ביום שישי האחרון (9.2.06) נערכה בבית-הקברות הישן בחיפה האזכרה השנתית לאמיל גרינצוייג, חברי שנרצח בהפגנת שלום עכשיו לפני 23 שנה.
אזכיר, לדור שלא ידע את אמיל: 3 חודשים לאחר התחלת מלחמת לבנון, בספטמבר 1982, נודע שלוחמים לבנוניים - נוצרים ערכו טבח באוכלוסיה פלשתינית במחנות הפליטים סברה ושתילה - בהיות המחנות תחת שלטון צבאי של צה"ל.
שלום עכשיו ומפלגת העבודה ארגנו ב-25.9.82 בכיכר מלכי-ישראל בת"א הפגנת ענק (המשטרה אמדה את מספר המשתתפים ב-400,000), בדרישה להקים וועדת חקירה לשאלת האחריות הישראלית לטבח.
הוקמה וועדת חקירה בראשות שופט בית-המשפט העליון קהאן. לאחר כ-4 חודשים פרסמה הוועדה את מסקנותיה, ובראשן: המלצה להדיח את שר הביטחון אריאל שרון מתפקידו, בשל "אחריות עקיפה" לטבח. שרון סרב להתפטר, רוה"מ בגין היסס מלהדיחו, ושלום עכשיו ארגנה ב-10.2.83 מצעד בירושלים בקריאה ליישם את מסקנות וועדת החקירה. גילוי נאות: כמרכז וועדת המבצעים של שלום עכשיו, אני הייתי מארגן המצעד.
יצאנו מכיכר ציון כ-3,000 צועדים, אל משרד-ראש-הממשלה. נאלצנו לפלס דרך בתוך מאות אנשי ימין מוסתים ואלימים. הרב כהנא וצחי הנגבי (אז ב"תחייה") עמדו במסלול המצעד וקראו לאנשיהם לחסום את דרכנו. אנשי הימין קיללו, ירקו, ומהר מאד גם בעטו והיכו. 15 השוטרים שליוו את המצעד כשלו מלהגן עלינו, וסדרני שלום עכשיו נאלצו להגן בעצמם, במיוחד על הנשים והילדים, מצייתים להוראות להימנע מלהכות בחזרה "כדי שלא יישפך דם יהודים בידי יהודים".
אני הובלתי את המצעד, תוך קריאת סיסמאות במגפון שבידי. אנשי ימין ניסו לקרוע מידי את המגפון. חברי פעילי שלום עכשיו אמיל גרינצוייג, עופר אבני ועמירם גולדבלום יצרו "שרשרת ידיים" להגן על המגפון ועלי. צילום שרשרת הידיים הפך להיות הצילום האחרון של אמיל גרינצוייג.
בהגיע המצעד לרחבת משרד ראש-הממשלה נשאנו מספר נאומים שקראו ליישום מסקנות וועדת החקירה, ולבסוף שרנו את "התקווה". בעוד אנו נושאים לעבר הטרנזיט של פרופסור גליה גולן שלנו את שרידי הכרזות - נשמע פיצוץ הרימון. אמיל גרינצוייג נהרג במקום, ו-8 מפגינים אחרים נפצעו, שניים מהם קשה - יהושע שקדי ועדי לוי. 10.2.1983.
כשנה אח"כ הורשע ברצח יונה אברושמי, איש "התחייה" שעבד בהתנחלות עופרה, והוא עודו בכלא גם היום.
שלוש שנים אחר-כך הקמתי בירושלים את מדרשת "אדם" לחינוך לדמוקרטיה ולשלום ע"ש אמיל גרינצוייג. רבבות אנשי החינוך שעברו מאז במדרשה מילאו אותי תקווה. חשבתי שהזעזוע הציבורי מהרצח פוליטי, יחד עם החינוך המכוון והלקחים שהפיקו גם ראשי הימין - יבלמו התפרצויות נוספות של אלימות פוליטית בישראל.
כשנה אחר-כך הורשעו חברי "המחתרת היהודית" בסדרת מעשי רצח והתנקשויות פוליטיות. לחץ ציבורי של ראשי הימין, בתמיכת ראש הממשלה דאז יצחק שמיר, גרם לשחרור מוקדם של כולם. הלקח נלמד...
11 שנה אח"כ נרצח יצחק רבין - שוב מימין לשמאל.
11 שנה אח"כ התפרצה האלימות הפוליטית בעמונה.
נוכח התבטאויות של ראשי המתנחלים ורבניהם גם אחרי עמונה - אין לי ספק: הרצח הפוליטי הבא בישראל יבוצע הרבה לפני שיעברו 11 שנה. הוא כבר בתכנון. ושוב: מימין - לשמאל.
