בעלי עסקים קטנים ובינוניים יוצאים לעיתים לקרבות משפטיים הנוגעים לעסקיהם, בלי לתת את הדעת על שיקולי מיסוי, כמו מס-הכנסה ומע"מ, כאשר לאלו יש השלכה ישירה על הנטו, גם במקרים של זכייה וגם במקרים של הפסד.
עורכי דין ובעלי עסקים רבים אינם לוקחים בחשבון את היבטי המס, ובדיעבד מגלים, כי בזבזו את משאביהם על משפט עסקי, שלא היה כדאי מבחינה כלכלית.
בשל ההתמקדות בצחצוח חרבות, בעלי עסקים המגישים תביעה הנוגעת לעסקיהם, לא חושבים קדימה על המס שיצטרכו לשלם בגין זכייה. לחלופין, גם בעלי עסקים שנתבעים ושמפסידים במשפט, לא תמיד יכולים לקזז את הוצאות המשפט וההפסדים שלהם כהוצאה מוכרת, והם מתאכזבים.
מס ההכנסה שיוטל על סכום הזכייה במשפט, תלוי באופן הטיעונים שהוצגו במשפט, או בנוסח של הסכם הפשרה, אם היה כזה. בהגדרה, בעל עסק שתבע צד כלשהו הנוגע לעסקיו (לקוחות, ספקים, בנקים וכו') וזכה בתביעה, יידרש לשלם מס על התקבול.
המס יהיה בשיעור מלא, או בשיעור של המס על רווחי הון (20% לעצמאי, 25% לחברה). לחילופין הוא עשוי להיות פטור ממס לחלוטין, הכול על-פי ניסוח התביעה או הסכם הפשרה.
אפילו ניסוח כתב הפשרה יכול להשפיע על שיעור המס. נניח שלבעל עסק נשרף מחסן עם ציוד ומלאי. הנפגע תובע את חברת הביטוח בסך מיליון שקל, ובהסכם פשרה מוסכם על פיצוי של 600 אלף שקל. בחישובי המס על הסכום הזה, יבדוק פקיד השומה כמה מהפיצוי יוחס למבנה, כמה לציוד וכמה למלאי.
על הרכיב של המלאי חל מס מלא, שיכול להגיע עד 49%, על רכיב המבנה חל מס שבח מקרקעין (20% החל מ-1 בינואר 2007) ועל רכיב הפיצוי שיוחס לציוד, יחול מס על רווח הון ריאלי בשיעור של 20%.
בעת ניסוחי כתב התביעה, או כתב הפשרה, כדאי לבעל העסק להתעקש ליחס את רישום הפיצוי בגין התביעה בעיקר למבנה ולציוד, ולמזער את רכיב המלאי. ניסוח מתאים כזה יגדיל את הנטו שיישאר לו מהפיצוי.
יש לזכור, כי אם תהיה התעלמות מוחלטת ממרכיב המלאי, עלול פקיד השומה לראות בכך הימנעות מתחכמת ממס, ולייחס לרכיב המלאי סכום הרבה יותר גבוה על-פי שיקול דעתו. לכן, מוטב להסדיר את הנושא בכתב פשרה רשמי עם חברת הביטוח. מסמך רשמי כזה מעניק גיבוי לסיווג התשלומים.
סכום הפיצוי בתביעה עסקית עלול להיות מחויב גם במע"מ. בפיצוי במישור עסקי, על סכום הפיצוי יש להוציא חשבונית ולשלם מע"מ. לכן, חשוב מאד לוודא כי סכום המע"מ יופיע בכתב התביעה, או בהסכם הפשרה. רק במקרה כזה המע"מ ייחסך מבעל העסק התובע. שכן, על-פי פסיקה בבית המשפט העליון, סכומי התביעה לעולם כוללים מע"מ, ולכן אם נכתב בפשרה סכום כללי ללא ציון המע"מ - הזוכה בתביעה העסקית יחויב לשלם את המע"מ, וכך הנטו שלו יקטן במידה ניכרת.
בדרך כלל יוכל בעל עסק שהפסיד בתביעה עסקית לנכות את הוצאותיו ואת הנזק הכספי שלו בגין פסק-הדין מהכנסותיו. כלומר מדובר בהוצאה מוכרת. אך זכות הקיזוז כהוצאה מוכרת היא רק במקרה שבה התביעה נוגעת למישור העסקי השוטף.
נניח למשל שבעל העסק מכר סחורה פגומה ללקוח, נתבע על כך, והפסיד - הרי שכל ההוצאות וההפסדים יוכרו במלואם. לעומת זאת, כאשר מדובר בהפסד משפטי בגין נכס הוני, לדוגמה, תביעה בגין גניבת פטנט או סודות מסחריים, הרי שכלל הנזקים מן ההפסד במשפט לא יוכרו כהוצאה מוכרת. במקרה כזה, ניתן לבקש להכיר בנזקים לפי שיעור הפחת המתאים, ולפרוס את ההוצאה על פני מספר שנים.
קיימים
מקרים שבהם הפסד משפטי הנוגע לתביעה עסקית לא יוכר בכלל כהוצאה לעסק. כגון, כאשר התביעה נגד בעל העסק היא פלילית, כי בעל עסק הרחיב את שטח המבנה שלו ללא היתר בנייה (שזו עבירה פלילית), הורשע, וחויב בתשלומים ובהוצאות משפט, הרי שהוצאות אלו לא יוכרו ולא יותר לו לנכותם.
כך או כך, מומלץ כי בטרם תביעה במישור עסקי, לרבות בתחום דיני עבודה, ובוודאי טרם אשרור כתב פשרה, כדאי לתת את הדעת לשיעורי מס הכנסה ומע"מ שיחולו על הסכום שיתקבל ועל מי יחול המס.
