סדרת הכתבות "פרקי אולמרט" שהחל מהיום תתפרסם בהמשכים באתר Nfc, נועדה לחשוף את דיוקנו של אחד הפוליטיקאים המושחתים והמסוכנים ביותר במדינה. האיש שמנסה עכשיו להתחפש, בסיוע צמוד של תקשורת מגויסת, למדינאי מכובד ואיכותי, וכך להוליך שולל את הציבור.
בחרתי לעשות זאת בכלי תקשורת זה, שהינו לטעמי כלי תקשורת ייחודי, אחראי, מקצועי, בלתי תלוי. בסדרת הכתבות כאן יחשפו פרשות חדשות שנקשרו באחרונה אל אולמרט, ו"פרשות ישנות' שהיה מעורב בהן, וזאת בשל הקשר הסמוי שקיים בחלקן, כמו למשל: בפרשת הבית שנבדקת בימים אלה על-ידי מבקר המדינה, כאשר גורמים ידועים מנסים לגמדה ולהעלימה מכלי התקשורת.
לא במקרה הגשתי בראשית השבוע ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, בשמה של עמותת אומ"ץ, תלונה נגד אולמרט, בבקשה שהמשטרה תחקור את הפרשה על היבטיה הפליליים, ללא קשר לבדיקת המבקר.
מתברר, כי גם רכישת הבית היא פרשה בפני עצמה, שמעוררת עד היום שאלות נוקבות. פרשה זו תסוקר בפרק הבא של הסדרה, ותבהיר מאין צומחים גידולי הפרא של השחיתות הציבורית והחיבורים של ההון והשלטון. מול שתיקת כבשי התקשורת - אולמרט הוא נמר שלא החליף את חברבורותיו, ולא חדל מעולם מלחלוב את הקופה הציבורית ולנצל את תפקידיו, כדי להתעשר ולצבור נכסים בדרכו לאלפיון העליון.
הקו המנחה בכתבות יתבסס על הפעילות האישית, המקצועית והציבורית שלי בכל אחת מפרשות אולמרט החדשות והישנות.
בפרפראזה ניתן יהיה לומר: "הכל יהיה יד עיתונאית ראשונה".
"נועדת לגדולות" היה לי הכבוד, שנראה כיום כמפוקפק, לומר לאולמרט כבר בראשית שנות ה-70', כאשר הזדמנתי במסגרת עבודתי העיתונאית למשרדו של עורך הדין המנוח, שמואל תמיר [אולמרט עבד במשרד כפרקליט ומאוחר יותר שימש מזכיר סיעת "המרכז החופשי", א.א.]: "אתה נועדת לגדולות".
לאחר מכן נהג אולמרט לצטט אותי בהזדמנויות שונות, כמי שזיהה לראשונה את הפוטנציאל שגלום בו. אבל בהדרגה התחלתי לזהות את התכונות הבסיסיות של אולמרט: שקרן, ערמומי, מניפולטור, מתוחכם ברמה גבוהה, כוחני, בעל אנושיות מדומה, חסר מעצורים ובוגדני.
מאז עקבתי אחר ראשית דרכו הפוליטית והציבורית, עדיין לא העליתי על דעתי שהוא ילך בדרכים עקלקלות ויהפוך בהדרגה לסמל של השחיתות במדינה.
זה 35 שנים שאני מנהל מאבק בלתי מתפשר בשחיתות הגואה במדינה, כמעט בכל המגזרים והגופים הממלכתיים והציבוריים. אני עושה זאת באמצעות תחקירים ומאמרים בעיתונות הכתובה והמקוונת, פרסום ספרים, שכוללים מידע שנפסל לפרסום בעיתונות - לרוב משיקולים זרים של ברוני התקשורת עמוסי האינטרסים, ובאמצעות עמותות למען טוהר המידות ומינהל תקין שהקמתי (תחילה "אמיתי" ולאחר מכן אומ"ץ), כדי לדרבן את גופי אכיפת החוק לפעול נגד שועי הארץ העבריינים.
אני עוסק בכך גם מסגרת פעילותי במוסדות העיתונות (בתפקידי לפנים כיו"ר איגוד העיתונאים וכיום כחבר נשיאות מועצת העיתונות), בהופעות פומביות בכלי תקשורת אלקטרוניים, במופעים ציבוריים ובהרצאות בפני קהל מגוון של אוכלוסיות ותיקות וצעירות.
אולמרט היה מאז ומעולם הכוכב הראשי בפעילותי, בכתב ובעל-פה. תמיד היו כאלה שטרחו לדווח לו על דברים שאמרתי בגנותו. אולי לא במקרה - כמה עיתונאים מראייני "שבתות תרבות" ניסו למנוע ממני לומר לציבור את האמת שלי. הגדיל לעשות אחד מהם, שירד מעל הבמה מחשש שתיפול עליו האחריות לדברי. על-רקע זה, התפתחו לאורך השנים בין אולמרט לביני עימותים חוזרים ונשנים. ידעתי שהוא ממתין לי בכמה פינות, ויעשה הכל כדי לבלום אותי, כפי שניסה לא אחת.
חרה לו, לאולמרט, על שלא הסתפקתי ב"תורות" בכתב ובעל-פה במסגרת מאמצי לחשוף את מעלליו, אלא פעלתי ללא לאות, ועדיין אני ממשיך בכך, כדי לדחוק בגופי אכיפת החוק למצות את הדן עם אולמרט, בגין העבירות הפליליות לכאורה שהוא נחשד בהן.
הבוטות של אולמרט אולמרט פעל בו-זמנית בשני מסלולים: במסלול אחד ניהל מתקפות נגד רשויות החוק, לא היסס להשתלח ביועצים משפטיים, קציני משטרה בכירים ובאישים בעלי מפתח בתחום המשפטי; במסלול השני הקיף עצמו בפרקליטי צמרת והתחנף והתיידד עם מפכ"לים, ניצבי מס הכנסה, מול"ים ועורכי עיתונים, ותיגמל אותם בשירותים ממלכתיים וכלכליים.
האם זה מקרי שאולמרט מתעקש להמשיך ולהחזיק בידיו את משרדי האוצר והתעשיה והמסחר, שיש להם ערך מוסף לתקשורת? מטרתו היתה ונשארה: לזכות בקשר שתיקה הדרגתי סביבו, ולסייע לו ביצירת תדמית של פוליטיקאי הגון כביכול.
את הכתבים הבכירים שאולמרט התיידד עימם ויצר איתם קשר אישי, ביניהם כאלה הידועים כטובלים ושרץ בידם, הוא תיגמל מקצועית בעיקר במידע על מעשי שחיתויות של אחרים. הוא יצא נשכר מכך וקיבל מהם "חסינות תקשורתית".
אולי אין זה מקרי שחבריו הטובים ביותר של אולמרט הם עיתונאים בעמדות מפתח, שמעולם לא טרחו לתהות על קנקנו וסירבו לדעת מיהו אולמרט האמיתי. מילא עצימת העיניים, אלא שהם הפכו ליחצניו.
אולמרט היה כוכב-על של "פופוליטיקה". אולמרט הצליח להזנות במקביל חלק מאמצעי התקשורת ולהשחית עיתונאים בתחום האתי. ככל שהתרחבו תפקידיו וסמכויותיו, דאג לקבל בשלב הראשון בממשלתו של שרון לא רק את מינהל מקרקעי ישראל, שהינו גוף פוטנציאלי להתעצמותם של אילי ההון המחוברים אליו, אלא גם את משרד התקשורת, המשרת את הטייקונים של התקשורת האלקטרונית הפרטית וגם את האחריות על רשות השידור.
עיתונאים במספר גובר והולך, שהפכו להיות תלויים בו בפרנסתם, החלו להתרפס בפניו. דוגמא קטנה אך אופיניית: לפני כמה חודשים השתתפתי בתוכנית ראיונות באחד מערוצי התקשורת האלקטרוניים. לא התפלאתי לשמוע מהמאפרת, שיום קודם לכן ישב אולמרט על כיסא זה, ובנוכחותה ניגש אליו המראיין ושאל אותו מה מותר ומה אסור לשאול אותו בשידור חי. אין זה מקרה, אפוא, שהייתי ברוב עוונותיי החוקיים, מאז ומעולם, מטרד בעיניו של אולמרט. מעולם לא החנפתי לו, לא נזקקתי לשירותיו ומעולם לא איפשרתי לו להתקרב אלי אישית ולנסות לאחז את עיני במתק שפתיו הכוזבות.
האיומים של אולמרט אולמרט איים לא אחת להגיש נגדי תביעת דיבה על פרסומי מעשי השחיתות שלו, אך מעולם לא מימש זאת. הוא ואני יודעים מדוע.
כתגובה לפעילותי המקצועית והציבורית, שהיתה בחזקת שירות לציבור, ניהל אולמרט נגדי מערכה של השמצות אישיות בסיוע כמה "טייקונים" ואישים פוליטיים מושחתים, שגם את מעלליהם חשפתי.
בעבר הרחוק, בעת פגישת אקראי בינינו בבית קפה, איים עלי אולמרט שהוא ירדוף אותי ויבולע לי אם אפרסם את אחד ממעלליו, שהייתי עד לו, בניו-יורק. אולמרט לחץ ללא הצלחה להביא לפטורי ממקום עבודתי הקודם בידיעות אחרונות, אבל התגאה בפומבי על כך שהצליח ל"סתום את פי". בנקודה האחרונה הוא דווקא צדק. כמות החומרים על אולמרט שנפסלה היתה משמעותית.
אגב, הנוהג הזה לדרוש פיטורי עיתונאים שלא הלכו בתלם, הפך להיות לחם-חוקו של אולמרט, שנהג בעבר לאיים על עיתונאים בפגיעה במקור פרנסתם. היום הוא כבר לא זקוק לכך. יש כבר כאלה שעושים במקומו את המלאכה הבזויה של השתקת עיתונאים.
יותר מכל חשש אולמרט להנצחת מעלליו בספרים. עיתון נייר עוטף דגים מלוחים, אבל לעומת זאת, ספר משמש עדות לשנים רבות ומהווה מקור למחקר וחומר לימוד וציטוט. לא בכדי חוששים פוליטיקאים בכירים ואילי הון שסרחו, מאיזכור שמותיהם בספרים חושפי שחיתות. מניסיוני המקצועי למדתי ש-5,000 עותקים של ספר מטרידים אותם יותר מחצי מיליון עותקי עיתון.
אחרי המהפך של 1992, כאשר יצחק רבין עלה לשלטון והליכוד הובס תחת הסיסמה: "מושחתים, נמאסתם", הודעתי בפומבי שאני מתכוון לתעד בספר את קריסת שלטון הליכוד, ובו אסופה של מעשי שחיתות של אולמרט [15 שנים קודם לכן, ב-1977, תיעדתי את קריסת שלטון המערך בגלל מעשי שחיתות בספרי "המפולת").
בפגישות שהיו לי עם בנימין נתניהו באותה עת, הוא גילה התעניינות רבה בנושא זה. כבר אז זיהה את אולמרט כיריב המסוכן ביותר שלו בצמרת הליכוד, וביקש לדעת על רמתו המוסרית הירודה. צר לי שבימים אלה מעדיף נתניהו דווקא לסכור את פיו, משיקולים שלו. לעומת זאת, נשלח אלי עיתונאי בכיר וידוע, באיומי סחיטה. "אם תפרסם על אולמרט ספר, הוא לא ירפה ממך ויפוצץ עליך על מיני חומרים", אמר לי העיתונאי. ביקשתי מהשליח לדבר עבירה להחזיר מסר לאולמרט: "הוא הצליח להגביר את המוטיבציה שלי".
ואומנם, בספרי "התבוסה", שעל שערו הוטבעה הסיסמה: "מושחתים נמאסתם", מכבב אולמרט כאב טיפוס של פוליטיקאי שמידותיו הושחתו. הספר פורסם ב-1993 ומאז הוא משמש חומר לימוד ב-"דברי ימי אולמרט".
השבועון "העולם הזה", שהיה תקופה קצרה בעריכת רינו צרור והופיע כמוסף של "גלובס", פרסם מוסף מיוחד תחת הכותרת: "ניוון", שכלל ציטטות נרחבות מהספר "התבוסה". לחוברת זו היה אז ביקוש רב.
הראיונות שצונזרו הספר "התבוסה" ושורה של פעילויות אקטואליות שיזמה באחרונה עמותת אומ"ץ, בעקבות חשד למעורבותו של אולמרט ב"פרשות" חדשות, גרמו לכך שבשבועות האחרונים פנו אלי עיתונאים מכלי תקשורת שונים, וביקשו לחלוק את המידע הרב והמגוון ששמור עמי כעיתונאי ולקבל מידע חדש השמור בצנרת של אומ"ץ.
צוות שבועון "מוסף הארץ" - איילת פיישבין ורוני הדר, שפגש אותי כמה פעמים, קיבל פרטים רבים ומסמכים רבים וראיין אותי ממושכות. התוצאה ב"מוסף הארץ" של היום מרשימה, לכאורה, בזכות מקבץ פרשות מן העבר שבהן כיכב אולמרט, שרובן פורסמו, אך לוקה בחסר ואינה כוללת שורה של פרשות שלא נחשפו עד כה ונמסרו לכתבי העיתון, ששמותיהם לא נכללו במסגרת כתבת התחקיר.
צוות של הערוץ השני הגיע לביתי כדי לראיין אותי על דמותו האמיתית של אולמרט מנקודת מבטי. לצערי הרב, לא ייחסתי חשיבות לעובדה שמלכתחילה לא תוכננה בערוץ השני כתבת תחקיר, אלא כתבת תדמית.
היה לי עניין להתראיין כיו"ר הנהלת אומ"ץ. חשפתי פרשות חדשות ואף העמדתי מסמכים לרשות המראיין, הכתב המדיני אודי סגל. אף אחת מהציטטות החריפות שלי (כמו למשל: "לאולמרט יש קופת שרצים ולי יש קופת ראיות נגדו"), לא שודרה בכתבה ולו רק לצורכי איזון. צוטטתי רק על תקן של "עלה תאנה" במשפט שיגרתי שלא יכול היה לקלקל את האופי המגמתי של "משדר שירות" לאולמרט, כפי שנתקבל ע"י הקהל הרחב.
גם הציטוט בשולי המשדר מספרי "התבוסה", על דברים שאמר יעקב נמרודי על אולמרט ("אולמרט הוא אדם חסר מעצורים רודף בצע חולני, מתווך מהסוג העלוב ביותר, שהינו בושה לפוליטיקה הישראלית"), צוטט רק בחלקו. לעומת זאת, הופיע צילום של אולמרט המנשק את נמרודי...
סדרת הכתבות ב-Nfc נועדה למלא את החלל הריק שיצרה התקשורת הישראלית סביב אולמרט. ללא מורא. האמת וכל האמת. בכל ההתרפסות הזו סביב אולמרט היתה לי אכזבה נוספת: היו"ר הנצחי של התנועה לאיכות השלטון, עורך הדין אליעד שרגא, הזדרז להעניק בימים אלה "סיוע מוסרי" לאולמרט, בפרשת הבית.
לא התפלאתי על כך. חברו הטוב של אולמרט, דן מרגלית, נוהג להעתיר במדורו שבחים ללא הרף על התנועה לאיכות השלטון בכלל ועל עורך הדין שרגא אליעד, המתפרנס ממלחמתו בשחיתות, בפרט. פניותיה החוזרות ונשנות של אומ"ץ אל מרגלית לא נענו. הוא מתעלם מאיתנו. הוא ואני יודעים מדוע.
הפרק הבא: כך הפך אולמרט המתווך למיליונר 