איפה יש עוד אנשים כמו האיש ההוא. חסר היום מנהיג מערבי בדמותו של מנחם בגין ז"ל, שהבין כי פיתוח הגרעין ע"י מדינה איסלאמית, דתית פונדמנטליסטית ובמיוחד שונאת יהודים וישראל - עלולה להביא לסכנה קיומית ממשית.
אין צורך לחכות לשואה נוספת, ישירה, עקיפה, או מתקרבת עתידית - יש לפעול במהירות, בנחישות, בנוסח התקיפה של הכור העירקי ע"י חיל האוויר (גם במחיר ויכוח והתנגדות פוליטית פנימית).
אומנם היה ויכוח מדעי, האם תקיפת הכור והנזק שנגרם לו היה ממשי ומהותי לפיתוח הגרעין, אבל ללא ספק - הנזק המעשי והמוראלי, שגרם לשיבושים ודחייה בפיתוח הפרויקט, היה שווה את הסיכון הפוליטי והביטחוני.
תארו לעצמכם - נשק גרעיני בידי שליט יחיד ולא מאוזן נוסח סדאם חוסיין, או בידי הנשיא האירני הנוכחי וצוות האייטולות שסביבו, המפזר שנאת ישראל והצהרות על השמדתה, בכל נאום ובכל פורום.
מערכת הביטחון בישראל, ראשי אמ"ן ושר הביטחון, מזהירים מפני הסכנה הגרעינית האירנית כסכנה קיומית ממשית לישראל, שאסור להתעלם ממנה.
אסור גם ששיקולים פוליטיים יהוו משקל מונע לפעולות צבאיות, אם וכאשר הדבר יהפוך להכרחי. הקהילה הבינלאומית שנזעקה תחילה והצהירה על הסכנה הטמונה באג'נדה האירנית לעולם המערבי והחופשי - מתחילה לסגת, לגמגם ולהתפשר.
משיקולים פוליטיים ומאבקים על עמדות כוח והשפעה בעולם המוסלמי, החלו מדינות כמו רוסיה ואחרות, לנסות לגמד את הסכנה האירנית. לפתע, נשמעים קולות, הטוענים שאפשר לאשר לאירן לטפל בהעשרת אורניום לצורכי שלום, כמו אנרגיה וחשמל. רוסיה מציעה שהיא תעשיר אורניום עבור האירנים ותפקח עליו - כלומר חומת ההתנגדות במערב, בעיקר באירופה, הולכת ונסדקת.
על-רקע זה, ניתן גם להבין את ההתגמשות בקשר לתנועת החמאס שניצחה בבחירות ברשות הפלשתינית ובמעבר החד, מתנועת טרור לא לגיטימית, לתנועה פוליטית כביכול, שמנסים למתן אותה, להתחבר אליה ולהכשירה - תוך הזמנה לביקור ברוסיה, טורקיה וירדן.
לא פלא הדבר, שהחמאס זוכה להתעניינות פוליטית ברוסיה, שמנסה עדיין להוכיח שיש לה מה לומר בארצות ערב ולהוכיח לארה"ב שעדיין לא נס ליחה. שהרי אם מתגמשים עם אירן אין שום סיבה לא להתקרב לחמאס, ולנצל אותו לעמדת כוח וחדירה לארצות האיסלאם והמזרח התיכון - ככוח משפיע, מגשר, מפקח.
נותר עדיין זמן מספיק, כדי לנצל את ההתנגדות המאסיבית של ארה"ב בשלב זה, הן לאירן והן לחמאס, ולנקוט בפעולה אינטנסיבית בכל התחומים הפוליטיים, מדיניים, כלכליים, כדי לרסן את האיום האירני ואת החמאס, אשר מקבל גיבוי ועזרה מאירן.
יש לזכור, שהאמברגו והחרם הכלכלי של ארה"ב ואירופה שהוטל ובוצע באפקטיביות, כנגד מועמר קדאפי - הביא לתוצאות חיוביות. קדאפי אולי משוגע, אבל לא אידיוט, כדברי הפתגם העממי. אחרי שהבין שלא כדאי להתנגד למערב, הוא ויתר, נסוג, התגמש ועתה הוא זוכה לפריחה כלכלית ופוליטית.
והיה והסנקציות המדוברות יוטלו על אירן ויבוצעו בדקדקנות, יתכן שתהיה להם השפעה ממתנת שתכריח אותם, לסגת מתוכניות הגרעין האופרטיביות.
והיה ויעד זה לא יושג, או תהיה הערכה מודיעינית ביטחונית אחרת, יש ללחוץ ולבדוק עד כמה שישראל מסוגלת לבצע פעולה צבאית התקפית להשמדת הכורים האירניים.
ישראל יכולה להשתלב בכוח הבינלאומי שיוקם, או יתן גיבוי למהלך ולבצע בהצלחה את חלקה בתקיפת הכור, כפי שהוכיחה גם בכור העירקי.
הטלת מורא בינלאומי על אירן, כלכלי או צבאי, תהיה לו כמובן השפעה מיידית גם על האיזור ועל החמאס. ביחס לחמאס, על ישראל לגלות נוקשות, חדות, אך גם גמישות וחוכמה בטיפול, במיוחד בשלבים הראשונים של התהוות ממשל כביכול דמוקרטי. אסור לישראל "לשחק" לידי החמאס, ע"י סגירת כל הברזים והאופציות, כדי לא לדחוק את האופוזיציה, נוסח אשף-פת"ח ואבו מאזן, לזרועות החמאס.
אסור לדחוק לפינה ללא מוצא, את האזרחים הפלשתינים, שאומנם הצביעו חמאס, אבל לא התכוונו דווקא לכל האספקטים של האידיאולוגיה שלהם. לכן צריך לאפשר להם, עד כמה שניתן, מבחינה ביטחונית, לנהל חיים נורמאליים, כדי שיבינו ויפנימו את האלטרנטיבות הקיימות - כמו ניתוק מוחלט מישראל, סגירת כל הברזים, מלחמה בטרור ובשהידים במידה ותתחדש, שפירושה - חנק כלכלי וצבאי, שגם העזרה האירנית לא תצילם ממנו.
כרגע המצב בישראל הוא נזיל ולא ברור, בעיקר בשל הבחירות המתקרבות. טיעונים פוליטיים ועמדות פוליטיות בתקופה של טרום בחירות, הן תמיד קיצוניות, לא מאוזנות, לא חכמות ועם הרבה "טעם-רע" פוליטי. ברור שאחרי הבחירות, ואחרי שתקום ממשלת אחדות, עם העבודה או עם הליכוד, לחלק גדול מהסיסמאות לא יהיה מקום ולא תהיה תקווה.
אי לכך, המדיניות הקיימת וההחלטות של אהוד אולמרט כמ"מ, בשלב זה של הזמן והמקום, חייבות להיות מאוזנות, חכמות עם די "נקודות יציאה" גמישות, כדי לא לטרוק את הדלת מחד ולהשאיר אופציות להמשך קשר ודיאלוג מאידך.
עם זאת, יש לגלות עמידה חד-משמעית, ללא פשרות, בנושא לחימה בטרור וביטחון תושבי ישראל. משך דורות, לאורך כל ההיסטוריה היהודית-ישראלית, חוזרת התפילה והניגון, "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אבל הקב"ה מצילנו מידם" - כך היה בעבר וכך יהיה גם בעתיד.
