תנובה הוקמה בשנת 1926 כזרוע השיווקית של התוצרת החקלאית. היא הוקמה כאגודה שיתופית של אגודות אשר מונה כ-625 חברים (קיבוצים ומושבים).
בעבר האינטרס של כל הבעלים היה משותף משום שכל אגודה שיווקה דרך תנובה את תוצרתה: חלב, עופות, ביצים, דגים, פירות וירקות ועוד. במהלך השנים האחרונות תנובה קיצצה חלק מהפעילות שלה וכיום פעילותה העיקרית היא בתחום החלב, לכן הרפתנים ממשיכים לראות בתנובה גוף שיווק משמעותי ולעומתם שאר הבעלים רואים בה בעיקר השקעה פיננסית.
בוועידת יגור 1999 החליטו לשייך את המניות ע"פ המפתח הבא: 50% ע"פ עצם החברות בתנובה (כ-0.08% לאגודה) ו-50% ע"פ היקף השיווק דרך תנובה בעבר. בהתאם לחלוקה זו 48% מהמניות שייכות למשק המשפחתי ו-52% מהמניות שייכות לקיבוצים. בתנועת המושבים ישנם 210 מושבים, אשר חברים בתנובה ורובם הגדול מחזיק אחוז קטן של מניות של עד 0.20%.
לפני כעשר שנים, לאחר משבר הסיליקון, מונה אריק רייכמן למנכ"ל תנובה. בעשור האחרון הפך רייכמן את תנובה מחברה מיושנת ושמרנית לחברה ממותגת עם שיווק אגרסיבי, שינויים מבנים עמוקים והשקעות עתק. כתוצאה מכך, הרווח התפעולי של תנובה הוכפל מ-75 מיליון שקל בשנת 1996 ל-150 מיליון שקל בשנת 2004 ובמגמת עליה נוספת בשנת 2005. החל משנת 2002 החלה תנובה לחלק דיבידנדים לחבריה בשיעור של 20% מהרווח התפעולי.
במהלך השנים האחרונות נוצר מצב שבו מתחרי תנובה מוזגו עם חברות ענק ועל-ידי כך צמצמו את הפער שלהם לעומת תנובה. על-מנת להישאר החברה המובילה בשוק המזון בישראל החלה תנובה לקדם את רעיון ההפרטה, כאשר העקרונות העיקריים שלה הם: מימוש ערך החברה לבעליה (קיבוצים ומושבים), צמיחה של 5% לשנה באמצעות הגדלת המכירות בשוק המקומי, יצוא והרחבה לשיווקים חדשים והגדלת הרווחיות.
כדי להגדיל את היעילות והרווחיות תנובה ביצעה את המהלכים הבאים: ויתור על 25 חברות בנות כושלות וצירוף 11 חברות חדשות, סגירת שלוש מחלבות מיושנות הממוקמות במרכזי הערים באזורים בעלי פוטנציאל נדל"ן ופתיחת מחלבה חדשה באלון תבור וסגירת יותר ממחצית סניפי המכירות וההפצה.
כאשר החלו הדיונים על הפרטת תנובה, תנועת המושבים החליטה על הקמת צוות של עשרים נציגי התנועה מכל רחבי הארץ ובכלל זה יצרני חלב וחברי מושב שאינם יצרני חלב, על-מנת להציע את החלופה הטובה ביותר להפרטה. במהלך הדיונים הגיעו הנציגים להסכמות על מתווה ההפרטה, הצעה זו אושרה במזכירות התנועה ובמועצת התנועה. להנהלת תנובה הוגשו חלופות אחרות, שלכל אחת מהן ישנם מתנגדים ולכן כרגע אין עדיין החלטה סופית בנושא.
גורמי המפתח המרכזיים שנלקחו בחשבון בהצעת תנועת המושבים, הם קביעת שווי ריאלי לבעלות בתנובה. רק הנפקה בבורסה קובעת תג מחיר למניה, שבכל יום אנו יודעים את שוויה האמיתי. כמו כן ראתה תנועת המושבים מול עיניה שמירה על הערך האסטרטגי של תנובה: שמירה על יצור מקומי, המבנה של ענפי החקלאות ומקומות התעסוקה בהתיישבות.
הצעת תנועת המושבים שומרת את השליטה בתנובה בידי ההתיישבות ותביא למיקסום ערך החברה. על-פי הערכה, החברים ירצו לפדות בשלב זה כ-20% ממניותיהם. בהדרגה יוכלו חברים נוספים שירצו לפדות מניותיהם בתנובה לעשות זאת. יש לדאוג לכך שהם יקבלו את הסכום הגבוה ביותר עבור חלקם בתנובה.
על-פי הצעת תנועת המושבים (נקודה A בגרף), 70% מתנובה יישאר בידי האגודה ללא שינוי, 20% ימכרו לשותף פיננסי ו-10% יונפקו לציבור בבורסה.
היתרונות בהצעה זו הן שתנובה נשארת בשליטת ההתיישבות. החברים יקבלו תגמול על ה-30% שנמכרו. יכולת המסחור של החברים תהיה פנימית בין חברי האגודה. כאשר תנובה נשארת בשליטת ההתיישבות ניתן לשמור על הייצור המקומי, המבנה הענפי של החקלאות ועל משק החלב בישראל.
חלופות נוספות שעומדות על הפרק: הפיכת 100% ממניות תנובה לסחירות (נקודה B) תוך כדי ביטול האגודה. היתרון הוא נזילות מקסימלית ממכירת מניות וביטול הפרמיה השלילית על אי סחירות. החסרונות: שליטה מוגבלת בתהליך ואפשרות לאיבוד שליטה בחברה.
חלופה נוספת (נקודה C) היא השארת האגודה כמיעוט של 36% בתנובה, אולם גם כאן יש את החסרונות של אובדן השליטה של ההתיישבות בתנובה ולכן תנועת המושבים אינה תומכת באפשרות זו.
על-מנת להבטיח פתרון מאוזן שמשמר את השליטה בתנובה בידי ההתיישבות וכן על היצור המקומי של החלב והביצים במתכונת שאנו מכירים אותה היום, מומלץ מאד להימנע מחתימות על ייפוי כוח לגורמים שונים ולראות בתנועת המושבים את הכתובת הבלעדית לייצוג האינטרסים של המשק המשפחתי. תנועת המושבים מובילה את הפתרון השקול אשר מתחשב בכל הגורמים בצורה הטובה ביותר.
בימים אלו עוסק צוות התנועה בראשות המזכ"ל, איתן בן דוד, בעריכת סיורים בארץ ופגישות עם מושבים על-מנת להציג בפניהם את יתרונות המתווה להפרטת תנובה שמציעה תנועת המושבים. יש לקוות שמתווה זה המאזן בין האינטרסים של כל הגורמים יהיה הבסיס לביצוע ההפרטה.
