המשפט העליון - ובדקה עימם אפשרות שיציגו מועמדותם לכהונת דובר-ארצי, היינו: דובר-חצר של ביניש. נודע לי, כי המדובר בכשישה עיתונאים לפחות (המכסים את מערכת בתי המשפט), המצויים עתה, מהפגישה והלאה, בבעיה לא פשוטה בכל הקשור לכיסוי ענייניה של ביניש. גורמים עימם שוחחתי ציינו, כי ביניש העמידה את אותם עיתונאים במבוכה גדולה: מצד אחד, קשה להם לסרב לבוא לפגישה; ומצד שני - קשה, לאחר שבדקה אפשרות להעסיקם, לדווח על מעשיה/מחדליה במערכת השיפוטית, לאחר ששוחחה עימם על עניינים אישיים (שלהם), מצב משפחתי, גמול כספי שיוכלו לקבל וכו'. בעיה זו מתחדדת נוכח תפקידה הנוסף של ביניש, בימים אלה, כיושב-ראש ועדת הבחירות לכנסת.
המאבק בין ביניש לבין אוקון מוכר היטב לחלק מהגורמים הבכירים במערכת המשפטית. עד כמה חריף המאבק האישי ביניהם, ועד כמה רבה השפעתו ניתן ללמוד מההתפתחות הבאה: אוקון דחה את הצעת שרת המשפטים, ציפי לבני, להתמנות לכהונת שופט בבית המשפט העליון. הוא ויתר על המשרה הרמה, למרות היותו בן-טיפוחיו של הנשיא אהרן ברק, וזאת כדי שלא להימצא בעתיד בכפיפות לנשיאה המיועדת, היא ביניש.
פניתי אל ביניש בשאלה: האם זה נכון שהיא נפגשה עם 10-6 עיתונאים בתחום המשפט כדי לבדוק התאמתם לתפקיד דובר במסגרת מערכת בתי המשפט. המדובר, כאמור, בפגישות אישיות, שלא במסגרת הוועדה. לשאלה זו ניתנה התשובה הבאה:
"המשרה אותה עומדים לאייש היא משרה של יועץ לענייני הסברה של בתי המשפט. משרה זו אינה משרת מכרז, אך הוחלט לאייש אותה על-ידי ועדת איתור (ביניש, אוקון וארד). במסגרת זו רואיינו מועמדים שפנו והגישו את מועמדותם. כן רשאית ועדת האיתור לפנות מיוזמתה למועמדים שנמצאים ראויים. מועמדים אלה יכולים להיות עיתונאים ואף בעלי מקצוע אחרים. ועדת האיתור פעלה גם בדרך זו".