מבוא הפרלמנט הפלשתיני בהרכבו החדש מבטא את הניצחון ההיסטורי של התנועה האיסלאמית על התנועה הלאומית הפלשתינית. על-רקע המהפך הפוליטי ראוי להזכיר, כי תפיסות ה'פתח' והחמאס ביחס לפתרון הסופי של הסכסוך אינן שונות במהותן. שתיהן תובעות ללא נכונות לפשרה את שיבת מיליוני הפליטים לשטח ישראל. לאחר הקמתה של המדינה הפלשתינית, בה תומכת גם ממשלת ישראל, יתרחש "היפוך היסטורי" ביחסי ישראל והפלשתינים. ההגדרה העצמית הפלשתינית תמומש ואז תעלה במלוא התוקף "תביעת השיבה" ושאלת ההגדרה העצמית של הקיבוץ היהודי בארץ ישראל. לא תתקיים עוד "בעיה פלשתינית" אלא "בעיה יהודית" בפלשתין.
יום היסטורי יום ה- 18 בפברואר ייחרת כיום ההיסטורי בתולדות העם הפלשתיני ובעל משמעויות מרחיקות לכת לישראל. הפרלמנט הפלשתיני החדש, שנשבע אמונים למולדת פלשתין, מסמל את ניצחון התנועה האיסלאמית על התנועה הלאומית הפלשתינית שהובילה את המאבק נגד הציונות מאז שנות ה- 60.
תם פרק היסטורי אחד ונפתח אחר. פערי העמדות מתחדדים עוד יותר בין ישראל לפלשתינים. אלה האחרונים, תחת השלטון האיסלאמי החדש, מסירים את המסכות ואינם נרתעים מלומר בהתרסה ומתוך תחושת עוצמה בעקבות "תבוסת צה"ל באינתיפאדה" (בראייתם), כי עמוד האש לאורו הם הולכים הוא שחרור פלשתין "מהים לנהר מרפיח בדרום לראש הנקרה בצפון".
בישראל יש המבכים את ניצחון החמאס בבחירות ואת כישלון תנועת ה'פתח' שהייתה שותפה להסכמים המדיניים עם ישראל. הנחת היסוד של גורמים אלה גרסה שניתן להגיע להסדר קבע עם ה'פתח' על בסיס חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות לאום החיות זו לצד זו בדו-קיום. הגם שאין לשמוח על ניצחון החמאס (המעניק משנה כוח לתנועות האיסלאמיות בכל העולם), ראוי להזכיר שתפיסת ה'פתח' אינה שונה מהותית מזו של החמאס לגבי הפתרון הסופי ל"בעיה היהודית" בפלשתין.
החמאס מציגה אלטרנטיבה "מדינית" להסכם אוסלו ולתוכניות השלום שהועלו ע"י גורמים ישראלים ופלשתינים. במוקדה של ההצעה: "הסדר ביניים" הכולל נסיגה ישראלית מלאה לקווי 67' בתמורה ל"הודנה" ארוכת טווח עד 15 שנה ו"הסדר קבע" במסגרתו יחזרו מיליוני הפליטים לבתיהם ולרכושם בתחומי מדינת ישראל. במילים אחרות - "מלכודת דבש" לחיסולה של ישראל בשלבים ובאמצעות הגורם הדמוגראפי.
בעיית הפליטים נתפסת ע"י כל הפלגים הפלשתינים כמהותה של הבעיה הפלשתינית. להבדיל מניואנסים טקטיים,כל גורמי הכוח בזירה הפוליטית הפלשתינית תובעים את מימוש שיבת הפליטים בכל הסדר מדיני. המחלוקת נותרה בשאלת מקור הסמכות לתביעת השיבה (האיסלאם? האו"ם?), העיתוי לדיון בסוגיה עם ישראל (כבר עתה או לאחר הקמת המדינה הפלשתינית) ואופן פתרון הבעיה (הדרגתי או כולל). תפיסתו של ערפאת, שהיא עמדת ה'פתח' גם כיום, לא הייתה נבדלה מזו של החמאס ביחס ל"שחרור פלשתין" ויישוב בעיית הפליטים.
"שלום האמיצים" המרכיב המרכזי ב"שלום האמיצים" וב"שלום הצודק" הינו מימוש מלא של זכות השיבה של מיליוני הפליטים הפלשתינים אל תוך שיטחה הריבוני של מדינת ישראל לאחר חלוקת הארץ לשתי מדינות ישראל ופלשתין. משמעות הדברים - חורבנה של מדינת ישראל באמצעות שינוי המאזן הדמוגראפי והפיכתה בשלב ראשון בהכרח למדינה דו-לאומית עד להשגת הדומיננטיות הפלשתינית המוחלטת.
אבו מאזן, הן בכהנו כראש ממשלה והן בתקופת נשיאותו, חזר ושנה עמדה זו וקבע מספר תנאי יסוד מהותיים לכל הסדר מדיני שבלעדיהם לא יכונו "שלום וביטחון", והם: נסיגה מלאה, הקמת מדינה פלשתינית שבירתה ירושלים, שחרור כל האסירים ושיבת הפליטים. הווה אומר: התפיסה הפלשתינית בדבר לגיטימיות המאבק עד למימוש מלא של זכות השיבה מותירה את "שערי העימות" פתוחים עד להשגת ה"צדק ההיסטורי" ועימם הניסיונות לערער את יסודותיה של מדינת ישראל גם לאחר השגתו של הסדר מדיני.
אסטרטגיית הטרור ניצחה ובכל זאת, דבר אחד השתנה. אסטרטגיית הטרור הפלשתינית ניצחה. לצה"ל אין מענה מול שגרת הקסאמים היומיומית הלועגת ליחסי הכוחות הצבאיים העדיפים ולטכנולוגיה המתקדמת. ההינתקות, בחד-צדדיות שבה (להבדיל מהשיקולים העניינים לגבי עצם ההתיישבות ברצועת עזה), סללה את הדרך להקמת המדינה הפלשתינית מבלי שהפלשתינים נדרשו לשלם מחיר מדיני כלשהו או לוותר על עמדות היסוד שלהם. תפיסת אוסלו לפיה הסדרי הביניים יקרבו בין הצדדים נכשלה לחלוטין, וכך גם הניסיון הישראלי מלכתחילה לגבות מחיר מדיני גבוה (ויתור על תביעת השיבה) בעבור הסכמה ישראלית לנסיגה מרוב השטחים ולמימוש ההגדרה העצמית של העם הפלשתיני.
בתמונת המצב המדינית שנוצרה, אין עוררין על זכות הפלשתינים למדינה ואף ממשלת ישראל תומכת בכך בגלוי. מרגע שתוקם המדינה הפלשתינית, ואין זו אלא שאלה של זמן ולא ארוך במיוחד, תעלנה על השולחן שאלות אחרות שיצרו "היפוך היסטורי" ביחסי ישראל והפלשתינים, ובראשן: תביעת השיבה של מיליוני הפליטים לשטח ישראל ושאלת ההגדרה העצמית של הקיבוץ היהודי בארץ ישראל. לא תתקיים עוד "בעיה פלשתינית" אלא "בעיה יהודית" בפלשתין.