תקנה 30(א) לתקנות - התקנה קובעת את התנאים בהם קופת גמל רשאית להעניק הלוואות לעמיתיה, כדלקמן:
1. ההלוואה
לא תינתן לעמית מעביד.
2. סך סכום ההלוואות, לכל העמיתים גם יחד, אסור שיעלה על 10% מנכסיה המשוערכים[1].
3. סכום ההלוואה לעמית לא יעלה על מחצית הסכום העומד לזכותו בקופת הגמל במועד מתן ההלוואה, ובקופת גמל לקצבה - סכום ההלוואה אסור שיעלה על 90% מהסכום שהיה עומד לזכות העמית אילו היה עוזב את הקופה במועד מתן ההלוואה.
4. לא תינתן לראשונה הלוואה לעמית, אלא לאחר שחלפו 3 שנים לפחות מיום שהיה לעמית בקופה.
5. ההלוואה תינתן לתקופה שלא תעלה על 5 שנים, והיא תשא ריבית או הפרשי הצמדה וריבית בשיעורים שלא יפחתו משיעור הריבית, או הפרשי ההצמדה והריבית שמקבלת הקופה, או שיכולה לקבל על פיקדונות בתנאים זהים או דומים ותקופות מקבילות.
6. הלווה התחייב בכתב כלפי הקופה כי יסלק את ההלוואה שנתקבלה.
תקנה 30(ב) לתקנות -התקנה קובעת הוראה אנטי תכנונית ולפיה דין הלוואה שניתנה לעמית בעקיפין, ודין פיקדון או הלוואה, או השקעה אחרת של הקופה אצל כל אדם שמטרתם מתן הלוואה לעמית, או שהם עשויים להשפיע על תנאי ההלוואה - כדין הלוואה מאת הקופה לעמית =">" יחול כל האמור בתקנה 30(א) לתקנות כפי שתואר לעיל. הוראה זו
לא תחול אם הפיקדון, ההלוואה או ההשקעה ניתנו בתנאים מסחריים מקובלים בשוק.
תקנה 30(ג) לתקנות לפני התיקון התקנה מתייחסת למקרה שבו עמית שקיבל הלוואה מקופת גמל מושך את הסכום שנצבר לזכותו בקופה, כולו או חלקו, באופן שהיתרה שתעמוד לזכותו לאחר המשיכה תהיה נמוכה מיתרת חובו לקופה בשל ההלוואות שניתנו לו (למעט יתרת חובו בשל הלוואה שניתנה לו בתנאים מסחריים מקובלים בשוק).
במקרה שכזה נקבע, כי יראו את היתרה שנצברה לזכותו בקופה כיתרה שנצברה לזכותו
בניכוי ההלוואות הנ"ל. עוד נקבע, כי הסכום שנוכה מהצבירה ישמש לפירעון ההלוואות.
הוראה זו יצרה בעיה מכיוון שלעניין חישוב המס במקרה שבו נעשתה "משיכה שלא כדין" לפי סעיף 87 לפקודה, הוטל מס רק על היתרה שעמדה לזכותו "נטו" -
לאחר ניכוי ההלוואות שטרם הוחזרו =">" נוצר מצב בו העמית משך כספים מהקופה (את ההלוואות) שלא לפי הכללים שנקבעו בתקנות, אך לא שילם עליהם כל מס שהוא (כזכור, "משיכה שלא כדין" חייבת במס סופי בשיעור של 35%).
לאחר התיקון משכך, התקנה תוקנה ביום 09.03.2003 בתיקון מבהיר, ונקבע כי לעניין חישוב המס החל על המשיכה - יראו את היתרה בחשבונו של העמית - כיתרה בתוספת יתרת חובו לקופה בשל ההלוואות שניתנו לו (למעט יתרת חובו בשל הלוואה שניתנה לו בתנאים מסחריים מקובלים בשוק), ובתוספת כל חוב אחר שהוא חייב לה בשל ההלוואות הנ"ל. על-ידי כך, נחסמה האפשרות למשוך כספים מהקופה שלא בהתאם לכללים שנקבעו בתקנות בפטור ממס.
