בדרך כלל אני מקשיב לכל ניואנס בדברי יוסי ביילין, לא מחמת הסכמה אלא מתוך הבנה שאינו משחית מילים לריק. כשביילין אומר דבר מה, הוא מתכוון למה שהוא אומר ויש משמעות רבה גם למה שאינו אומר. למחרת ניצחון החמאס, ביילין קרא למו"מ עם אש"פ, ארגון העל של הארגונים הפלשתינים [לא כולם ולמעט בין היתר,החמאס והג'יהאד האסלמי] שהשפעתו דעכה בעקבות הקמת הרשות הפלשתינית .
יוסי ביילין לא קרא למו"מ עם הרשות הפלשתינית, הצפויה להיות נשלטת על-ידי החמאס וגם לא דיבר[למיטב ידיעתי] על הצורך בהידברות עם החמאס, עם או בלי תנאים מוקדמים. בכך הוא חרג לטעמי מהקלישאות בהן נקטו אחרים בגוש השמאל שנכונותם לדבר תמיד ועם כל אחד ובכל מצב, מעידה רק על היעדר שיקול דעת מדיני ויכולת חשיבה.
כפי שהדברים נראים כעת יש לישראל מספר אלטרנטיבות ואף אחת מהן אינה מבטיחה תוצאות חיוביות כך שסביר שהמדיניות תהיה עירוב של כל האלטרנטיבות בצירוף לחץ אמריקני ובקיצור כאוס.
אלטרנטיבה אחת היא לראות בניצחון החמאס תקלה שיש לתקנה על -ידי הכשרת כל התנאים שיאפשרו את חזרת הפתח לשלטון. דרך זו מחייבת שלא לקיים כל דיאלוג ממשי עם החמאס ולעשות כל מה שנחוץ ומועיל להחלשתו ולהפסדו בבחירות הבאות שיתקיימו ככול המוקדם. כל נכונות לדיאלוג ממשי עם החמאס לרבות הבנות מעשיות וקיום שיתוף פעולה בחיי היומיום, משמעו ניצחון ברור לארגון ותבוסה לפתח.
מי שדוגל באלטרנטיבה זו וביילין ככול הנראה תומך בה כיום, אומר למעשה שיש לשאת לתת עם אש"פ ורק עם אש"פ, על-מנת להבהיר שאש"פ והפתח לבדם יכולים לקדם את עניינו של העם הפלשתיני. אי הצלחת החמאס והצלחתו של אש"פ להציג מתווה לפתרון, יביאו ממילא לנפילת שלטון החמאס.
מנגד סבורים פעילי "שמאל" רבים שיש להשתחרר מקיפאון מחשבתי ולהידבר עם החמאס על הסדר קבע, אם יכיר בזכות קיומה של מדינת ישראל ואפילו אם יתבטא באופן שישמע כהכרה לא רשמית. על-פי גישה זו הסדר קבע ייתכן רק אם תהיה הידברות והסכמה עם מי שנבחר בצד הפלשתיני - החמאס ואם לא נידבר עם החמאס וננסה להפילו נקבל גורמים קיצוניים עוד יותר. זו הנוסחה הישנה,תמיד יש להידבר עם מי שקיים, כי האלטרנטיבה תמיד גרועה יותר. גורמים אלו אינם מאמינים בתקומת הפתח והם פוחדים שגם לחמאס יש אלטרנטיבות גרועות יותר .
קיימת גישה שלישית ובה נוקטים רבים מאלו שאינם מאמינים בסיכויי מו"מ עם הרשות הפלשתינית/אש"פ פתח וממילא אינם מאמינים בהסדר קבע. גישה זו [שהייתה גישתו של שרון] אומרת כי בעתיד הנראה לעין לא ניתן לדבר על הסדר קבע, אלא ,לכול היותר על הסדר ביניים ארוך טווח. בכול הנוגע להסדר מסוג זה עדיפה הידברות עם החמאס שמטבעו שואף רק להסדרי ביניים עד הניצחון הסופי, או מהלך חד-צדדי.
חסידי גישה זו יעדיפו פיתרון ביניים ארוך טווח בהסכם עם כל גורם פלשתיני המסוגל לאוכפו - לרבות החמאס. ממילא בסופו של יום, על-פי גישה זו לא יוצבו תנאים שימנעו הידברות על הסף. נסיגה מהסכם אוסלו ונכונות לדבר על הסדר ביניים חדש נראית לבעלי גישה זו כאופציה עם יתרונות לא מבוטלים. חסרונה של גישה זו הוא בכך שבהעדר הסכם קבע או הסכם ביניים הפתרון הנו מהלך חד-צדדי. כל נסיגה חד-צדדית וכל היפרדות בשטח ללא הסכמה, יהוו הוכחה לחמאס שניתן להגיע להישגים ללא כל מתן תמורה מוצהרת.
מאידך אין כיום הגיון לקומם את אש"פ מחורבותיו ולנהל עמו מו"מ על הסדר קבע בו נידרש לויתורים מפליגים,על-מנת שאש"פ יוכל למכור את ההסכם כהישג ואז נחזור לאותה הבעיה הישנה שהחמאס יכול ומצליח לטרפד כל הסכם. בסרט הזה כבר היינו ואין הכרח לצפות בו שוב רק כדי להקל על מצוקתם של ביילין ואבו מאזן. יתר על כן מדוע יש להישבע אמונים לפתח ולהיות מופתעים אם הארגון יצטרף בכול זאת לממשלת החמאס וללא תנאים.
מו"מ מדיני רצוי לנהל עם גורם המסוגל לספק את התמורה ונהנה מסמכות מוסרית ומיכולת להטיל מרות. פחות רצוי לנהל מו"מ עם גורם שהוכיח בברור שאינו מהווה סמכות ונזקק לויתורים שלנו על-מנת לבנות את מעמדו הרופף. כאשר שומעים את ביילין מתלונן שאנחנו האשמים במצבו של אבו מאזן כי לא הענקנו לו מספיק הישגים וכוח,יש לענות בפתגם הישן שכוח אינו משהו שמקבלים, אלא משהו שלוקחים. אם אש"פ - פתח - אבו מאזן לא הצליחו מעולם לצבור סמכות וכוח, אין להם אלא להלין על עצמם בלבד ולא על ישראל.
מה עושים מחר? למען האמת אני חושד שאיש אינו ממש יודע והבדיחות של עו"ד ויסגלס על דיאטה לפלשתינים אינן מוצלחות במיוחד. יש להניח שנקיים הידברות מעשית בכל נושא הדורש הידברות כזו, גם עם החמאס, מהטעם הפשוט שלא ניתן לחיות זה לצד זה מבלי להידבר. מעבר לכך אם תיווצר אפשרות להפסקת אש ארוכת טווח ודו קיום מעשי ללא טרור, אין לפסול אפשרות זו, אם המחיר הנו סביר.
ברור כי בתקופת בחירות כל פוליטיקאי נוטה להכריז הכרזות בומבסטיות ולהפגין נחישות ,לפחות בהצהרות ובסיסמאות. אף אחד לא יודה שאין לו תשובות בשלב זה, כי אם ינהג בכנות יוכרז מיד כהססן אובד דרך.האם יש משהו היודע מה משמעות הסיסמא "חזק מול החמאס" ומה משמעות ההצהרות התקיפות כי הרשות הפלשתינית הפכה לרשות טרוריסטית ומה התוצאות המעשיות של הכרזות אלו?
אני חושד שגם הפוליטיקאים המדקלמים את סיסמאות היועצים האסטרטגים אינם יודעים יותר. היום לא יעז אף פוליטיקאי להמרות את פי יועצי הפרסום ולומר דברים "בזכות המבוכה ובגנות הטיח" כפי שעשה בעבר ברל כצנלסון. מבוכה, התאפקות, המתנה, לימוד מצב, כל אלו הן מילים שמשמעותן אחת - הפסד בבחירות והפסד בבחירות הוא מחיר יקר לשלם עבור אמירת אמת.
